00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

שלא נבכה

11/06/2012

 

הוא ביקש שלא נבכה. הרי אנחנו יודעים שזה צריך לקרות מתישהו ואנחנו כבר מחכים לזה קרוב לאחת עשרה שנים. חשבתי שזה נורא אגואיסטי מצידו לבקש ממני לא לבכות ולומר לי שאני אמורה להיות מוכנה לזה. איך אפשר להתכונן לזה? יש איזו נוסחה שמשננים כדי להצליח במבחן המציאות? הוא ביקש שלא נבכה, ולא כי לא עצוב, אלא כי הוא מעדיף לראות אותנו שמחים ומחייכים עד כמה שאפשר. הוא מעדיף קרני שמש מחייכות מענני עצב אפורים, מעדיף קמטי חיוך בצידי העיניים מקמטי דאגה על המצח, מעדיף לצייר לעצמו אגמים ושדות וברווזים חיים מאשר ביצות, עורבים ושמיים שחורים. הוא מבקש שלא נבכה. לפחות לא בפניו. כשיגיע הרגע בו הפרידה תדפוק בדלת, נשחרר את האחיזה וניתן לטבע לומר את שלו. זו בקשתו היחידה, הוא חוזר ואומר בכל פעם מחדש. איך אפשר להתווכח איתו בכלל? מי יעז לסרב לו?


הוא ביקש את זה שוב ושוב ושוב.

רק אחרי כמה זמן הבנתי שהוא בעצם מבקש מאיתנו שנשמור עליו, שלא יפול, שלא יבכה, שלא יכנס לתוך הבור השחור טרם זמנו. הוא צריך שנהיה חזקים כדי שהוא יוכל להמשיך לחייך כל הדרך. עד הסוף.

 

 

התמונה מפה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת