00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

על ועידת הנשיא, ושלושת האמיתויות המוחלטות של החברה המוסלמית

 

מדי שנה מקיים הנשיא שמעון פרס את 'ועידת הנשיא'. לוועידה מוזמנים אנשים מכובדים מכל העולם – פרופסורים חשובים, מנהיגים עולמיים, נשיאים וראשי-מדינות ועוד רבים אחרים. וכן, גם עבדכם הנאמן זכה להזמנה. אם זה גורם לכם להרמת גבה, אודה ואתוודה שלוועידה הוזמנו גם אנשים קצת יותר... פיקנטיים... כמו דוקטור רות ושאקירה. אני עומד להניח שגם אני נכלל בקטגוריה הזו.

קשה לי לתאר את היום הזה במילים. זו הייתה חגיגה של אינטלקט ורגש, של דעות צבעוניות שהביעו אנשים צבעוניים. ורדרדים כמו שגריר ארצות-הברית, או שחורים כמו שגריר קניה – כולם היו שם והשתתפו בדיונים על עתיד העולם ועל הדרכים לשפר את המחר.

אולי כבר הבנתם שראיתי שם אנשים מרשימים רבים, אבל אחת התעלתה על כולם, וחשתי חובה לשתף אתכם בדברים שהיא נשאה במליאה הראשית. הייתה זו אייאן חירסי-עלי, מוסלמית במקור שנולדה בסומאליה ועברה מילת נשים בהיותה בת חמש שנים בלבד. היא נמלטה בסופו של דבר להולנד, והתקבלה שם כפליטה. בהולנד ניתנה לה ההזדמנות להפוך לאזרחית מלאה, והיא הצליחה בבוא העת להתקבל גם לבית הנבחרים – הפרלמנט ההולנדי – והציעה חוקים שקידמו את רווחת תושבי המדינה והיו אמורים להביא להשתלבות טובה יותר של פליטים ומהגרים אחרים במדינה.

למרות, ואולי בעקבות, ההליך הטראומתי שחוותה בגיל חמש, אייאן החליטה לעזוב את דת האסלאם והפכה להיות אתאיסטית. היא נלחמה בהולנד למען זכויות האדם של ילדות ונשים מוסלמיות, ואפילו ניסתה להעביר הצעת חוק שהייתה אמורה לחייב כל משפחה מוסלמית לשלוח את ילדותיהן לבדיקה רפואית שנתית, כדי לוודא שהילדות אינן עוברות מילת נשים. היא גם הייתה שותפה ליצירת הסרט 'כניעה', ביחד עם תיאו ואן-גוך, שחשף את היחס המחפיר לו זוכות חלק מהנשים המוסלמיות. מפיק הסרט נרצח בעקבות שידורו, ואייאן נמצאת עד היום בסכנת מוות. כיום היא חיה באמריקה, שם היא מרגישה מוגנת יותר.

אייאן נשאה את הדברים הבאים במליאה הראשית. אפשר להסכים איתה או לא, אבל חשוב לדעת את נקודת המבט של אותה אישה מרשימה שהגיעה מלב האיסלם הקיצוני, ומעידה על המתרחש באותה חברה.

בכל מקרה, נא לשים לב שמדובר בתמצות של הנאמר ושל משפטי מפתח, ולא ציטוט מדויק של הנאום כולו.


"שלושה דברים היו מוחלטים בחצי הראשון של חיי. סמכות הייתה מוחלטת. אם לא הסכמת עם השוטר או הנשיא או הגנרל, סיימת בכלא, וזה אם היה לך מזל. הדבר השני שעיצב את החצי הראשון של חיי, היה שבקונפליקט קיימים רק מנצחים ומפסידים. אתה לא יישבת קונפליקט במשא ומתן, אלא הלכת הצידה ושמרת טינה עד הזמן שיכולת להשיב ליריבך כגמולו. הדבר השלישי הוא שכל הבעיות, מהקטנות ביותר של חייך ועד הלאומיות, היו יכולות להיפתר לפי הקוראן או החדית'. כל זה הוטמע לתוכי.

כשעזבתי את ארץ מולדתי סומאליה, לטובת ערב הסעודית, לא הרגשתי שהיו הבדלים גדולים בגישות. גם כשמשפחתי עברה לקניה והלכתי לבית-ספר רב-לאומי, התיידדתי עם ילדים מתימן, מפקיסטן ומארצות אחרות. ולכולנו היו משותפות אותן שלוש נקודות מבט – סמכות, קונפליקט וקוראן.

כשהגעתי למערב גיליתי מקום בו פשרה היא הדבר המכובד ביותר לעשות, מכיוון שאתה לא מבויש כתוצאה מכך. זהו מקום בו הדת והתנ"ך אינם מכילים את כל הפתרונות.

אם אעשה חיוץ (אקסטרפולציה) של ההיסטוריה של שנותיי המוקדמות לקונפליקטים שבאזור זה [ישראל. ר.צ.], אני רואה קודם כל שבישראל ובמדינות המערב יש נתק בדרך בה אתם מתמודדים עם תרבות בה לגברים יש סמכות מוחלטת. כאשר אני מסתכלת על האביב הערבי שהופך לחורף מוסלמי, אני מוצאת מעניין ומרגש את העובדה שבפעם הראשונה למדינות מוסלמיות יש שאלות לגבי כוח מוחלט. ההמונים התארגנו והצליחו לגרש את השליט. אני מקווה שזה עומד להיות מתורגם לשאלות לגבי הסמכות שיגיעו מהתחתית, לגבי הסמכות של השוטר ואחרים. כאשר זה יקרה בעולם הערבי, זו תהיה מהפכה.

הנושא השני הוא זה של החוסר בפשרה. מהפכה אמיתית תתרחש כאשר אנשים יבינו שפשרה אינה גורמת לבושה. כשזה יקרה, תהיה לכך השפעה פנטסטית על היחסים בין ישראל והמדינות המוסלמיות, ובין היהדות והאיסלם.

אחרון חביב, לגבי הדת. לאחים המוסלמים יש השפעה על חלקים נרחבים מהאוכלוסייה הערבית, מכיוון שהם מציעים דת, איסלם, קוראן והחדית', בתור המקור בו הם יסתכלו כדי לפתור בעיות. מהפכה אמיתית יכולה להתרחש רק אם אנשים ישליכו הצידה את הרעיונות הללו."


עד כמה אפשר לסמוך על דבריה של אייאן? כמו תמיד, יש כאן את הבעיה שמדובר באישה שזוכרת את ימי ילדותה. כולנו היינו קיצוניים בילדותנו. רובנו האמנו במשהו גדול יותר מאיתנו בחרוף נפש ממש. זו הסיבה שקל כל-כך לממשלות דתיות לשלוח ילדים בני 16 לעלות על מוקשים ולהקריב את חייהם למען המדינה (ע"ע מלחמת איראן בעיראק לפני כמה עשורים). האם ייתכן שרוב האנשים מתמתנים כאשר הם מתבגרים? אולי, ואז יש פחות בסיס לפסימיות של אייאן. 

אני, לפחות, מקווה שזה כך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת