00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

ניצן חוגגת 18

26/06/2012
ניצן חוגגת 18

 

 הפוסט הבא הולך להיות ארוך, אבל זה בכוונה, כי אני לא מוכנה לוותר פה על אף פרט או תמונה. מדובר כאן בתיעוד החוויה האישית שלי מיום קסום ומלא אהבה שעברנו יחד  ושיינתן במתנה מכל הלב למשפחת ארד לדורותיה :סבתא טליה , אבא גיל-עד, והילדים: ניצן, רועי ועידן עם מלוא אהבתי והערכתי.

ועכשיו מתחילים :

אם יש דבר שתמיד פחדתי ממנו זה ימי הולדת. עוד כשהייתי קטנה הייתי נכנסת לטנס אדיר לפני התאריך המאוד מיוחד שבו נולדתי (סילבסטר), והפוביה הכי גדולה שלי הייתה מסיבות הפתעה. תמיד, אבל תמיד הגבתי רע מאוד לכל דבר שלא ידעתי עליו מספיק זמן מראש, וכולם ידעו שאותי אסור בתכלית האיסור להפתיע כי זה תמיד נגמר רע.
היום אני יודעת שהסיבה שבגללה פחדתי מימי הולדת היא שאני אדם רגיש שלא תמיד מגיב כמצופה כשאני באמת מתרגשת. עם כמה שאין לי בעיה עם עמידה בפני קהל- ימי ההולדת תמיד הרגישו לי כאילו שאני חשופה מדי וחסרת הגנות לחלוטין וזה לא התאים לי.
 לא מתאים לי לבכות ליד אחרים. אם לדייק – אז לא התאים לי בעבר. היום אין לי בעיה עם דמעות כל עוד אני דואגת למסקרה עמידה במים , כי דמעות בעיניי, היום, הן הדרך הטבעית של הנשמה שלי להתרגש, וכן, אני מאלו שיכולים לבכות מסרט מצויר או סרטון פרסומת מושקע. (שלא אספר לכם מה היה קורה לי כשהייתי רואה את "בית קטן בערבה" או את "סיפורו של אלוף"... ).


הדבר השני שהקצין את אי אהבתי לימי הולדת , במיוחד אחרי שחליתי, זה שימי הולדת שמים בפוקוס את  זמניות החיים, וכשחליתי הדבר היחידי שרציתי להתעסק בו או להתמקד בו זה הזמן כי הוא זה שהיה הכי הרבה לרעתי, באותם הימים.  
עובדתית,  יום הולדת בא לציין את היום שבו נולדת  ואת הדרך שעברת מאז אותו יום , והפוקוס הוא על האיחולים לשנה הבאה-ליום ההולדת הבא, ולי לא הייתה פריבילגיה לעסוק בזה כי שעון החול האישי שלי לא הותיר בתוכו הרבה גרגירים שניבאו במיעוטם את זה שככל הנראה לא אגיע ליום המיוחל, וכשאתה חולה ואתה לבד זה דבר אחד, אבל כשאתה חולה ויש לך משפחה ובעיקר ילדים זה דבר אחר לגמרי, כי הפוקוס ולא משנה מתי - הוא עליהם, גם אם מדובר בחגיגת יום הולדת פשוטה, לכאורה, כי בעיניי לחגוג יום הולדת באותו זמן  היה לזרוק להם בפרצוף שהנה אנחנו חוגגים עכשיו וזהו, פה זה נגמר ואת זה לא הייתי מסכימה בשום פנים ואופן לעשות.
 עם זאת תמיד הקפדתי ליזום חגיגות רבות שאין להן קשר למשהו טמפרלי (זמני). יזמתי והמצאתי כל סיבה הגיונית או טפשית כאחד- לחגוג, אבל ממסיבות אמיתיות של ימי הולדת ברחתי.  עד היום אגב קשה לי עם יום ההולדת שלי ומלמעלה ארגנו לי שלא אצטרך להיות בפוקוס ביום הזה פשוט כי שניים מילדיי נולדו בדיוק בתאריך שלי וכשיש לך ילד שחוגג יום הולדת אז זה באמת יותר חשוב מהחגיגה לך, והנה קיבלתי מה שרציתי.  אני , ביי דפינישן לא חוגגת את יום הולדתי, אבל כן חוגגת לאחרים.

אני לא מאלו שיכתבו ברכות בפייסבוק. זה לא מדבר אליי, זה הכי לא אני שבעולם, אבל לחגוג על אמת לאחרים אני אוהבת ובגדול, ולכן כששמעתי שניצן ארד , הילדה שאני הכי אוהבת ב"זכרון מנחם" , זו שאני הבאתי בעצמי לעמותה המדהימה הזו –חוגגת אוטוטו את יום הולדתה ה- 18 ידעתי שאהפוך את כל העולם (הזה ואם צריך גם את הבא) כדי לעשות כל מה שצריך כדי שאת יום ההולדת הזה היא לא תשכח.

האמת?   לא הייתי צריכה לעבוד קשה מדי כי החבר'ה ב"זכרון מנחם" יחד עם טל מרום מנהלת יחסי הציבור של העמותה יודעים לתקתק באופן מדהים ומעורר התפעלות כל הפקה או אירוע גרנדיוזי ככל שיהיה. כל חלום של ילד יכול להיות ממומש בצ'יק, הם לעולם לא חושבים "למה לא"? או "למה אי אפשר"? הם תמיד, אבל באמת תמיד הופכים את העולם ודואגים למצוא את ה"איך כן" ו"למה כן",  כשמה שמניע אותם תמיד זה הלב והנשמה והיכולות והכישורים  המדהימיםםםםם   שיש בכל אחד מאלו שמניעים את גלגלי הרכבת העוצמתית  הזו שנקראת  "זכרון מנחם".

אז ישבנו כולנו בישיבה, חיים ארנטל (מנהל העמותה) ואסתי (הבת שלו שמנהלת ביד רמה את הכל כמעט) ושי שעוזר ומחבר ומארגן מה שצריך ואביגיל שוואלה לא ראיתי הרבה אנשי ביצוע כמוה  והרעיונות שלה הם אקסטרה אורדינר תמיד, וטל שאין אפס, לה - אף אחד לא אומר לא,  ואנוכי,  וחשבנו ושברנו את הראש מה אנחנו הולכים לעשות לניצן כך שביום הספציפי הזה היא תהיה הכי מאושרת בעולם, למרות שעברו רק שישה חודשים מאז שאימה, סיגל, נפטרה מהמחלה הארורה הזו שנקראת סרטן .

בהתחלה היה קצת קשה לארגן את התכנית כי ניצן היא ילדה מאוד מיוחדת , צנועה וענווה ואין לה מניירות של מתבגרת טיפוסית.  סלבס לא עושים לה את זה והיא נשמה של ברבור , אבל באמת. היא זכה וצחה ועדינה ופשוט בובה של ילדה, אבל אחרת (במובן הסופר טוב של המילה).

אין לי מושג מי העלה את הקטע שזו משפחה שבה לאוכל יש תפקיד חשוב כי האבא, גיל-עד, שהוא אחד מהאנשים היותר מקסימים  ואנרגטיים  שהכרתי בחיי (הוא ארגנטינאי, איך אפשר אחרת...) עובר עכשיו קורס בישול מקצועי וגם האחים מאוד בעניין, ואז בשנייה היה ברור שפותחים את הבוקר הדמיוני שאנו מתכננים לה בארוחת שף שיגיע אליה עד הבית ויחד איתי נבשל לה ולכל המשפחה ארוחת חלומות.



אני מכירה את כל השפים בארץ. אין אחד שאני לא מכירה ובקשר, אבל יש אחד שאני יודעת שגם אם בשעה 02:00 לפנות בוקר אתקשר אליו ואגיד לו :"בוא"!  הוא יתייצב בלי לשאול בכלל שאלות. זה יואב בר, השף והבעלים של מסעדת "מאראבו" MARABOO . יואב להזכירכם הוא השף הראשון שהביס את השף סטפן בקרב סכינים, אבל זה כלום ושום דבר לעומת מי הוא ומה הוא. הוא אדם נדיר.



וכשאני אומרת "נדיר" אני מתכוונת לזה שיש בו קומבינציה של כישרון קולינרי שמבחינתי (ויש לי אמות מידה לבדוק זאת) הוא האחד והיחיד ולא רק בארץ. הוא אמן עוד הרבה לפני שהוא שף והוא ניחן בחיך מדויק (שאת זה אין להרבה אנשים. לי יש את זה ואני יודעת לזהות את מתי המעט שבורכו ביכולת הזו), אבל מעבר לכל הכישורים הקולינריים שמן הסתם ארחיב בהם בפוסטים אחרים – ליואב יש נשמה ענקית , שהאמת? עם כל האנשים הטובים שסובבים אותי הוא אחד מאלו שבכל פעם מחדש מצליח להפתיע אותי.  זה מתחיל בחכמה שלו, בנדיבות שלו, בחברות המיוחדת הזו שבכל פעם מחדש מביאה אותי לחשוב שאולי באמת עשיתי דבר אחד או שניים טובים בחיי כך שהוא בחר בי כחברה.

הוא אדם שמעמיד מעל לכל דבר את ערך החיים וקדושת האהבה (ממש בסדר הזה) וכשהוא אוהב אז הוא אוהב ואין לו גבולות וסייגים והוא אוהב  לא רק חברים או בכלל בני אדם, הוא פשוט אוהב. והאהבה הזו זה משהו שמורגש אצלו בשניות, לא צריך היכרות ארוכה כדי לקלוט את זה, וזו מתנה אדירה בעיניי. זו האנרגיה הכי זכה שיכולה להיות. הוא יכול להתאהב ברעיון ולהפוך אותו לאפשרי גם אם מלכתחילה הוא לחלוטין לא כזה והוא אומן בלהדביק אותך באהבות שלו, וזה פשוט קסום בעיניי, כי הכל אצלו הולך על מי מנוחות, בדיוק כמו אצל אשתו- טלי (אהובת לבי).  אבל אני מה זה מפליגה פה למחוזות אחרים (אבל ככה זה כשמדובר ביואב, הלב שלי נפתח ) והוא יקרע אותי על שאני מדברת עליו (צנוע אחושילינג המר בחור) , אז בואו נחזור לסיפור שלשמו נתכנסנו כאן היום: 
אז כאמור התקשרתי ליואב. הוא היה באמצע סרוויס אבל כמו תמיד ענה לי. סיפרתי לו על יום ההולדת. הוא לא נתן לי לדבר בכלל וישר ירה :"סגור אחותי, אני מארגן הכל ,  מביא הכל, רק סמסי לי איפה ומתי, ואת הסושף"
דמעות של אושר עלו בעיניי. הוא כזה איש של אהבה ונתינה ואינשאללה אמן שכבר ימצאו דרך  לשבט אנשים כי ממנו באמת שצריך פס ייצור שיעבוד נון סטופ. חובה לאנושות !

כשהבנתי שהפינה הזו סגורה לי קראתי לטל ואמרתי לה :"החלק הראשון סגור, בואי נמשיך הלאה לאומנים והסלבס". 

בינתיים בצד השני של ירושלים המטה של "זכרון מנחם" עבד ללא לאות בארגון ההפתעות הבאות של היום המטורף הזה (וממש עוד מעט תבינו עד כמה הוא מטורף).
וידאנו שכל הקצוות סגורים והכל מתוקתק וחיכינו שהיום המיוחל כבר יגיע.

יעל אודם, הכתבת של חדשות ערוץ 2 אמרה לנו שהיא מצטרפת אלינו לכתבה ענקית  ולא היה די לשמחתנו, כי לניצן ולמשפחתה באמת מגיע.

אז הגיע היום הגדול.
כולנו יצאנו לדרך עם כל הציוד , כולל החולצות המיוחדות ש"זכרון מנחם" הכינו לטובת היום.

החננו בחנייה שקרובה אך לא צמודה לבית כדי שניצן לא תשמע או תראה דבר. התקשרנו לגילעד, האבא המדהים שלה, והוא הגיע עם רועי ועידן, שני האחים הפשוט מקסימים  ביותר שלה. כולנו נשבינו בקסמיהם וישר היה ברור שהקסם והמתיקות במשפחה עובר ב- D.N.A  



השף יואב בר הגיע עם אוטו עמוס , אבל ממש עמוס בכל מה שצריך כדי להרים ארוחת שף גורמה בכלום זמן. הוא לבש את הסינר ועזר לי לקשור את שלי. ארגנו את הארגז עם כל המצרכים , הצוות של ערוץ 2 היה מוכן עם המצלמות ו...  יצאנו לכיוון הבית כשכל הצוות של זכרון מנחם איתנו.


פתחנו את הדלת של הבית ו....   "היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לניצן" . כולנו שרנו פה אחד וניצן הייתה בשוק.

הלב שלי פירפר מרוב התרגשות ורעדתי כשהתחבקנו והתנשקנו.



זה היה אחד מהרגעים היותר מרגשים שהיו לי בכלל בחיים.


הצגתי את יואב לבני הבית וישר נוצר קליק אדיר כאילו שכל הנוכחים בבית מכירים את כולם שנים.  ככה זה כשאוהבים. אפילו לחיים עם מיץ  הרמנו.

יואב ואני השארנו את ניצן וכל החבורה להתרגש ומיד פנינו למטבח שלשמחתנו היה מטבח מאובזר למשעי עם כל הפסיליטיס הנדרשים.

הכל נשאר כפי שהיה תמיד, אפילו הרשימות על המקרר...

רואים שזה בית של אוהבי אוכל.

דבר ראשון הכנסתי את הלחמים לתנור כך שיהיו מוכנים בזמן הארוחה. מי שלא טעם את לחם המחמצת של מאראבו לא מבין מה זה אומר "מאגניפיסנט של לחם". בכלל- מי שלא מכיר את מסעדת מאראבו  וטרם אכל בה לוקה באוחשילינג של חסר וחובה, אבל באמת חובה לעשות זאת בהול.

יואב תקתק הכל תוך שניות, נתן לי בריף קצר על מה שאנו הולכים להכין והיידה לעבודה.

למרות הדיאטה ברור שטעמתי, כי איך אפשר בלי לטעום ?


תוך כלום זמן הכל היה מוכן והכי חשוב- ניצן בעצמה הכינה איתנו את הכל.

יואב הסביר לה ולימד אותה בסבלנות אין קץ מה צריך לעשות ואיך נכון לעשות ואני התרגשתי מהרוך והסבלנות האדירים שלו.

ניצן אגב התגלתה כתלמידה מוכשרת.

סיימנו אט אט את הכנת המנות תוך כדי זה שיואב נותן לניצן לטעום כל מנה ומנה .

החבר'ה ערכו את השולחן .

והגשנו את התמנות זו אחר זו.





ביקשתי מיואב שיעביר לי את כל המתכונים והם יועלו כלאחר כבוד לבלוג בהמשך, אל דאגה.



יואב בר ישב איתם בשולחן והסביר להם על המנות .

אני הייתי במטבח ועסקתי בפינישים של המנות הבאות.


מה אומר ומה אגיד...  האוכל היה מושלם.


החשמל באוויר היה ממגנט.  ככה זה כשכיף באמת.

והגיע הזמן לקינוח :

בסיום הארוחה החבר'ה התארגנו לקראת התחנה הבאה כשאף אחד מהם לא באמת יודע מהי.



הם יצאו החוצה ו....  בחנייה חיכה להם רכב אספנים מפואר  עם גג פתוח שהוציא את העיניים לכל מי שהיה בסביבה.  



כשניצן ראתה את הרכב עם הדגל של זמזמ היא פשוט קפצה בשמחה (איך אפשר שלא...)

אבל זה לא היה הכל כי את הרכב הזה גם ליוו שני אופנוענים של הימ"מ שהובילו אותם בכבוד אדיר (לעיניהם המשתהות של כולם) 

וזה הזמן להודות למשה ברקת האיש והאגדה שבכל פעם מצליח לרגש את כולנו ב"זכרון מנחם" עם הנכונות שלו לעזור ולתרום ולשמח בכל דרך אפשרית  את הילדים האהובים שלנו .

תודה רבה לך, לאופנועונים החתיכים ולמשטרת ישראל .

 הליווי המשטרתי הגיע  למרינה בהרצליה , ששם חיכתה ההפתעה הבאה .

משפחת ארד עלו ליאכטת חלומות מפוארת שלקחה אותם לשיט תענוגות מפנק במיוחד. 

את האושר בעיניהם אי אפשר לשכוח. הנה, תראו גם אתם :


ניצן היפה נשאה עיניה לשמיים ו...

ואז, בסיום השיט המדהים הגיע רכב שאסף את כל המישפוחה לחוף הבנים, ושם ניצן פרצה גבול וצנחה צניחה חופשית.

העיניים של ניצן הן העיניים הכי מדברות שראיתי בחיי ולא היה צריך לשאול אותה כלום, הכל היה פשוט ברור, היא הייתה בעננים בתרתי משמע.

ו

והנה המישפוחה דקה אחרי ...

והנה אחרי הכל- תמונה אופיינית למשפחת ארד המדהימה שבכל הזדמנות צוחקים ונהנים כי זה מה שהכי חשוב  !

משם אספו את כולם לתחנה הבאה : בית משפחת אלבוים ברעננה.

אנדי ואילנה אלבוים הם אנשים רחבי לב שתורמים את ביתם (ולא רק את ביתם) לכל פעילות שזכרון מנחם צריכה. הם חוגגים ימי הולדת מהחלומות לילדים החולים ורק מי שהיה במסיבות האלו יכול להבין על מה אני מדברת.

הם דואגים להכל ותפקידנו היה באמת רק לבוא.

יישר כוח גדול לזוג המדהים הזה והלוואי עלינו עוד אנשים כאלו.

אז מה היה שם?

ניצן הגיעה עם הפמלייה. בבית חיכו לה כל החברות הטובות שלה והמשפחה המורחבת.

הבית היפהפה עוצב במיוחד לקראת יום ההולדת ומולא בעשרות בלונים בכל רחבי הבית, לצד ממתקים רבים ועוד הפתעות  .

בבריכה הוצב שולחן ענקי עם כיסאות ועליו אינספור מטעמים שעליו עמלו המארחים.

הבשרים יצאו תוך שניות מהגריל , הסלטים ושאר הפינוקים הוגשו  כיד המלך וכל החבורה התיישבה עם ניצן ומשפחתה. במשך כל הערב לא הפסיקו להגיע בשרים ושאר הפתעות. גם לקינוחים שווים במיוחד דאגו המארחים.

בדרך כשלהי הצלחנו לגלות שניצן אוהבת את השחקן והסטנדאפיסט יעקב כהן וכמובן שהוא הגיע לברך. הוא היה בדרך להצגה בחיפה והגיע במיוחד. כהן הוא חבר קרוב של טל ושלי והשמחה הייתה רבה. ניצן וכל החבורה הצטלמו עם יעקב, הוא בירך אותה בהתרגשות אמיתית ונסע לדרכו.



אמן הערב היה רועי זלצמן אמן טלפתיה מדהים ומאוד מוכשר שאני מכירה באופן אישי מאילת. אני זוכרת את רועי כילד, הוא תמיד היה "אחר" וניחן ביכולות מאוד מוזרים . היה כיף לפגוש אותו שוב.

