00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

atlantis is calling

עובדי השיקום דורשים צדק חברתי!!

כי הנה מגיע חודש יוני החם והלחות בחיפה מטפסת מעלה... המחאה החברתית יוצאת לסיבוב נוסף. ולרגל הסיבוב הזה אני כותבת את הפוסט הזה -

כן, הגיע הזמן שתדעו איך חיים אנשים בארץ היקרה הזאת. לצערי, אני נמנית עם אוכלוסיה שאף אחד לא סופר אותה, אבל אנחנו קיימים. אפילו מתחת לאף שלכם,זה שחלק מאיתנו לא פוטוגניים או מוכנים לחשוף את הסיפור שלנו, לא אומר שאנחנו לא כאן. בעבר נחשפתי, מחיר החשיפה הזאת מונע ממני לעבוד כיום כצרכנית נותנת שירות. יש לי מספיק תוצאות חיפוש בגוגל - מה שמפחיד את המעסיק שלי פחד מוות. פרט שולי וחשוב - מי מאיתנו שיעז להיחשף במחאה החברתית ימצא עצמו מנודה. או כמתחרה טוב באליפות העולם לתירוצים למרחקים ארוכים בחסות משרד הבריאות. אני יודעת על מה אני כותבת לכם - אני משלמת את המחיר.

כן - למרות שסיימתי קורס היי - טק אף אחת מהעמותות העוסקות בשיקום לא שוכרות את שירותי (ואת שירותיהם של אנשים אחרים כמוני, שסיימו קורסים ואף למדו באוניברסיטה ובטכניון) כן - ההיתם פותרים בקלות את בעיית השעמום הנוראית ואת העוני שלנו גם יחד. 

הגיע הזמן שתדעו את האמת על עמותה שיקומית אחת... עכשיו כשעזבתי אותם אני יכולה לכתוב לכם על איך הם פשוט דורכים עלינו כעל נמלים. היה זה חודש מרץ, שנת 2011, זמן לא רב לאחר שסיימתי את קורס מצרכנים לנותני שירות. הנהלת העמותה הזמינה אותי למשרד הראשי, כבוד די רציני בפני עצמו. את הנסיעות, השתייה שקניתי בדרך והאוכל שילמתי בעצמי ממשכורת בסכום מביך. ההבטחה - בניית ואחזקת עמוד ברשת החברתית (פייסבוק). הייתי צריכה לבנות עמוד בפייסבוק, להעלות תכנים, לשווק את העמותה, ליצור קמפינים (כבר אז ניהלתי ברשת הזו מספר קבוצות קטנות ולמדתי לבנות עמוד) הם היו שם, המנכ"ל ועוזרו - נחמדים וחלקלקים כצלופחים. הבטיחו לי את השמיים.

עברו מספר חודשים - המצב הבריאותי שלי הסתבך, עזבו את העובדה שבעמותה לא האמינו לי וחשבו שזה בגלל ההפרעה הנפשית. הרופאים האמינו לי מאוד. הבדיקות הראו שיש לי סלע בכיס המרה, אולקוס, בקע סרעפתי ורפלוקס. אבל כל זה לא עניין את המנהלת השיקומית. בעוד אני מקבלת את תוצאות הבדיקות הללו - מתקשרת אלי המנהלת השיקומית של העמותה באזור מגורי ומספרת לי בשמחה רבה ש... העמוד הזה בפייסבוק חי וקיים!! אותו עמוד שהייתי צריכה להקים ולתחזק. הודעתי לה על העיתוי המחורבן בו התקשרה. יש לציין כשתוקעים לכם משהו בקוטר של צינור השקיה + מצלמה בגרון ושמים תרסיס לטשטוש, הדבר האחרון שאתם רוצים לשמוע שהפרו את ההבטחה. והפרו את ההליך השיקומי...

המנהלת הנ"ל בקשה ממני לכתוב תכנים בעמוד 'כדי לחלוק את הרעיונות שלי' - אמרתי לה 'בטח'... והלכתי לחסום את העמוד. 

הרגשתי מושפלת כשמנהלת השיקומית הסבירה לי שלא מעסיקים בזה מתמודדים (גם אם הם צרכנים נותני שירות - אז למה למען השם לקחתי הלוואה מהבנק, למה???) מה גם שעולה השאלה הפשוטה שאם אתם לא מעסיקים מתמודדים בננית עמודי פייסבוק למה אתם מבטיחים להם את זה וגוררים אותם לקצה העולם?? 

מאז המוטיבציה שלי ירדה פלאים. 

חברים - לא סופרים את האוכלוסיה השיקומית. אתם חיים מקצבת נכות בסך 2100 וקצת ש"ח ומזה יורד לכם מס בריאות ( יש כאלה שמקבלים קצבה גבוהה בשלוש מאות ש"ח בשל אחוזי הנכות הרפואית שלהם) ועל 'דמי השיקום' אני כבר לא מדברת. עצוב להראות את המספרים הללו. זו פשוט בושה. ואחר כך רוצים שנלמד לנהל תקציב. אפילו אלון גל יעמוד פעור פה אל מול הסכומים הללו. אפילו הוא ידפוק בזעם על השולחן. אז לכן אנחנו לא מי יודע מה פוטוגניים. מסתובבים בבגדים די ישנים, מקבלים בגדים, חולמים על בית קפה, מחשבים כל אגורה, ומדירים רגלינו מקניונים. התוצאה המייידית - בדידות, דכאון וחרדות קיומיות די רציניות.

סתם שתדעו - רבו האנשים המתאשפזים במחלקות הפסיכיאטריות ובבתי החולים מאותו סוג - מתאשפזים על רקע פסיכו - סוציאלי. וכמה קל היה לפתור את הבעיה הזאת, כמה קל. אפשר להוסיף כסף לקצבת הנכות, לתת תלושים בהסדר עם רשתות אופנה לקניית בגדים לפחות פעמיים בשנה... 

אבל מי מסתכל על אנשים שעוברים תהליך שיקומי? אפשר לעבוד עלינו ואיש לא יעשה דבר, אין שום ארגון שמייצג אותנו באמת.

אנשים פוחדים לדבר, כי הם לא רוצים להפסיד את המעט שיש להם.

אז לתשומת לבכם - חברי כנסת נכבדים, שרים עוד יותר נכבדים וראש ממשלה מכובד עוד יותר - המחאה מתחילה שוב. ואני כבר כותבת במרץ ברשת החברתית. כי כבר אין לי חיים. אם לדפני ליף שברו את היד אותי פשוט יתקעו במחלקה סגורה... לי לא יקשיבו וקולי לא יישמע. למרות ועל אף העובדה שהייתי בצבא. למרות שאני יודעת להתבטא היטב בכתב ובעל פה. לא הגיע הזמן להביט לנו בלבן של העיניים ולראות שנבראנו בצלם אנוש וכאלה אנו רוצים להשאר - עם או בלי תופעות הלוואי של התרופות?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
קוביית פרטים אישיים
התמונה שלי
אזור חיפה
10.07.1970
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל patrick17 אלא אם צויין אחרת