00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

המלכה האם

05/06/2012

בכלל לא ידעתי שמדונה הגיעה לארץ. השבועות האחרונים היו... מטורפים... אפילו בשבילי, ואם להודות באמת- לא התרגשתי במיוחד. מדונה כל הזמן בארץ. היא בענייני קבלה ושיט ונהנית לתת לכל מיני רבנים מפגרים לסרב ללמד אותה. נו שוין. טו איץ' היז און. תמיד חיבבתי אותה.
יום שלישי בבוקר- שיחה מחבר יקר שהתעלם ממני כבר שבועות (מקווה שאתה קורא ומרגיש אשם- אף ערוץ אינו חסין פולניות!): "מה את עושה בחמישי בערב?" תהה החבר שמעתה והלאה יכונה בתואר הראוי "הנסיך", ואני, שבדיוק ראיתי את חברינו המשותפים מארגנים מפגש בחמישי בערב הודעתי חד משמעית "אני לא יכולה לבוא לערב סרט. אני חייבת להגיע לאירוע... והתקשרו במיוחד לוודא שאני מגיעה ו..." "איזה ערב סרט?!?!?" הוא הזדעק בביטול. "אני לוקח אותך למדונה!". 
השתתקתי. באמת שיש לי אירוע שהבטחתי ללכת אליו והוא גם של חברת משפחה יקרה לי עד מאוד.... אבל... לא אומרים "לא" למדונה. ברור שאני שם. זה הופך אותי קצת לשקרנית והרבה לבוגדת כי הבטחתי לעצמי, בהיותי בתולת הופעות, שהמופע הראשון שאלך אליו יהיה של ליידי גאגא. אבל..... לא אומרים "לא" למדונה!
התקשרתי לבשר למאדר את רוע הגזירה. הכנתי מראש נאום שלם שאני מוכנה לעשות כך וכך על מנת לפצות על העדרי מהאירוע והתכוננתי נפשית לקרב עקוב מדם על היותי מבריזנית דוחה בפרט וגועל נפש של ילדה בכלל. כמעט נפלתי כשהתברר שלא רק שהיא מגלה הבנה אלא ברור לה מאליו שאני למופע הזה הולכת. אפילו מאדר יודעת שלא אומרים "לא" למדונה. מכאן נותר רק להתחנן למישהי במשמרת ערב שתסחב עוד קצת עד שאני אגיע להחליף אותה- והכל ישב פיקס.

בחמישי בצהריים כבר הרגשתי התרגשות אמיתית ומאוד לא אופיינית לי, נסענו שעה וחצי לפני כדי למצוא חנייה (לא עזר, אם תהיתם, עדיין חנינו בטיזינאבי), ירדנו על שווארמה בלאפה כדי לא להיות רעבים במופע (וגם כי מאז האזכור של טוני סטארק ב"הנוקמים" הייתי בדודא מטורפת לשווארמה), שתינו קצת, הלכנו לשירותים. טוב... הוא הלך. לא הסכמתי לעמוד בתור הפסיכי לשירותי הנשים. ממש "תגיד תודה שאתה גבר"... ו... פנימה לאצטדיון! (אחרי שני תורים ארוכים ומעצבנים בשמש שעדיין הייתה מורגשת ובלי מים כי אסור להכניס כלום למופע)
התמקמנו ממש ליד הגדר המפרידה את האליטה הישראלית ששילמה 1,500 ש"ח לכרטיס לאלו ששילמו... פחות. ו... חיכינו. חיכינו מלא. בהתחלה היו שני די.ג'ייז והכל תקתק כמו שעון עד ל20:45- כשגברת אסתר הייתה אמורה להזיז את ישבנה החטוב להדהים לבמה. אבל לא... הפרימדונה (no pun intended) לא עלתה עד 21:30!  אני מבינה שאת מדונה והכל אבל רבעק! נהייתי ממש עצבנית. הנסיך הבטיח שרק מאחר ואנחנו מחכים כבר שעות מרגיש כי time goes by so slowly אבל בשניה שהיא תואיל בטובה לעלות על הבמה הכל יטוס quicker than a ray of light. הייתי משועשעת מספיק כדי להמתין בלי להתסיס את הקהל. (אפרופו הקהל, אני מורגלת לחיות בסביבה בה אם 50% מהנוכחים בסביבה הם גייז- זה נחשב ליום מהול יחסית. בחיים.... בחיים שלי... בכל המסיבות, האירועים ומצעדי הגאווה... לא ראיתי כל כך הרבה הומואים מרוכזים במקום אחד. זה היה.... מדהים) ואז המופע התחיל.

נתחיל ברע- גם כדי לפנות אותו מהדרך וגם כי אין הרבה- איפשהו באמצע המופע המדונה עצרה את הכל והחליטה "לנצל את ההזדמנות", כלשונה, ולספר שהיא התחילה את המופע דווקא בישראל כדי להעביר מסר- המצב הזה במזרח התיכון... הוא נוראי... והוא חייב להפסק. מבלי להכנס לתוכן דבריה והאם אני מסכימה או לא- כי זה לא רלוונטי- או להתעכב על שהרגשתי כאילו אני צופה בתחרות מלכת היופי- העניין עצבן אותי מאוד. מי את (כן כן... אני יודעת... מדונה.) שתדברי על הנושאים הללו מול קהל ששילם ים כסף (לא אני אישית... אני שילמתי 0 שקל) כדי לקחת פסק זמן מהמציאות ולקבל פורקן בידורי טהור- בריחה מכל העניינים המעיקים?! חשוב לך להעביר מסר? פצצה. למיטב הבנתי לא חסרות כל מיני תוכניות אירוח שישמחו לתת לך במה על מנת שאלו מאיתנו שאכפת להם מה יש לך לומר מעבר למוזיקה שלך- יוכל להתלות במוצא פיך. בנושא הזה, אגב, ראיתי שהקהל חלוק בדעתו. חלק הריעו, וחלק (כמוני) היה שקט באופן הפגנתי. לא יודעת כמה היא הבינה את זה או האם בכלל אכפת לה.
הדבר הבא שהיה מיותר זה הביצוע המזעזע לlike a virgin!!! אני מאוד אוהבת אינטרפטציות שונות ורעננות לשירים קלאסיים- אוהבת למצוא רבדים חדשים. אבל הביצוע הנוראי הזה הרגיש כאילו אנחנו במרחק פסנתר עם נגן כושי (בעצם, דווקא היה אחד כזה) מסרט קיטשי סוג ד'. ובנושא הזה הקהל דווקא היה לגמרי איתי! חלק לא הבינו בכלל איזה שיר היא שרה (ברצינות? אתם לא יודעים את המילים?!) אבל הרוב פשוט שתק בהלם או ניסה (כמוני) להצטרף לשיר בתקווה שהנה... עוד שניה הקצב מגיע או, לחילופין, הזוועה תסתיים. לשווא. היו שירים מהממים שהיא רפרפה ביעף כמו papa don't preach וhung up... אבל דווקא לביצוע המייגע הזה היא נתנה את כל הזמן שבעולם ולא וויתרה על אף מילה. בערך שני שליש לתוך הסיוט החבר שלה (מסתבר) הגיע ושם לה פריט לבוש כלשהו על הבטן (היא הייתה עם חזייה-התמונה השמאלית למעלה). האצטדיון קפא לשנייה כשפתאום הוא הוציא חוטים ומשך את מה שהתברר כמחוך וצמצם את המדונה שלנו לחצי בערך. כאן פניתי אל הנסיך ואמרתי "הוא קצת נסחף, לא? כאילו... גם אני רציתי שהיא תפסיק... אבל..." ורק כשראיתי מבטים מכל עבר וצחוק עלה מה"טריבונה" שלנו- הבנתי כמה שקט היה ושכולם שמעו. היא, אגב, המשיכה לשיר כאילו צלעות זה רק לחלשים ורק בסוף הביצוע היו מחיאות כפיים סוערות. אני מקווה שלא תהיה טעות על מה שמחנו.

ועכשיו- הטוב! פשוט המופע. המופע היה מהמם! הכל היה כל כך מהפנט שהיה קשה לפעמים לקלוט את הכל. היא באמת מלכה. לראות את בת ה53 הזו מקפצת באותה קלילות וחדווה כמו הרקדנים בני העשרים שלידה זה מעורר הערצה. תרתי משמע. היה קו יפה של רצפים מוזקלים והתחושה הייתה של מערכות שונות בהצגה. היו סצנות יותר איכותיות מהרבה סרטים הוליוודיים, היו פעלולי אקרובטיקה מרהיבים, היו ריקודים מלהיטים והיו שלושה חבר'ה שתופפו על תופים סטייל three little birds אבל הם היו לגמרי בקצב- שזה מרשים. מתישהו היא ביצעה את express yourself והיה מצעד והיא הייתה לבושה כמו מעודדת והכל היה מהמם ובניגוד למתופפים במצעד שבשלב כלשהו התעופפו להם באוויר- אני דווקא עפתי כשפתאום, באמצע השיר, היא עברה לborn this way! איזו תותחית! היא פשוט שילבה את זה כחלק טבעי מהשיר, ועשתה זאת מצויין. ובסוף... רק כדי שיהיה ברור לכולם מי קדמה למי ומי באמת המלכה פה... היא נתנה טאץ' קטן של she's not me. תגידו מה שתרצו... אני מעולם לא הכחשתי את היותי חסידת גאגא... אבל אם היא מלכה אז ללא צל של ספק מדונה היא המלכה האם. אין על מדונה. ניסיון מקנה לך משהו שפשוט לא ניתן להתחרות בו. אני מקווה שהגאגא גם לא תנסה. בניגוד לנאום המיותר שלה על שלום עולמי שיתפשט לעולם מהמזרח התיכון- מה שהיא טוענת שהוא המסר של המופע- לי דווקא נראה שהמסר מתחיל ב2:53:

יש לציין שאל המוזר הקדים אותה (1:20-1:53) :

המופע המשיך לאחר האזכור החולף הנ"ל. חכם בעיני עד מאוד שהיא לא התעכבה על זה יותר מדי- היא לא אפשרה לאף אחד אחר מקום על הבמה שלה. טיפה יותר- והדבר הזה היה נותן לליידי גאגא משקל וכוח שאין לה. לפחות... לא אצל מדונה. היא את שלה אמרה- ועשתה זאת באופן אופטימלי- מינימום השקעה שלה- מקסימום אימפקט עלינו- כי אין ספק שהיא צודקת:

הכל היה יפה, מרשים ומתוזמן... כמה פעמים חששתי לחייו של אקרובט זה או אחר... אבל כלום לא הכין אותי לביצוע של like a prayer. ענק, מדהים טוטאלי- הקהל צווח כמו משוגע לאורך כל השיר- היה חשמל באוויר... לא ניתן היה לפספס את הרטט. כשנגמר השיר הייתי בטוחה שהמופע נגמר וזה היה הגראנד פינאלה, אבל הנסיך אמר שלא... מדונה תמיד מסיימת עם איזה שיר אופטימי... לא כבד... אז היא עשתה את celebartion שהיה מעולה... אבל מיותר לחלוטין בעיני. אני עדיין נפעמת מהביצוע של like a prayer. ואחת לכמה זמן בימים שחלפו מאז חמישי... ממש עצוב לי... שנגמר... ואני כבר לא שם.

אה... כן... איכשהו בסוף... בדרך הבייתה הנסיך שאל אם בכלל נהניתי! היה אדיר! בטח שנהנתי! איך לא היה ברור שנהניתי? "למה אתה חושב שלא? כי לא קיפצתי וצווחתי?", דרשתי. "כן" הוא ענה בחיוך כובש.

sorry, hun... I don't bounce nor do I scream... 

מצד שני... ההכרזה הזו מעולם לא עמדה במבחן הגאגא... נחיה ונראה... ;)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת