00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

האויב הכי גדול שלך הוא עצמך

The Reason Why חלק III

אוה וול, הבטחתי עד סוף השבוע נכון? D:

וכל עוד זה מונע ממני ללמוד לבגרות בלשון מחר- מה רע?DD:

 

אבל אני צריכה ללמוד לבגרות בלשון מחר, אז אין לי זמן לעבור על זה לפני שאני מפרסמת- אז תגידו לי על אי אילו טעויותP:

 

הכותבת מוסרת שהיא אוהבת אתכם D:

 

^&@*$^

הסיבה מדוע THE REASON WHY

הגיע לידיעתי ששכחתי את זכויות היוצרים אז....

אני לא אואן קולפר, ועד כמה שהייתי רוצה להיות, אני לא הבעלים של ארטמיס פאול וחברים.

פרק 3!

"ארטמיס? ארטמיס תתעורר. תתעורר נער בוץ!"

ארטמיס פקח את עיניו וראה את הולי נשענת לעברו, שפם זוהר מצויר לה על הפנים.

"מה? ארטמיס, מה כל כך מצחיק?" הולי שאלה כשארטמיס התחיל לצחוק.

"יש לך שפם על הפנים!" ארטמיס אמר בין צחקוקים. הולי קימטה את מצחה ורצה אל המראה שהייתה תלויה על הקיר. היא ניסתה למחוק את הצבע.

"אין לך אפילו מה לנסות, אני חושב שזה מרקר, זה לא ירד כל כך בקלות!" הוא אמר וצחק שוב.

הולי הסתובבה אליו; הפנים שלה היו אדומים, והם היו גורמים למפקד הישן שלה לגאווה.

"ארטמיס, מה עשית לפנים שלי?" היא צווחה.

"מ- אני? לא עשיתי כלום! אני אפילו לא יודע איך הגעתי לכאן!" הוא החווה לעבר המטבח וסוף-סוף הבחין בבלגן שהוא היה שרוי בו. "מה קרה כאן?" הוא שאל והסתכל מסביב.

"אנחנו יכולים לדון בזה אחר כך. כרגע אני צריכה להרוג אותך כי ציירת לי על הפרצוף!" הולי צרחה כשרצה לכיוונו והפילה אותו לרצפה.

"למה ציירת לי על הפרצוף? נראה לך שיש לי שפם? אתה חושב שזה יהיה מצחיק, הא? טוב, כמה זה מצחיק עכשיו?" היא צרחה. היא הצמידה אותו לרצפה, כרכה את הידיים הזעירות שלה סביב הגרון הצנום שלו ולחצה.

"הולי תעזבי אותי בבקשה אני לא יכול לנשום!" הוא הצליח לפלוט.

"אני בטוחה שזה לא מצחיק עכשיו! זה ילמד אותך לא לצייר שפם על הפנים שלי!" ואז היא התחילה להטיח את הראש שלו ברצפה, לא מספיק חזר כדי שזה באמת יזיק למשהו, אבל זה עדיין כאב.

"הולי... תפסיקי!" הוא ניסה לומר, אבל הוא קצת התקשה בנסיבות האלו. באטלר נכנס פנימה וראה את המצב. נראה היה כאילו היא הולכת להרוג אותו, וזה לא יהיה טוב. עד כמה שהיה מצחיק לצפות בזה, הוא החליט להתערב כדי לעזור למעסיק שלו.

הוא הרים את הולי מארטמיס, אבל היא לא עזבה את הצוואר שלו, אז ארטמיס התרומם ביחד איתה, מה שלא כל כך עזר כי היא הידקה את האחיזה שלה בצוואר שלו.

הוא נאבק באצבעות שלה בניסיון לשחרר את עצמו.

"הולי, למה שלא תניחי את ארטמיס, ונוכל לדבר על זה," אמר באטלר, והולי שחררה את ארטמיס, שנפל משתנק על הרצפה.

 

"על... מה... זה היה?" הוא התנשם.

"אני לא אוהבת כשאנשים עושים לי את זה, וזה אפילו יותר גרוע כשזה קבוע," היא אמרה.

"אוקי, אם נשים את השנאה שלך לשיער פנים בצד, איך בדיוק הגעתי לכאן, ולמה זה נראה כאילו ירד פה שלג?"