רועי הרביץ שואו מטורף והימם והצחיק אותנו שוב ושוב. ניצן הייתה מאושרת ושמחה וזו בדיוק הייתה המטרה.

תוך כדי המופע קיבלתי אסמס מחבר יקר ואהוב מאוד : עמוס תמם שהודיע שהוא כאן . כל הבוקר הייתי במתח אם הוא יצליח להגיע בסוף, כי הוא היה בצילומים והיה אמור לסיים מאוחר. באסמס האחרון כתבתי לו שאבין ואמשיך לאהוב אותו גם אם לא יגיע  אבל שיעשה את כל המאמצים ואנחנו מחכים לו עד חצות.

כשקיבלתי את האסמס קפצתי משמחה כי ידעתי שניצן וחברותיה מעולפות עליו (נו, באמת, איך אפשר שלא??????). יצאתי החוצה לקבלו ואחרי חיבוקים ונשיקות נכנסנו לסלון. קפיצות ההתרגשות של כולם הוכיחו שההתאמצות של עמוס להגיע למרות העייפות הרבה- הייתה יותר מסתם שווה. תוך שניות הוא הרגיש בבית והתחיל להצחיק אותנו ושיתף פעולה עם רועי זלצמן לתשואות הקהל. הוא פשוט תותח אמיתי.

עמוס הוא אחד מהאנשים הכי טובים ותורמים לחברה שאני מכירה.  הוא השביע אותי שלא אציין כלום על זה שהוא בא, אבל כשאמרתי לו שירשה לי רק בבלוג הוא חייך והסכים, אבל ביקש לא להגזים, אז הנה אני לא מגזימה : אוהבת אותך עמוס ! ובעיקר מודה ומוקירה אותך על הנכונות התמידית שלך לשמח את הילדים החולים של "זכרון מנחם" .  אני לא רואה את זה כמובן מאליו ובטח שלא אחרי שאני יודעת איזה עולמות הפכת כדי באמת להגיע. אני לא צריכה לומר לך שעצם הגעתך הביאה ערך גדול, נכון? ראית בעצמך את קיטונות האהבה והאושר שהיו שם.
וזהו, אני לא רוצה להסתבך אתך אז זהו. (הבטחתי, לא?)


בנוסף, ניצן קיבלה מתנה שווה במיוחד ממלון ענבל בירושלים ונכון לה ולחברותיה פינוק של ממש והיא רק צריכה לבחור תאריך ...

אני יוצאת מתוך הנחה שכולכם מכירים את ניצן מתוך :" אימהות ובנות  " - הכתבה על ניצן ואימה סיגל ארד ז"ל ששודרה בתכנית "עובדה" עם אילנה דיין. אני אישית לא ראיתי את התכנית, לא הייתי מסוגלת, והיום, כשאני מכירה את כל המשפחה  מהצד השני של המתרס אני חשה שאפילו את סיגל אני מכירה דרכם. אין לי ספק שהיא מאושרת ומלאת נחת לראות אותם מלמעלה. משפחה של חוזק, בריאות, יציבות, שמחה ואהבה אדירה . לחלוטין משפחה שמעוררת השראה. 

ולמי שלא ראה - מדובר בסיפור מרגש ולא ייאמן, אם ובתה שחלו יחד בסרטן, חוו יחד את הפחד והכאב, חלקו את הקרחת, את מיטת בית החולים ואת הפחדים. הבת ניצחה. האם לא זכתה.

בזמן המחלה של ניצן ואימה סיגל, וויתרה סיגל על טיפולי הכימותרפיה המסורתיים על מנת שיהיה לה די כוח לטפל בניצן. סיגל בחרה בטיפול עדין יותר שתופעות הלוואי שלו קלות. היא עשתה זאת מתוך מודעות מלאה לכך שהיא מקצרת את חייה במו ידיה. ואכן כך היה. מצבה של סיגל התדרדר בפתאומיות והיא נפטרה לפני מספר חודשים כשהיא מותירה  את ניצן, אביה והאחים עם החלל העצום.

ניצן, היפיפייה שנאבקה בסרטן  מסוג הודג'קין לימפומה, סיימה את הטיפולים לפני כחודשיים וממש לפני יום הולדתה התבשרה שהיא נקייה  מתאים סרטניים כלומר בריאה לגמרי  וחגיגת יום ההולדת הייתה חגיגה כפולה וההתרגשות כאמור הייתה בהתאם.

בסוף היום הארוך והמיוחד הזה שאלנו את ניצן מה היא מאחלת לעצמה והיא אמרה שהיא מאחלת לעצמה קודם כל בריאות ואחרי זה אושר , כי אם לא מאושרים, מה זה שווה? עם השאר הרי נסתדר.

אמרתי כבר שמדובר בילדה חכמה במיוחד?

אז חברים, זה מה שהיה שם, ביום ההולדת הקסום ש"זכרון מנחם" ארגנו לילדה המדהימה הזו.
לכבוד היה לי לקחת בזה חלק ואני מודה לאלוהים שהפגיש אותי עם המשפחה המאוחדת הזו.
אגב, אני התחברתי עם טליה ארד, אמא של גיל-עד וסבתה של ניצן. מדובר באישה יפהפייה ואנרגטית וחמה ומצחיקה ומחבקת ועוד כל מיני דברים נוספים ומצאתי את עצמי יושבת לצידה ופשוט נהנית בחברתה, אז הנה לכם מוסר השכל : אתה נותן? אתה מקבל ! טליה היא לחלוטין מתנה גדולה ויקרה שקיבלתי בזכות היום הזה.

ניצן עברה יום מרגש ומלא הפתעות מרגשות. חברותיה היו שם איתה יחד עם משפחתה המדהימה. ברור לי שלעולם לא נצליח למלא את החלל שנפער בליבה מאז פטירתה של אימה, אולם בטוחני שלפחות באותו יום החלל הזה מולא בהרבה מאוד אור ואהבה שאולי הכהה במעט  את הכאב.

מזל טוב ילדונת יפה, כולנו בזכרון מנחם מאוד אוהבים אותך ואת חלק מהמשפחה הירוקה והמזומזמת. כולנו שמחים מהבשורות הבריאות ונמשמחות. ותמיד אנחנו כאן בשבילך. כולנו !

תודה למשפחת ארד על שיתוף הפעולה עימנו, תודה לכל המתנדבים הרבים, תודה לכל מי שלקח חלק באירוע המושלם הזה, ובעיקר תודה לזכרון מנחם על הראש הקריאטיבי המדהים ועל האפשרות שנתתם לי לקחת בזה חלק. תודה אחרונה לטל מרום שהייתה כל כולה שם בשביל ניצן ומשפחתה.

היום הזה הוא אחד מאותם ימים שמכניסים לפרופורציה וממקדים אותך במה באמת חשוב בחיים : להיות שמח ובריא. משפחת ארד הוכיחה שלמרות הכל מוכרחים להיות שמחים ומאושרים וזו משפחה שיודעת לעשות את זה בענק, למרות הכל.

ניצן ארד- ילדה של החיים, בת 18 וממש בימים אלו מתחילה את חייה מחדש, כבריאה. מי ייתן שהשם ישמור עליה ועל משפחתה וכל הסבל והכאב ייעלמו לעד.

 

הכתבה של יעל אודם ששודרה בחדשות ערוץ 2 על יום ההולדת של ניצן 


אם יש ברצונכם לומר משהו לניצן ו/או למשפחתה , לאחל ברכות או כל דבר אחר- אנא השאירו תגובתכם כאן , ניצן ומשפחתה יקראו הכל.

אתם רשאים לשתף את הקישור  לפוסט המתנה לחבריכם, כמה שיותר ברכות ואיחולים- יותר טוב.

אני מאחלת לכולכם להיות שמחים ובריאים.

שנשמע רק בשורות טובות והיו ברוכים .

אריאלה.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת