00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

האם דם הווסת רעיל? או - הראש היהודי ממציא לנו פטנטים

14/06/2012

 

לפני קרוב למאה שנים, בשנות העשרים העליזות של המאה העשרים הקודרת, קיבל רופא פופולרי בשם בלה שיק, זר פרחים גדול מחולה אסיר-תודה. הוא ביקש מהאחות לשים את הזר במים, אך האחות סירבה, והסבירה כי היא חווה השבוע וסת. לנוכח מבטו התמה, פירטה האחות כי בזמן שהיא בווסת, מגע ידיה גורם לצמחים לנבול.

דוקטור שיק החליט לבחון את התיאוריה. הוא ביקש מנשים שהיו בזמן וסת לשים פרחים באגרטלים מלאי מים, תוך שהוא מדגיש כי עליהן לאחוז בפרחים היטב כדי שכל זכר של דם או זיעת מחזור שעל ידיהן יעבור לפרחים. בתור קבוצת ביקורת, הוא ביקש מנשים שלא היו בוסת להפקיד בעדינות את הפרחים באגרטלים אחרים.

התוצאות היו ברורות: הפרחים שסבלו את מגען הגס של הנשים בווסת נבלו, בעוד שהפרחים בהן נגעו הנשים הטהורות, נשארו בריאים ויפים. וכך החלה הסאגה הגדולה של 'רעלן המחזור' (Menstrual toxin) או 'מנוטוקסין' – הרעלן המופרש מדמן של נשים במחזור ומגיע אל הזיעה שעל כפות ידיהן.

הרעיון לפיו דם הווסת ממטמא את האישה ואת סביבתה אינו חדש בהיסטוריה האנושית. אנו יכולים למצוא אותו מתועד לראשונה בתורה, בספר ויקרא ט"ו –

"וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב."

הכותב התנ"כי אינו מסתפק בציון טומאתה של האשה, אלא מבהיר כי טומאה זו מדבקת גם את הנוגעים בה. ולא רק אותם, אלא גם את הכלים בהם היא משתמשת ואת הנוגעים בהם.

"...וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּכָל-כְּלִי אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו בְּנָגְעוֹ-בוֹ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא."

אמונות אלו בגין טומאתו של המחזור אינן מוגבלות ליהדות בלבד. ניתן למצוא דומות להן גם בתרבויות פרימיטיביות כגון אצל בני הדוגון שבמערב אפריקה. גם על נשות המוסלמים נאסר לבצע פעולות מקודשות, כגון החזקת עותק של הקוראן או ציטוט פסוקים מהקוראן, בזמן המחזור. המחזור, כך נראה, מטמא נשים במגוון רחב של תרבויות. זהו ההסבר הדתי, לפחות. אך האם יש מאחוריו בסיס מדעי של ממש?

 

טומאת המחזור המדעית

דוקטור שיק המשיך לחקור את רעלן המנוטוקסין, והניע גל שלם של מחקרים בתחום. מדענים מכובדים ומכובדים-פחות הזריקו דם מחזור לגופם של עכברים, ותיעדו אותם מחזירים את נשמתם לחתול הגדול שבשמיים. מדענים מכובדים עוד פחות, ניסו לגדל צמחים על דם מחזור, והופתעו לגלות כי הצמחים אינם מצליחים לשגשג. מחקר אחד שראוי לאזכור במיוחד ברמתו הירודה, טען כי ילדים נולדים עם אסטמה עקב דימום מחזור... בזמן ההיריון[1] ! מיותר לציין שדימום מחזור אינו אפשרי בזמן היריון, אך החוקרים לא נתנו לעובדה זו להטריד את מנוחתם.

מספר המחקרים המטופשים, הגרועים וחסרי הביקורת העצמית רק הלך וגדל במשך קרוב לחמישים שנים מרגע ה- 'תגלית' הראשונה של ד"ר שיק. בחלק ניכר מהספרות הרפואית המקצועית, נתפסה האשה במחזור כגורם סיכון לבריאותם של הסובבים אותה. מאמרים על נושא זה התפרסמו בכתבי העת הרפואיים המכובדים ביותר, כולל The Lancet.

רק בעשורים האחרונים, לאחר שהודגמה איכותם הירודה של המחקרים המקוריים, וחוקרים צעירים ומבטיחים לא הצליחו למצוא קשר ממשי בין דם הווסת לרעילות, הגיעה הקהילה הרפואית למסקנה כי 'לא היה ולא נברא', וכי רעיון המחזור הרעיל אינו יותר מאגדה וממיתוס. למעשה, כפי שאנו יודעים היום, המחזור הינו רק תוצר טבעי של תהליך בו תאי רירית הרחם גדלים ומתרבים ומתכוננים לקליטת והזנת ביצית מופרית. כאשר הביצית אינה עוברת הפריה, רקמת ההזנה מתמוססת ומשתחררת כחלק מדם הווסת. רירית הרחם יכולה עתה לגדול מחדש ולהכין את הקרקע בשנית, מתוך תקווה שבחודש הקרוב תגיע אליה סוף-סוף הביצית המופרית.

 

מיליארד מוסלמים לא טועים

ובכל זאת, אני מרגיש חובה לשאול: מדוע בחברות רבות כל-כך התפתח הרעיון שדם הווסת הינו טמא? האם אין בכך משום הוכחה בפני עצמה, שדם הווסת רעיל או מסוכן לבריאות?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תחבושת מחזור מסורתית

 

כמו תמיד, התשובה נקבעת לפי השאלה, והשאלה במקרה זה מטעה מלכתחילה. דם הווסת אינו טמא בכל התרבויות. יחס זה התגלה בעיקר בתרבות היהודית המושתתת על התנ"ך. מכיוון שהאיסלם מהווה ילד-חורג של היהדות, אין פלא שהרעיון השתרש גם אצל המוסלמים. על אלו ניתן להוסיף גם את בני הדוגון באפריקה, וקרוב לוודאי שעוד שפע של תרבויות וחברות אחרות המאמינות ברעיונות דומים.

אז למה?


טומאת המחזור כדרך להקטנת בגידות

לפי אחד הרעיונות המעניינים ביותר, ייחוס טומאה למחזור הנשי מקטין את מספר הבגידות של נשים בבעליהן. ברוב החברות הפרימיטיביות בעולם מקובל מבנה פטריארכלי, בו הגבר הוא המביא את העושר לבית, והאשה רק נהנית כשותפה זוטרה מכל הטוב שהוא מספק לה. התמורה העיקרית שהיא מספקת הינה בהבאת ילדים לעולם הנושאים את הקוד הגנטי של הבעל. אלא שבזמן שהבעל הולך לעבוד, האשה יכולה להפר את העסקה שחתמו, לחגוג עם השכן ולהוליד שפע של ממזרים – שגם בהם יאלץ הבעל לטפל מתוך מחשבה שהם ילדיו שלו.

מודל מחשבתי זה מסביר מדוע הדתות המרכזיות בימינו (פטריארכליות כמעט כולן) מתייחסות בחומרה רבה להפקרות המינית של נשים, ומגבילות את יכולתן להחצין את מיניותן. מודל זה השתרש במחשבתנו עד עצם היום הזה, ואשה המקיימת יחסי מין עם בני-זוג רבים נחשבת ל- "זונה, פרוצה ומופקרת", בעוד שגבר המקיים יחסי-מין עם בנות-זוג רבות נחשב ל- "תותח, רב-שגל ודון ג'ואן".

ואיך כל זה קשור לדם הווסת? מחקר שהתפרסם בימים האחרונים מראה שאצל בני הדוגון קיים אחוז קטן במיוחד של ממזרים – ילדים שנולדו לנשים שבגדו בבעליהן. לתוצאה זו הגיעו חוקרים אשר בחנו את את כרומוזומי ה- Yשל 1,700 גברים בקהילות הדוגון, בניסיון לזהות את מספר הילדים שהקוד הגנטי שלהם אינו תואם לזה של אביהם... בידיעתו או שלא בידיעתו. הם מצאו כי אחוז הממזרים אצל בני הדוגון היה נמוך פי ארבעה מאחוז הממזרים במשפחות הנוצריות באזור. אחוז ממזרים נמוך דומה התגלה גם אצל המוסלמים שבאזור.

מה משותף לבני הדוגון ולמוסלמים, אך לא לנוצרים? שתי התרבויות הראשונות שמות דגש על טומאת המחזור. למעשה, בני הדוגון קיצוניים עוד יותר מרוב התרבויות בעולם, ושולחים את נשותיהם ל- 'בקתות מחזור' לאורך כל חמשת ימי הדימום. בבקתות אלו הן נמצאות תחת השגחה מתמדת (מרחוק) מצד כל בני הכפר. בדרך זו, יודעים כל בני משפחת הבעל כי היא תהיה פוריה בקרוב, וכי עליהם להשגיח עליה מקרוב כדי שלא תתפתה בתקופה שמיד אחרי המחזור לרעות בשדות זרים. אצל המוסלמים, האשה מחויבת לספר לבעלה כאשר היא נכנסת למחזור, ולכן מתקבלת תופעה דומה של מיעוט ממזרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כפר מסורתי של בני הדוגון שבאפריקה

 

אם הרעיון נכון (ועל כך אין עדיין הסכמה גורפת בקרב האנתרופולוגים והביולוגים), אזי מדובר במקרה מרתק בו הדת משלימה את הביולוגיה. בעולם בעלי-החיים, קיימות אסטרטגיות שונות באמצעותן מסוגלים הזכרים למנוע מהנקבות להזדווג עם זכרים אחרים. חלק מזכרי השפריריות ממשיכים לדבוק לנקבה לאחר ההזדווגות, כדי למנוע מזכרים יריבים לקבל אליה גישה. זכרי הקביות (חזירי הים) אוטמים את פתח הנרתיק של בנות-זוגן באמצעות פקק ואגינאלי – חומר דביק המופרש מהפין, ומונע חדירה נוספת לנרתיק במשך מספר שעות. אצל בני-האדם, הדת שפיתחנו מספקת כלי נוסף להשגחה על הנשים, והיא טובה לא-פחות (ואולי יותר) מהפקק הואגינלי של חזירי הים.

נו, נקודה לטובתה. 


הראש היהודי

מעניין לציין שהדת היהודית לקחה את רעיון הפקק הואגינלי צעד אחד הלאה, והתקינה גם את מנהגי הרחיצה במקווה. יהודיה אורתודוכסית מחויבת להתרחץ במקווה בתום המחזור (ולא ניכנס עכשיו להבדל בין נידה לזיבה). הכניסה למקווה חשופה לעיני כל, ועל הטקס כולו מפקחות הבלניות הזקנות והרכלניות  הצעירות, הנאות והשתקניות, לפי חלק מהמגיבים לרשומה. יהיו אלו שתקניות כפי שיהיו, הן כבר יפיצו את הבשורה.

כמו תמיד, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים.

 

הערה אחרונה:

המאמר נכתב לאחר שאחת מידידותיי עברה הדרכת כלות, בה נאמר לה במפורש כי דם הווסת רעיל. מסתבר שגם ברשת ניתן למצוא היום רבנים המאמינים בשטות זו. אשמח לשמוע תגובות מנשים אחרות שנחשפו לרעיון ממקור סמכות דתי (מורים, רבנים, מדריכות כלות וכדומה).

 

תמונת השער צולמה במקור ע"י Adam Jones ב- 2009, ונלקחה מוויקיפדיה. התמונה אינה קשורה במקור למאמר הנוכחי בבלוג.


[1]Allergy Due to Menotoxin of Pregnancy; Perlstein, Matheson; Archives of Pediatrics and Adolescent Medicine, 1936.ה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

61 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת