00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

האויב הכי גדול שלך הוא עצמך

The Reason Why חלק II

הידד!

הנה זה הגיע!

מה שכולנו חיכינו לו!!!

בערך.

אוקיי, אז כמו שאמרתי, היא ארטי ההיפר.. טוב, ארטי הופך למשוגע ילדותיXD

אבל תכלס, עם החוויה הטראומטית שהייתה לו עם סוכר כשהוא היה קטן, אולי אכילת סוכר שוב מעוררת את זה.. או משהו??

בין כה וכה זה ממש מצחיקXP

אז בלי הקדמות מיותרות, (TOO LATE)

חלק II !

 

^&@*$^

הסיבה מדוע THE REASON WHY

הולי חיטטה בשקית הפלסטיק עד שהיא מצאה את מה שהיא חיפשה, אבקת הפיקסיות. זה היה רק סוכר צבעוני בתוך כמוסות. היא פתחה את הכמוסה ושפכה את כל הסוכר לתוך התה של ארטמיס. היא מצאה עוד כמה כמוסות ועשתה איתן את אותו הדבר. היא הפסיקה בחמישית כדי שארטמיס לא יכנס באמצע ויראה אותה. וטוב שעשתה כך כי הוא נכנס רגעים ספורים לאחר מכן.

"אז הולי, לכמה זמן את מתכוונת להישאר?" הוא שאל כשהוא התיישב ליד שולחן הכתיבה שלו.

"כל כך להוט להיפטר ממני, הא? אני אהיה פה רק לשעה בערך."

היא צפתה כשהוא הנהן ופנה בחזרה אל המחשב שלו והקליד עוד קצת. קדימה תשתה את זה, תשתה את התה! היא חשבה כשהיא צפתה בו עובד. הוא סוף סוף הושיט את ידו ולקח את הספל. הוא המשיך להקליד בזמן שהוא לגם מהשתייה. הוא בקושי טעם ממנה, אבל לאחר בערך שתי לגימות הוא הבחין שמשהו לא בסדר. הוא קפא. הספל עדיין בקצה פיו, האצבעות מרחפות מעל המקלדת. הוא הניח את הספל באיטיות. הוא פנה להולי עם הבעה של עיניים פעורות שמביטות בטירוף על הפנים שלו.

"הולי, עשית משהו לתה שלי?" הוא שאלה בקול מתוח.

"אה, כן," היא הרימה את הכמוסות הריקות של אבקת הפיקסיות, "למרות שאני לא בטוחה שזה היה רעיון טוב."

בעוד העיניים שלו מתעוותות, הוא הסתובב בחזרה אל התה, תפס אותו, ושתה את כולו בלגימה אחת גדולה. הוא פנה בחזרה להולי, שהייתה מופתעת מן התגובה הזו. ארטמיס חטף את שקית הממתקים שלה והוציא החוצה את שאר כמוסות אבקת הפיקסיות, פתח את כולן, ואז אכל את כל הסוכר בתוכן. אז הוא לקח חופן קאנטורים ואוזניים מגומי וברח בריצה במורד המסדרון. הולי שורט המאד המומה החליטה שמוטב שתלך אחריו. היא החליטה לבדוק במטבח קודם, זה היה המקום היחיד שהיא הייתה בטוחה שיהיה בו סוכר. היא רצה פנימה ומצאה את ארטמיס יושב על הרצפה, שופך שק סוכר על הפרצוף שלו. הסוכר נשפך מן השק וכיסה את ארטמיס באבקה לבנה. הוא קפץ לעמידה, צרח משהו לא מובן ונמלט בריצה, מותיר שובל סוכר מאחוריו.

באטלר רץ לתוך המטבח. הוא ככל הנראה התעמל כי הוא הזיע ולבש מכנסי ריצה וגופייה.

"מה קרה? שמעתי צעקות. איפה ארטמיס?"

"ארר... אני בערך נתתי לו קצת סוכר והוא הפך לגמרי למשוגע וברח מכאן." הולי אמרה והצביעה מאחוריה על שובל הסוכר.

"נתת לו סוכר? למה שתעשי דבר כזה?"

"הוא אמר לי מה קרה שגרם לו לשנוא סוכר כל כך, וחשבתי שהוא רק יהפוך להיפר, לא משוגע לחלוטין!"

"טוב, הוא ככל הנראה יפגע בעצמו אם פשוט נתן לו לרוץ מסביב ככה, אז אנחנו צריכים למצוא אותו."

"בסדר, איפה אתה חושב שהוא נמצא?"

הם שמעו קול של חבטה וצעקות עמומות. ואז זכוכית מתנפצת ברעש.

"הוא במדרגות, קדימה!" אמר באטלר ורץ מחוץ למטבח לכיוון המדרגות. הולי עקבה אחריו מבלי לדעת למה לצפות. היא בהחלט לא הייתה מוכנה למה שהגיע לאחר מכן.

מישהו תפס אותה מאחור, ובגלל אימוני הלפריקונים שלה היא התחילה להילחם בחזרה. היא בעטה לתוקף שלה בברך והוא עזב אותה. היא הסתכלה כדי לראות מי תפס אותה, והייתה מופתעת לראות את ארטמיס, עם חרב.

הוא הצביע עם החרב עליה ועל באטלר, ונראה הרבה יותר משוגע מהרגיל.

"ארטמיס, למה שלא תניח את החרב לפני שתפגע בעצמך?" באטלר אמר ברוגע וניסה להיזכר מאיפה ארטמיס השיג את חרב.

"לא, לא לא לא זה לא רעיון טוב! למה לי לעשות את זה? יש לי כל כך הרבה יריבים להילחם נגדם!" הוא אמר במהירות, והעיניים שלו התעוותו ונעו מסביב במהירות. הוא עדיין היה מכוסה בסוכר.

"ארטמיס, אתה לא צריך להילחם בשום אויב כל עוד אני כאן, אז למה שלא תיתן לי את החרב," אמר באטלר.

"לעולם לא! אני אכבוש את הכל! מוחעחעחחע!" ארטמיס צרח כשהוא ברח בריצה ועלה במדרגות, צוחק בטירוף.

באטלר הסתלק אחריו, והולי בעקבותיו. איפשהו בדרך, ארטמיס איבד את החרב שלו, ובאטלר והולי איבדו את ארטמיס.

"עכשיו לאן הוא הלך?" שאלה הולי והסתכלה בחדר חסר-הארטמיס החשוך.

"אני לא יודע. אני אלך לחפש בחדר שלו." אמר באטלר.

הולי עקבה אחריו כי היא מעולם לא הייתה בחדר של ארטמיס לפני כן.

באטלר פתח את הדלת, ומצא... כלום. הוא נכנס פנימה ובדק עוד קצת, אבל שום ארטמיס. הולי הלכה בחזרה החוצה למסדרון ובדקה לחדרים אחרים, כשמשהו קטן ולבן עף לידה, והיא נפגעה בעורפה על ידי משהו. משהו שחייב היה להיות רך, כי זה לא כאב.

היא הסתכלה לאחור וראתה... את ארטמיס, עם צבע מרוח לו על הפנים, רצועת בגד קשורה לו מסביב לראש, ורובה מרשמלו בידיים שלו. היא ובאטלר בהו בו בפליאה.

ארטמיס היה הראשון שדיבר. "חברים, נכנסתם לתחום המקודש שהוא החדר שלי. חציתם את הגבול, זה נגמר כאן. זה אומר מלחמה!" הוא התחיל לירות עליהם מרשמלו בזמן שהוא צחק באי שפיות. באטלר והולי הגנו על עצמם הכי טוב שהם הצליחו. לא שזה שינה משהו; זה היה רק מרשמלו, אחרי הכל.

לבסוף, נראה כאילו לארטמיס נגמרה התחמושת, אז הוא זרק את הרובה ורץ במורד המדרגות, בצעדים הרבה יותר מהירים ממה שמישהו ציפה מהנער. באטלר והולי עקבו אחריו, נואשים לעמוד בקצב.

ארטמיס רץ ברחבי האחוזה הכי מהר שהוא יכול וצרח כמו משוגע. הוא נתקל בדברים, והפיל הרבה אגרטלים יקרים לרצפה, וגרם לשבירתם. הולי ובאטלר ניסו לחתוך אותו מספר פעמים, וזה אף פעם לא עבד. נראה שהתקף הסוכר שהוא היה בו לא השפיע על האינטליגנציה שלו.

בסופו של דבר, השלישיה מצאה את עצמה בחוץ. באלטר והולי כבר רצו זמן מה ולא הייתה להם את אותה האנרגיה שהייתה לארטמיס, אז הם עצרו כדי להתנשם. הם צפו כשארטמיס רץ הישר אל עץ, וטיפס עליו במהירות. באטלר פחד שהוא ייפול מן העץ וייפגע, אז הוא רץ לשם וצפה בעוד ארטמיס מטפס גבוה יותר ויותר. הולי הצטרפה וצפתה המומה בדממה.

"אף פעם לא ידעתי שהוא יכול לטפס על עצים." היא העירה.

"הוא מעולם לא ניסה לפי כן, לפי מה שאני יודע." ענה באטלר. הם צפו בארטמיס כשהוא נעמד על ענף גבוה והביט עליהם. היה חשוך בחוץ והיה קשה לראות, אבל היה ברור שיש לו ענפים קטנים ועלים תקועים בשיערו השחור.

"ארטמיס, אין לך לאן ללכת, למה שלא תרד למטה?" אמר באטלר, עדיין נשאר רגוע.

ארטמיס הבין שהוא לכוד, והסתכל לעבר העץ ליד האחד שהוא היה אליו באותו הרגע. הוא הסתכל שוב למטה ואז חיפש דרך אחרת לברוח. כשהוא לא מצא שום דרך שלא כוללת להיתפס על ידי באטלר או הולי, הוא הסתכל שוב על העץ הסמוך אליו, ואז הוא קפץ.

לא באטלר ולא הולי ציפו לזה ולרגע הם נתפסו לא מוכנים, אבל, בזכות האימונים שלו, באטלר התעשת ראשון והלך לעמוד מתחת לארטמיס, מוכן לתפוס אותו. אבל הוא לא היה צריך לעשות את זה, כי ארטמיס קפץ מן העץ שהוא היה עליו ונחת בהצלחה על ענף אחר. אחרי שהוא הצליח לאחוז בו בחוזקה הוא ירד לענף נמוך יותר ומשם לקרקע, ואז הסתלק משם בריצה. פעם נוספת, באטלר והולי היו כל כך המומים מן המבצע המדהים הזה והם פשוט עמדו שם והסתכלו לרגע. אבל הם התעשתו במהירות כשארטמיס מעד ונפל, אבל התרומם והמשיך שוב לרוץ. הם רדפו אחריו כל הדרך מסביב לאחוזה לפני שהם נכנסו פנימה. איך הולי ובאטלר לא הצליחו לתפוס אותו תמיד יישאר בגדר תעלומה.

הם לא ראו את ארטמיס רץ לתוך המטבח כשהוא נכנס פנימה; לכן, הם המשיכו לרוץ בכיוון ההפוך.

"הו נפלא, איבדנו אותו שוב!" הולי התנשפה והפסיקה לרוץ.

"הוא לא יכול היה לרוץ כל כך רחוק, הוא לא התחיל הרבה לפנינו." אמר באטלר. הוא כעס על כך שהוא לא הצליח לתפוס את הנער שבהחלט לא היה אתלטי. הם המשיכו לחפש ברחבי האחוזה, ואחרי שעברו יותר מעשרים חדרים, הם מצאו את עצמם במטבח.

"אחרי זה, נתפצל. אני אלך לחפש בחוץ ואת תישארי כאן ותחפשי." אמר באטלר כשהוא נכנס למטבח אחרי הולי. היא לא ענתה לו כי היא הייתה עסוקה מידי בללטוש מבט במטבח. הוא היה מכוסה לחלוטין בסוכר, וארטמיס ישב על הרצפה, גרף סוכר לידיים שלו ואכל אותו. עדיין היו לו ענפים קטנים בשיער והיה לו צבע בפנים, אבל הוא היה מכוסה בסוכר. פעם נוספת הוא הבחין בבאטלר והולי הבוהים והתחיל לרוץ משם. באטלר לא יסבול את זה, הוא לא יאבד את המעסיק שלו כל כך בקלות הפעם, אז הוא התחיל לרוץ לכיוון ארטמיס, אבל הרצפה הייתה מכוסה בסוכר, אז שניהם החליקו ונפלו. באטלר הצליח לתפוס את כף הרגל של ארטמיס לפני שהוא ניסה לזחול משם.

"לא! לא לא לא! תעזוב אותי! אני צריך עוד! אני צריך עוד סוכר! תעזוב אותי!" הנער צרח בפאניקה. הולי צעדה קדימה באיטיות ותפסה את ארטמיס. הוא הכה ונלחם כדי להשתחרר, אבל הוא התחיל לאבד חלק מהאנרגיה שלו. הוא תפס שק מלא סוכר וחבט בראשה של הולי בחוזקה אתו. היא התעלפה ועזבה את ארטמיס. באטלר נעמד וניסה להמשיך להחזיק אותו.

"ארטמיס! תעצור מיד!" הוא אמר והרים אותו מן הרצפה.

"לעולם לא! תסלק את הידיים שלך ממני, פגע רע!" ארטמיס צרח בזמן שהוא בעט ונלחם בבאטלר וניסה לשחרר את עצמו. לבסוף, היה לבאטלר רעיון. הוא הניח את ארטמיס על הרצפה, והוא מיד התחיל לברוח והתחבא בתוך ארון. באטלר נעל את כל הדלתות המובילות מחוץ למטבח. הוא עזב כדי לקחת את מה שהוא היה צריך וחזר לשם במהירות.

הוא מצא את ארטמיס מכופף מעל הולי עם מרקר זוהר ומצייר שפם על הפנים שלה. באטלר צחק בראשו על מה שהולי תעשה לארטמיס כשהיא תתעורר ותגלה את מה שיש לה על הפנים. ואז הוא ירה בארטמיס עם סם הרגעה ויצא מן המטבח כדי לנקות את שאר הבית. בינתיים, ארטמיס ישן בשלווה ליד הולי, המרקר הזוהר עדיין בידו.

^&@*$^

 

ותזכרו! תמיד נחמד אם תגידו כזה בנפרד "ותגידי לכותבת: "בלה בלה בלה בלה" DD:

אני אמסור לה את כל מה שאמרתן בפרק הקודם DD:

 

אז... איך היה? D:

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ahrua192 אלא אם צויין אחרת