הולי השפילה את מבטה. "הכנסתי קצת סוכר לתה שלך, ונהיית כולך משוגע, השגת חבילות של סוכר ועשית את זה," היא אמרה והחוותה לעבר הבלגן. "אפילו שפכת ממנו על עצמך."

הוא הרים יד אל הפנים שלו, והרגיש את הצבע עליהן. הסוכר נתקע בצבע הרטוב וכשהוא הבריש אותו, הסוכר נפל אל הרצפה. הוא העביר יד בשיער וגילה שגם זה מלא בסוכר. הוא בהה בידו בתדהמה. "זה סוכר?" הוא שאל והתחיל ללקק את האצבעות שלו. (ה.מ. רון, אני יודעת שאת שם!)

באטלר גלש קדימה ומשך את ידו של ארטמיס מפניו, שמח שהיא לא הגיעה לפה שלו.

נראה היה שבאותו רגע ארטמיס הבין מה קרה והוא הסתכל בזעם על הולי. "אמרתי לך מה קורה כשאכלתי סוכר. למה שמת אותו ביודעין בתוך התה שלי?"

"חשבתי שזה יהיה מצחיק! לא ידעתי שזה מה שיקרה!" היא התגוננה.

"באטלר, מה עוד הרסתי?" הוא שאל.

"לא יותר מכמה אגרטלים ואת החדר הזה, אבל אני בטוח שאנחנו יכולים לנקות את זה."

"יופי, זה יותר טוב מהפעם הקודמת. אני אעזור לך לנקות את הבלגן הזה," והוא עזב את המטבח כדי להביא מטאטאים.

"הוא אי פעם ניקה משהו בחיים שלו?" שאלה הולי.

"לא, הוא לא. אני אפילו לא יודע אם הוא יכול לתפעל מטאטא," אמר באטלר.

ארטמיס חזר עם כמה מטאטאים, מטאטא קטן ויעה. הוא נתן לבאטלר מטאטא ולהולי את המטאטא הקטן ויעה.

באטלר וארטמיס  טאטאו את הסוכר לערימות בזמן שהולי טאטאה את הערימות ליעה וזרקה אותן לפח האשפה. ארטמיס נזקק לכל כח הרצון שלו כדי לא להתחיל לאכול את ערימות הסוכר.

אחרי בערך שעה, רצפת המטבח הייתה לגמרי חסרת סוכר, וארטמיס ניסה לאכול את הסוכר רק שלוש פעמים. באטלר השיג כמה סחבות, וניקה את הדלפק עם הולי וארטמיס. הוא שם לב שהניקיון של ארטמיס הפך לאיטי והעפעפיים שלוהתחילו להיעצם.

"ארטמיס, למה שלא תשכב לנוח? אתה בטח עייף." הוא אמר. "והולי, אני בטוח שאת גם ככה במספיק צרות כי הייתי כאן כל כך הרבה זמן, לכי בחזרה להיוון. אני יכול לנקות הכול בזמן." גם ארטמיס וגם הולי התחלו להתווכח, אך הוא צדק, אז הם עלו למעלה. הולי אספה את הדברים שלה מחדר העבודה של ארטמיס, וארטמיס הוריד מהולי את השפם בעזרת מסיר לק, סבון ומים. אחרי שהפרצוף שלה היה נקי, היא אמרה להתראות.

הוא באמת עייף, היא חשבה. הוא נראה כמו זומבי. היא יצאה מהדלת הקדמית ועפה משם. ארטמיס צפה בה עוזבת וסגר את הדלת כשהיא עטתה את מעטה העלמות. (ה.מ. אני כבר לא זוכרת איך קוראים לזה בעברית, אבל הכוונה ברורה, נכון?) הוא עלה אל החדר שלו, נפל על המיטה ונרדם מיד.

כשהולי עטתה את מעטה העלמות היא פנתה אל מכשיר הקשר שלה.

"קיבלת את כל זה, פולי?" היא שאלה.

"את יודעת טוב מאד שקיבלתי. אני שמח שיש לך מצלמת אישון, זה יהיה נהדר לשעשוע ולסחיטה! אני חייב להראות את זה לטרבל! איפה את חושבת שהוא שומר את רובה המרשמלו של האבדון שלו!" הוא אמר, צוחק. היא חייכה. איכשהו, היא חשבה שהיא לא תכנס ליותר מידי צרות עם סצינה כזו.

 

 ^&@*$^

 

תגובות תגובות תגובות! D:

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ahrua192 אלא אם צויין אחרת