00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

להפליץ את המרסייז

 


אני סובלת מנדודי שינה, ולכן מבלה את לילותיי במחשבות ובהרהורים, שלא לומר הגיגים והגיגונים. עכשיו, אני מכירה את ההגיגונים הללו היטב, ולכן משתעממת עד מהרה. כאתאיסטית אני לא מעלה בדעתי לשוחח עם יהוה, אבל מדי פעם יוצא לי להשמיע לו מונולוג לא ידידותי. למותר לציין כי מעולם לא נוצר בינינו דיאלוג על בסיס שיוויוני, כי אני לא בראתי ליהוה תחת גדול, ולא פימה עלי כסל, ואני לא מבינה בכלל מה הטענות שלו כלפיי.

בלילות הלבנים השחורים שלי, אני מאוכזבת מעצמי מאד. לא די שמעולם לא זכיתי בפרס נובל, שבאשמורת השלישית של הלילה אני מאמינה בלב שלם שהוא הגיע לי כדין, הרי שגם לא התמסרתי לשום אידיאולוגיה או מעשה בלב שלם ומתוך הקרבה. כל חיי הערצתי אנשים שלקחו על עצמם מחויבות מיוחדת – לוחמי שלום, בלרינות סובייטיות, פסנתרניות קוריאניות ומדונה.

היה לי סיכוי להיות כזאת אלמלא עמדו בדרכי מכשלות אובייקטיביות, כמו העובדה שאין לי כשרון בשום תחום, ואני עצלה, ואם יש לי פנאי – אני מעדיפה לאכול או לישון, או שניהם יחד.

קראתי אוטוביוגרפיה של פסנתרנית קוריאנית: המשפחה לא יכלה לממן קניית פסנתר לשתי הבנות המוכשרות שבבית. הילדות התאמנו במתנ"ס השכונתי על פסנתר. בבית האבא הכין להן קרש, עליו צייר קלידים בצבעי לבן ושחור. הילדות התאמנו על הקרש בין שמונה לעשר שעות ביום.הן הפכו פסנתרניות ידועות בעולם וזכו בכל פרס יוקרתי. רק אחרי שזכו לתהילה עולמית רכשה להן הממשלה הקוריאנית פסנתר אמיתי.

גם אני התחלתי ללמוד נגינה על פסנתר בטרם היה לי פסנתר בבית. הייתי בת ארבעים, לגמרי מוכנה להתמסר. המורה שלי אמרה לי להתאמן בינתיים על השולחן ולדמות שיש לי קלידים. וכך ישבתי מדי יום, ספר התווים פתוח לפניי ואני מקישה על השולחן. אמנם לא שמונה שעות, אבל די הרבה. לפעמים אפילו רבע שעה. התקדמתי מצויין. בזתי לקוריאניות שנזקקו לקרש המצוייר. אמן אמיתי יכול להתעלות , יכול לעבוד עם הדמיון, עם הלב. לבסוף הגיע הפסנתר הביתה. נקשתי על קלידיו. מה אגיד, זה לא היה שולחן. הבנתי שלא אהיה קוריאנית, למרות שאין לי אחות.

מה חבל שלא הצלחתי לעשות מעשה שיירשם בהיסטוריה. אין, גם לקשישים יש חלומות. בלילות הלבנים אני מנסה לחשוב איך אוכל להמם את העולם בכשרון יוצא דופן. לאחרונה אני מרבה לחשוב על הצרפתי המופלא, שידע להפליץ את "המרסייז”. לפני שנים הקרינו בטלביזיה את האיש המוכשר הזה, שהטה מעט את ישבנו לאחור, ואז בחן לא מבוטל ובמוסיקליות נדירה נפח את המנגינה של ההמנון הצרפתי, לקול תשואות הקהל. מה לא הייתי נותנת לו ידעתי להפליץ את "התקווה.”

אמרתי בלבי: אגגל ואחפש את האיש, שלא זכרתי את שמו. יתכן אפילו שיהיה הסבר איך פועל מנגנון הפלוצים הרצוני של האיש היקר הזה.

גיגלתי: “האיש שידע להפליץ את המרסייז". גוגל פקח שתי עיניים גדולות, והציע לנסות שוב. הפעם רשמתי: “האמן שניגן מהתחת את ההימנון הצרפתי". קיבלתי כל מיני תשובות מופלאות, כאשר גוגל ניסה לחבר מין בשאינו מינו. ניסיתי: "הצרפתי שידע לנגן מרקטומו", וגם “פלוצים צרפתיים".

אני לא אישה שמוותרת. שתיתי כוס קפה. חזרתי לגגל: “נפיחות היסטוריות".
יש!
אני יודעת שאתם רוצים לשמוע סוף סוף את המרסייז.


היו סבלניים איתי. כי הפלוץ ההיסטורי הראשון המסופר ראוי אף הוא לאיזכור: זז היתה נפיחתו של דוכס אוקספורד, אדוארד דה זיר, אשר שחרר פלוץ גדול בדיוק כאשר נשבע אמונים למלכה אליזבט הראשונה. הדוכס המזועזע יצא לגלות מרצון למשך שבע שנים.
אין לי שום כבוד לדוכס, אשר לא תיכנן, לא התאמן, ותקע באופן מקרי פלוץ לא אמנותי בעליל, גם אם מלכותי.
מאידך גיסא, יוסף סוג'ול שלנו, התאמן והתאמץ עד שהגיע ליצירתו המונומנטלית – הפלצת המרסייז על כל תוויו. סוג'ול היה אופה, שגילה באופן מקרי את יכולותיו המופלאות של פי הטבעת הגמיש שלו. בתחילה שיעשע רק את חבריו הקרובים, ב"ניגון" מנגינות פשוטות. אבל כמו כל אמן דגול הוא רצה להשאיר חותמו על העולם ביצירת מופת של ממש, התאמן עוד ועוד עד להפלצת כל ההמנון הצרפתי מול קהל נלהב.
לתומי סברתי שסוג'ול ניזון מדיאטת קטניות. למרבית ההפתעה, הסתבר שסוג'ול כלל לא טרח להפעיל את כל מערכת העיכול שלו: הוא "ינק" אויר ישר לפי הטבעת שלו, ואז הוציאו לאור תוך הרטטת השריר הסוגר שלו.
אי אפשר להתעלות על זה.

אבל אני אנסה.

 

הטכניקה הזאת, מעבר להשראה האמנותית, יכולה לשמש למטרות טובות אך ארציות יותר. אי אפשר לכפות על הערבים לשיר "נפש יהודי הומיה". אבל לו דרשנו מהם לנפוח את ההמנון ללא מילים, היו נסתמות טענותיהם, ובא לציון גועל.


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

79 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת