00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

דז`ה וו או המלצה על מקום אם תרצו

                   

כבר כתבתי מה אני חושבת על אמונות טפלות ועל הגנום הצועני שלי בפוסטים: "על צועניה אחת וחמישה כללים", ו"טפו..טפו..חמסה שום בצל", אבל עדיין לא כתבתי אף מילה על גלגול נשמות. היי...רגע...לפני שאתם נבהלים ובורחים וחושבים שיש לכם פה עסק עם מכשפה...מה שאני בסך הכל רוצה, זה לשתף אותכם בתחושת `דז`ה וו` שחוויתי בעבר ושאני אוהבת להיזכר בה. היא הותירה בי תחושה מוזרה, אך נעימה.  

אני יודעת שלא בא לכם ש"אחפור"עכשיו ומי שנשאר הוא סקרן...אבל לאלה שלא יודעים מה המשמעות של המילה `דז`ה וו` (יש כאלה?) מוגש להם הסבר קצר. בתרגום מילולי מצרפתית זה: "כבר נראה". לפי ויקיפדיה `דז`ה וו` היא חוויה רגעית בלתי צפויה והיא תופעה שהאדם מרגיש כאילו התנסה וחווה בעבר את המצב הקיים בהווה. ולמרות שהיא חוויה נפוצה, מעט מאוד ידוע עליה. מה שהפתיע אותי לגלות, שלמרות שהתופעה מאוד שכיחה בקרב האוכלוסיה, בכל זאת טוענים שהחוקרים מתייחסים אליה כאל מחלה פסיכיאטרית ו/או כשל מוחי, ועוד כהנא וכהנא הסברים, שברשותכם לא אתייחס אליהם ברצינות בפוסט הזה...

כבר מזמן הגעתי למסקנה שהמדע מוגבל. מבחינתם מה שלא רואים, משמע לא קיים. גם הפסיכולוגים ניסו לחקור את התופעה ולא בדיוק הצליחו למצוא הסבר הגיוני לזה. חלקם סבורים שזו תחושה שנוצרת בעקבות "חור" בזכרון. אני בטוחה שהם בעצמם לא כל כך מבינים להסביר את התופעה ולכן אכתוב רק מנקודת השקפתי. לדעתי כמו שאדם נולד עם מטען גנטי, כך הוא גם נולד עם מטען תודעתי. אתם שואלים מאיפה המטען הזה? לאלוהים פתרוני...

אני מודעת לכך שקיימות תחושות דז`ה וו שונות. לא רק על הכרות עם מקום, אלא גם הרגשה שכבר ראינו ארוע או סיטואציה מסויימים, שאנחנו בטוחים שהם קרו בעבר וזו לא פעם ראשונה שנתקלנו בהם. לא על התחושות האלה אני מתכוונת, אלא הפעם אני מעוניינת להתעכב על תחושת דז`ה וו של מקום, כזו כמו שהיתה לי לפני כמה שנים כשנסעתי בטיול מאורגן לארץ המגף. אנסה למצוא את המילים המדוייקות שיתארו הכי קרוב את ההרגשה האמיתית. זה להגיע למקום שאף פעם בחיים לא היינו בו ולהרגיש שאנחנו מכירים אותו כל כך טוב שאנחנו זוכרים בו כל פרט. זה בדיוק כמו לפגוש מישהו שלעולם לא הכרנו ולהרגיש שיש איתו כימיה וחיבור מיידי, כאילו שאנחנו מכירים אותו כבר ממזמן.

סן ג`ימיניאנו היא עיירה עתיקה במחוז טוסקנה שבאיטליה. היא ידועה במבנים ובמגדלים שיש בה עוד מימי הביניים. באיטליה של ימי הביניים התחרו המשפחות האמידות והמבוססות בבניית מגדלים גבוהים, ששימשו כמו מבצרים, ככל הנראה כסמל למעמד. קיימות לא מעט תיאוריות לגבי סיבת בנייתם של המגדלים, אבל כשחולפות להם מאות רבות של שנים, הסיבה האמיתית נשכחת ונשזרות להן אגדות. נוצרים אין ספור סיפורים והאמת נעלמת. מתפוגגת. אז נשארות רק ההשערות...

           

בעיירה הזו יש לא מעט סמטאות מתעקלות ואווירת מסתורין שאותה הרגשתי עוד בדרך לשם, קצת לפני שהגעתי אליה. כשירדתי מהאוטובוס והתחלתי לעלות במעלה הסימטה, הרגשתי בתחושה מוזרה שהציפה אותי. צמרמורת אחזה בי ורגליי רעדו, עד כדי קושי להמשיך בהליכה. פלאשבקים וחזיונות תקפו אותי והרגשתי שאני חוזרת למקום מוכר וידוע. אני חייבת להודות שקצת נבהלתי ממה שהרגשתי וניסיתי להירגע, אבל היה לי קשה. מעולם לא דרכה כף רגלי במקום הזה ואף פעם לא הייתי שם בעבר. למרות זאת התהלכתי בעיירה כמו מישהו שחוזר לסימטאות ילדותו. היה בי רצון עז להמשיך ולחפש את המקומות ש"כאילו" מוכרים לי. הכרתי סימטאות לא מתויירות, פנימיות ואינטימיות שמדריכת הטיול לא לקחה אותנו לשם. בסימטאות האלו מורגשת ביתר שאת אווירת ימי הביניים. נמשכתי לשם כמו ילידת המקום או לפחות מישהי שביקרה כאן כבר בעבר.

באחת הסימטאות עשינו עצירה ואחד המטיילים הביט למעלה על המגדלים ושאל את המדריכה, למה יש בכולם פתחים ונישות קטנות, לכל אורכם, בנוסף לחלונות? המדריכה לא ידעה להשיב לו ואני הפתעתי אותה עם תשובה והסבר מפורט. "..הפתחים הנוספים שעל קירות המגדל, היו מיועדים ליונים"...אמרתי בביטחון. ..."בחלק מהמבצרים היו המשפחות מאחסנות חיטה ושעורה בקומות התחתונות של המגדל. הגרעינים היו מתפזרים לכל עבר, מה שמשך אליהם יונים. הן היו מגיעות ומלקטות את הדגנים הפזורים מסביב ומתיישבות על אותן הפתחים. בדיוק כמו שקורה למי שמכיר, בבית דגון בחיפה"...המשכתי את דברי ההסבר שלי. הדברים שאמרתי השאירו את המדריכה פעורת פה וללא מילים. אמרה שזה סוג של מידע שלא מופיע באף ספרי הדרכה על טוסקנה והעיירה. אי אפשר היה לדעת אותו מאף מקור אחר, אלא אם באמת מישהו היה חי באותה תקופה. חיוך קל עלה על פניה ונראה לי שזה הרגע שבו היא בעצמה התחילה להאמין בגלגולי נשמות...מה עוד, שלהבדיל ממקומות מתויירים אחרים בעולם, אין היום במקום הזה אף לא יונה אחת...

 

         

אז אחרי כל הסיפור הזה...אתם בטח מאוד סקרנים לשמוע, מה הייתי בגלגול הקודם ההוא, אי שם בסן ג`ימיניאנו?? ובכן, הייתי נסיכה (נו, מה חשבתם, מכשפה?) בת לאחת המשפחות האמידות בעיירה, שנכלאה במגדל. לא סתם במגדל אלא בצריח מבוצר מוקף בחומה. סגורה למעלה וצופה מבעד צוהר קטן לנשקף מטה. היונים היו הקשר היחידי עם העולם החיצון באותה תקופה. את הסיבה למאסר אין באפשרותי כאמור לדעת בוודאות...כי לא נידבתי עדיין את גופי לסדנת גלגול נשמות...אבל אני משערת שזה קשור באהבה אסורה. הגלגול נקטע אי אז, כשחולצתי משם, ככל הנראה ע"י אחד מאבירי "השכונה" שהגיח על סוסו הלבן...אם הצליח או לאו, זה כבר בפוסט נפרד...

סן ג`ימינאנו היא כל כולה מסתורית, מסקרנת וכמו צופנת בחובה סודות. אם אתם מתכננים טיול לאיטליה, ממליצה לכם לא לפסוח עליה. אולי גם אתם תחוו שם דז`ה וו...רק בבקשה, אל תשכחו לשתף אותי...

 על דז`ה וו נוסף שחוויתי במקום אחר בעולם...אשמח לשתף אותכם בהזדמנות אחרת...      

                                                                                       להשתמע, אביבה

* התמונות מ-Google

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

88 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת