00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

"קנאת בלוגרים תרבה רשומה"

25/06/2012

                                                                  

* לתשומת ליבכם, רשומה ארוכה מהרגיל!

 

למי שלא ידע עד היום, אז את הפתגם המקורי של חז"ל "קנאת סופרים תרבה חוכמה", תוכלו למצוא בגמרא, שהוא שמו הנרדף של התלמוד הבבלי. הפרשנות אומרת שלא מדובר בקנאה ממשית, אותו רגש שתוקף אותנו ושאנחנו מכירים מחיי היומיום. אלא במובן של קנאות, דבקות ברעיון מסויים ובמקרה של סופרים/כותבים, הכוונה להתמסרות טוטאלית לכתיבה. לי זה נשמע יותר כמו סוג של קנאה חיובית, שגורמת לאדם לשאוף ולהשיג את אותן המעלות, אך גם יוצרת תחרותיות.

מטבעי אני בן אדם סגור ולא ממהרת לשתף בחיי האישיים. אם מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים שבגיל חמישים אהפוך לבלוגרית, הייתי צוחקת לו בפרצוף. אבל מכיון שרובנו כבר מזמן יודעים שהחיים לפעמים מוזרים ואף פעם אי אפשר לדעת מה צופן בחובו העתיד, אז בפעם הבאה כשאפגוש את אותו מישהו...אשתדל לא ללגלג עליו, אחייך בנימוס ואקח את דבריו ביתר רצינות. כנראה שאני צריכה ללמוד לעולם לא להגיד לעולם לא...(באנגלית זה נשמע קצת יותר משכנע..).

הרבה דברים רציתי להיות בחיים שלי, מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה, אבל אף אחד מהם לא היה בלוגרית. רציתי להיות מורה, רופאה, גננת, דיילת, זמרת, עורכת דין, שחקנית, כוריאוגרפית ורקדנית (בטן כמובן). עיתונאית לא היה ברשימה למרות שתמיד כתבתי למגירה. בסופו של דבר הלכתי להיות מזכירת חברה. אבל היי...לא צריך לדאוג, אני מרוצה מהבחירה ואת עבודתי אני עושה באהבה ומסירות רבה. 


אבל אתם בטח שואלים את עצמכם לאן אני חותרת ומה ענין שמיטה להר סיני?? ובכן, ההשתלבות במרחב האינטרנטי נעשתה עד לפני שנה, לפולניה שבי, בהדרגה ועם המון "כבדהו וחשדהו". לקח לי זמן ללמוד ולהבין איך זה לכתוב ב"כאילו" לעצמך ביומן וירטואלי. למי שיש נטייה לדבר לעצמו...סליחה, התכוונתי נטייה לחשוב בקול רם ולהתעלם מהסביבה...אז הבלוג הוא כתובת מעולה. כשהבנתי את המשמעות של לכתוב לגולשים סמויים הנמצאים כל הזמן ברשת, הביקור בבלוגיה הפך לסוג של קשר עם "אקשן". מאז בעצם התחיל הרומן האמיתי שלי עם הבלוג!

אז חבר`ה, מי שלא הבין עד כה בין השורות...הבלוג שלי חוגג שנה!!!                                       

                              

 לא להאמין איך שנה טסה לה כל כך מהר. אני זוכרת היטב את דפיקות הלב שהרגשתי אחרי הפירסום הראשון שלי וההמתנה לתגובה הראשונה. אני אפילו זוכרת את שמו של הקורא הראשון שהגיב (שהספיק משום מה להיעלם מאז..) וההתרגשות הרבה שאחזה בי כשקוראים נוספים הצטרפו בתגובות אוהדות ומפרגנות. לעיתים זה מרגיש לי כאילו שאני פה כבר שנים. מוקפת בחברים ותיקים, מה שהופך את הכתיבה להרבה יותר זורמת ואני פחות מתוחה מה יגידו ואם יאהבו (מזל שכן!!). אבל בעיקר הכרתי (רק וירטואלית) לא מעט כותבים מוכשרים ויצירתיים ומעוררי השראה. הבלוגיה הפכה לסביבה פורה ומעשירה, סוג של חממה. מפגש רעיונות ושיתוף פעולה, המאפשרים לכל נפש סקרנית התפתחות וצמיחה.

לא אתחיל להתעסק עכשיו בסטטיסטיקות כי גם ככה אני לא מבינה בזה וזה גם לא מעניין אותי. בחיים לפעמים כשמתמקדים בפרטים הקטנים שמעצבנים אותנו או שלא מסתדרים, הם מצליחים מאוד להעכיר את מצב הרוח שלנו. אז למה לי?? ומכיון שאני גם לא אובייקטיבית...אין לי רשומות מועדפות ואני מרוצה מכולן. אומנם היתה לי ציפיה מעצמי שאצליח לכתוב יותר מרשומה אחת לשבוע, אך מפאת עומס בשיגרה, השלמתי עם זה שזה לא ריאלי. אבל אנחנו יודעים הרי שמה שחשוב זה לא הכמות, זו האיכות, אז אני מרוצה מכל אלו שכן כתבתי, במיוחד גם אלו שמצאו חן בעיני העורך. חלק מהפוסטים היו בנימה אישית, חלק בנימה צינית, יש את אלה שקצת יותר הומוריסטים, אבל איך שלא יהיה ובלי להרגיש, הפכתי להיות סוג של פובליציסטית. בכל אופן כולן נכתבו בנקודת זמן כזו או אחרת ומי שרוצה מוזמן להציץ בקוביה מצד ימין ולקרוא כאוות נפשו. 

רק עוד כמה מילים מהחוייה האישית היומיומית שלי כמנהלת בלוג.  אז ככה. למרות שהתחלתי לכתוב בצורה יותר אינטנסיבית, המוזה לא מבקרת אצלי באופן קבוע, אבל יצר הכתיבה די מציף אותי אפשר להגיד. אותן האסוציאציות, הבזקי הרעיונות שמגיחים מנבכי המוח ותופסים אותי לא מוכנה. בבית, בעבודה, בזמן ארוחה ואפילו מקיצים אותי מתוך שינה. אם אני לא רושמת אותם בזמן הם נעלמים לי, מתפוגגים, מתאיידים. הלפטופ לא תמיד זמין ואני מצטיידת גם בעט ופנקס, על כל צרה שלא תבוא. הציוד הפרימיטיבי מוכיח את עצמו ברוב המקרים. אבל גם זה לא תמיד יעיל ונוח לשימוש, מסתבר. במיוחד אם אני באמצע ההליכה היומית שלי, שגם ככה מתבצעת בכח אחרי שפדלאה כמוני בקושי מצליחה "לגרד" את עצמה מהכורסא. לא יהיה רצוי להפסיק את ה"שוונג" ולהתיישב לכתוב. מישהו הציע לי פתרון שיאפשר לשמור את כל מה שיש לי באותו רגע בראש ולא רוצה שייעלם. המכשיר שיכול לתת מענה לצורך הזה זה טייפ מנהלים. אבל תמיד היתה לי דיעה שלילית על כל אלה שמסתובבים עם דבר כזה שהם מגלומנים או מנופחים מחשיבות עצמית. לכן נראה לי שאצטרך קודם כל להיפטר מהדיעה הקדומה ורק אחר כך אולי ארכוש לי מכשיר כזה.  היום אני מתחילה להתבשל לזה קצת יותר ולחשוב שאולי זה ציוד חובה לכל בלוגר.

אבל לנהל בלוג אישי,כמו שאתם יודעים, זה לא רק לכתוב עוד ועוד רשומות. זה הרבה יותר מזה. זה דורש ממך לצאת ו"לשוטט" ברחבי הבלוגיה, לשווק ולהפיץ את הבלוג שלך. בזה אני מודה שאני גרועה. כמו שאני לא דוחפנית בחיים האמיתיים בחוץ, ככה גם היה לי קשה לדחוף את עצמי פה. אבל כנראה כשאנחנו מאוד מאמינים במה שאנחנו עושים, זה הופך את זה ליותר קל וטבעי. בעיקר כשמתחילים להיחשף לבלוגים אחרים, של כותבים טובים ומוכשרים, הצורך להשאיר עקבות...סליחה, תגובות...הופך את זה לממש חוויה אמיתית. אבל מה שהפתיע אותי במיוחד, זה הקשר החם והדיאלוג שנוצר עם בלוגרים זרים, הנותן תחושה של הכרות מעמיקה וקרובה יותר.

 בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להודות לכל הקוראים על הזמן וההשקעה שאתם מקדישים לבלוג שלי ובעיקר על התגובות החמות. זה לא מובן מאליו עבורי. בלעדיכם לא הייתי כאן היום. ובהמשך לציטוט המופיע בכניסה לבלוג שלי, כולי תקווה שהצלחתי לכתוב עד היום משהו שהיה שווה לכם לקרוא...

 ולקינוח, כמה תמונות הממחישות מצבים/רגעים בעבודתי עם הבלוג:

 

ככה   אני   נראית   כשיש   לי   מחסום   יצירה...

 

ככה   אני   נראית   כשהתוכנה   לא   עולה   או   כשבתפוז   פתאום   תקלה... 

 

ככה  אני  נראית   כשפוסט   שלי   מקבל    בול   בחירת   עורך...

 

ככה  אני  נראית   כששכחתי   לשמור   רשומה...

 

 ככה   אני   נראית   כשבטעות   נכנסתי   לבלוג   "למבוגרים בלבד"...

 

וככה   הייתי   רוצה    להיראות...

 

ולי   נראה    שזה    מה   שבן   הזוג   שלי    היה   רוצה   לעשות...

 

שלכם באהבה אביבה

התמונות מ-מgoogle

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

126 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת