00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

לאבד חבר יקר – תהליכי אהבה ואובדן

מ. היה חבר קרוב ואהוב שלי משך 6 שנים.

הבנו אחד את השני גם ללא מילים, בטלפתיה של ממש.

כל בוקר חיבוקים ונשיקות על הפה, בלי זה אי אפשר היה להתחיל את הבוקר.

כל בקשה או הוראה שלי מיהר למלא, גם אני מיהרתי למלא בקשותיו שבוטאו ברורות ומפורשות.

הוא היה אמיץ מאין כמותו, פטפטן, נוח להתרצות. ובפרט חכם, מהיר תפיסה ובעל תושיה.

לכל קריאה שלי, לא חשוב היכן היה נמצא היה מגיב מיד ומגיע, רק היה מגיע ומיד חיוך אושר ושמחה היה מתפשט על פניי.

כמה טוב היה לראות את מולאן – החתול הלבן המקסים שלי, מגיע מידית מהגינה לקומה השניה לתוך הבית לכל קריאה בשמו.

עכשיו אין מולאן וזה פשוט קשה לעיכול.

כל יום שעובר דווקא קשה יותר וכבר עברו שלושה חודשים.

 

חתולים הם חיות רגישות ביותר לכל גווני ההתיחסות כלפיהם.

רגישים לאהבה ומבדילים בינה לבין חיבה. כמובן מזהים כעס ולבטח ניכור, אדישות או עוינות.

הם באים לבקש אהבה והתיחסות מדי מספר שעות: לא אוכל, לא שתייה, רק ליטוף על הראש, ליטוף על הגוף, והיצמדות פיזית לדמות האנוש האהובה עליהם. הם מבינים ברורות הוראות כגוון "לזוז", או "לבוא", "לא להכנס" או "אסור".

בהעדר קשר האמפתיה והאהבה הם חשים נטושים ריגשית, מאבדים עניין, מתיאשים ונעלמים.

 

אז מעשה שהיה כך היה.

לקראת הנסיעה להודו היה ברור שיש צורך במתן הוראות קפדני ודייקני ביותר כיצד יש לנהוג בשני החתולים, מולאן וטיין.

שלושה דפי הוראות מפורטים הוקלדו והודפסו. הוראות לחוד וביצוע לחוד.

כשהיינו בהודו ריצדו מול עיניי לעתים קרובות שני חתולי הבית המתוקים שלי (יותר מכולם הם רק שלי), מולאן- החתול הלבן, האמיץ, החכם והתקיף. וטיינוש – הפוזלת, הפחדנית המתוקה.

ראיתי אותם מצטנפים בתוך המיטה מתוקים בשנתם. מולאן מגרגר כמכונת כביסה שהוא מלוטף, וטיינטוש יש לה קול כאילו יבבני אבל היא מאוד צייתנית וטובת לב. חשבתי כמה טוב יהיה לחזור הביתה לשוב ולפוגשם.

מולאן האקטיבי הדובר מבין השניים, היה בא כל בוקר כאמור משך 6 שנים לנשיקות פנים אל פנים, ליקוקי אהבה, והצטנפות כשל תינוק בזרועות אימו.

מולאן אהב מאוד מעדני חתול מיוחדים ושעונו ביולוגי תפקד בדייקנות: בשעה 13:00 היה מתיצב ומבקש מפורשות את מעדניו וכנ"ל בדיוק בשעה 20:00 עם התפנות המשרד.

מולאן חתול דעתן, בעל אופי ועומד על שלו. בשעות הקבועות היה עולה מן החצר לבית ולא מפסיק לדבר ולטעון ולבקש ולהסביר שהגיע הזמן קבלת המעדנים.

מה יש לדבר? מולאן היה המלך.

טיינטוש שאינה כה דעתנית ולא ממש התעלפה על מעדני חתול. פשוט חיקתה אותו.

כך שמדי יום נאכלו שתי קופסאות מעדני חתול.

הוצאה לא קטנה המתקרבת ל500 שקל. אבל מה לא עושים בשביל האהבה.

 

סביב חג פורים הודיע לי בני היקר להודו שמולאן הלבן הקטן שלי נעלם.

זה שהיה אלוף בלרדת לגינה, להסתובב סביב הבית ולמהר ולעלות לקומה השנייה.

אין לי ספק שחש שנטשתי אותו.

ברור שהטיפול שקיבל לא ענה לקריטריונים להם היה רגיל.

בהעדר האהבה העמוקה לה היה רגיל, ויתר מולאן על ביתו, על מיטתו, על מעדני החתול, חש נטוש ועזוב.

הוא ירד לחצר ומאז לא חזר.

עברו מאז כבר שלושה חודשים.

הוא לא יחזור עוד לעולמים.

 

יומיים הייתי עצובה בהודו. מתגעגעת מאוד למולאן. אבל התנחמתי שכשאבוא איכשהו יחזור.

הרי לחתולים יש חושים ורגישויות מיוחדים.

חזרתי, חיפשתיו, קראתי לו בשמו. ומולאן לא בא.

בבית בתחילת תקופת האובדן חשתי עצבות וריקנות. אלא שהעצבות לא הייתה מדי נוקבת. לא מדי מכאיבה. וזה היה משונה לכשל עצמו, והעלה בי רגשות אשמה על שהצער לא עמוק מדי ושאני דווקא מתנחמת גם בנוחות ובהקלה שיש באובדן האהבה.

ראשית אין צורך עוד במאכלי החתול. טיין לא מתה עליהם כאמור. חיסכון של 500 שקל לחודש. אין שערות לבנות בכל מקום. על הבגדים, המצעים והרהיטים.

האלרגיה נעלמה.

6 שנים הייתי מוכנה לסבול אלרגיה בשל שערותיו המצויות בכל ולקחת באופן קבוע תרופות נוגדות אלרגיה. מה לא עושים בשביל האהבה. העלמותו כואבת אבל גם נוחה.

הקיצור, הייתי מבולבלת, במצוקה, ותוהה על מידת האנוכיות האישית המתבטאת באהבה.

כמה קל ונעים לאהוב שהכל קל וזורם בקלות.

וכמה האהבה מתנדנדת לה והופכת פנים כשהיא נעשית קשה ומכבידה.

לעתים כלל אין יודעים עד כמה הייתה קשה ומכבידה עד שהסתלקה לה.

 

אומנם לא באהבה רומנטית מדובר, אבל אהבה היא אהבה. וכשהיא קיימת היא משמחת, מחממת את הלב, מעלה חיוך על השפתיים. נדמה שאנו קשורים אליה בכל ליבנו ואי אפשר בלעדיה.

 

בעקבות סריקת בילוש לאחר השיבה מהודו התגלו אניצי שיער אפור מעורבים באניצי שיער לבן בסלון העליון. מה שהעיד ככל הנראה על מלחמת על חזור בין מולאן החתול הלבן הביתי לבין חתול אפור המתגורר במרפסת הבית. והחלונות נסגרים כדי למנעו מלהיכנס הביתה.

ככל הנראה החלונות הושארו פתוחים ללא פיקוח.

 

נשאר כאב בלב בצורת הצטלקות של אהבה. מין נמק. חתול אפור המשיך להתגורר במרפסת. אבל כבר לא אהבתי אותו יותר. האשמתי גם אותו בהסתלקותו של מולאן. נתתי לו את מאכליו היומיים ותו לא.

בלי ליטוף. בלי אהבה. בלי מבטי קירבה.

כאמור חתולים הם בריות הרגישות מאוד לאהבה. שבוע ימים חווה חתול אפור את הניכור מצידי, את חוסר האהבה והחליט אף הוא להסתלק מן המרפסת. אין מולאן. אין חתול אפור. נשארה רק טיינטוש המתוקה הרכה.

עכשיו נוצרה סיטואציה חדשה ונוחה הרבה יותר.

 בלי שיער חתולים. בלי אלרגיה. חיסכון כספי ובלי דורשנות. שקט, ושלווה ונעימות. קל ופשוט יותר בלי מולאן. פחות טירחה, פחות בלאגן. יותר בריאות.

העלמותו כואבת אבל גם נוחה. אני מלקה את עצמי. כל כך אני משועבדת לנוחות האישית שאני שוכחת ומתנתקת מחתולי האהוב? חושבת עליו מדי יום. אבל לא ברור לי בכלל אם אני רוצה שיחזור.

מצד שני אם יחזור אשמח מאוד כי הוא מתיקות מהלכת.

גם אם לא יחזור אמשיך לחיות ולאהוב את טיינטוש.

עכשיו אין לי שום אמון בעוצמת האהבה שלי. היא התערערה ואני לא מכירה את עצמי.

איזה מן טיפוס אני? עד כמה שברירית היא אהבה. גם כשאבדה וגם כשנשאה בחובה מחירים שונים של מעמסה.

כמה קשה לאהוב ולהחזיק באהבה.

ובו בזמן אני כל כך מתגעגעת למולאן שלי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת