00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

סלט קריספי ניוקי

01/06/2012
סלט קריספי ניוקי

 

אתמול,

השעה:  חמש אחה"צ,

הלוקיישן : קניון ממילא בירושלים.

אני בעיצומו של יום עבודה ועדיין רצה מפגישה לפגישה  יחד עם טל, החצי השני שלי במשרד (יש עוד עובדים, אבל היא ואני זה השלם ) ושמחה עד השמיים (אני תמיד שמחה, במיוחד כשאני בעבודה).

בעודנו  שוזפתות עיננו  במוצרים המרהיבים שבחלונות הראווה שבטיילת הכי יפה בארץ  (שכולם כולל כולם בגדר "אלא לראותם בלבד",מבחינתי) טל אמרה : "ארי, לא אכלת כלום היום" .

"הממ... וואלה נכון", עניתי.

"אז יאללה, בואי לקדמה, בני בטח שם".

"בני זה סבבה, אבל קדמה לא בא בטוב  עם הדיאטה"

"מה לא טוב"?

"קדמה. הכל שם כ"כ טעים לי וזו בעיה"

"עזבי דיאטה עכשיו, בואי נשב, וחוץ מזה בני לא ראה אותך הרבה זמן, אז יאללה".


שני חוקי יסוד ידועים לכולם בירושלים : 1.לא מתווכחים עם טל מרום (הגיברת איכשהו תמיד צודקת) , ו-2. בני חוג'ה, הבעלים של מסעדת קדמה הוא האיש הכי מקסים שיש, והוא יהרוג אותי אם יידע שאני כותבת עליו, אבל שיקפוץ לי. הוא באמת כזה (ונדיב ולא אשכח לו את כל האירוחים שאירח כתרומה את כל הילדים של "זכרון מנחם" ו"בויאר" מתי שרק צריך), בקיצור- הוא חתיכת נשמה של ברבור ואני אוהבת אותו.

הגענו.

חיבוקים , נשיקות ועוד סבב נשיקות ועוד קצת חיבוקים.

באמת התגעגעתי אליו.

זה תמיד מרגיש לי שם  בית.

ישבנו בחוץ, בטרסה.

איזה נוף !

איזו רוח ירושלמית מפנקת.

מתה על מגדל דוד מול העיניים.

אני רוצה ללכת לישון ולקום  ל-view  הזה כל יום .

הנוף הקדום והעצמתי הזה עושה בי שמות. אני כמעט נחמדה כשאני שם.


"מה אוכלות"? שאל בני עוד לפני ששאל מה אנו שותות.

"אני שום דבר", עניתי מיד.

"אין דבר כזה שום דבר, מה את אוכלת"?

"באמת שכלום, אני בדיאטה ואני מה זה שומרת, בעוד חודשיים בר רפאלי תכריז על פרישה ואני חייבת להיות בהיכון..."?

"אל תגזימי, אין לך כ"כ הרבה  מה לרדת"

"נכון, לא הרבה, רק איזה 200-300 ק"ג "

"הבנתי אותך, אני מזמין לך ניוקי קריספי  ותפסיקי לבלבל ת'שכל"


מי בכלל שואל אותי משהו בקדמה ... מי אני בכלל ?


תוך דקות קיבלנו קערה עטורת ירקות וניוקי שהוקפץ על מחבת בשמן זית (מסעדה כשרה ולכן חמאה זה בגדר אאוט קטלני).

טל ובני התחילו לנשנש ואני הסתכלתי על המנה הצבעונית. אהבתי את השילובים (לא טעמתי, באמת שלא הייתי רעבה) ומיד התחלתי כהרגלי (ותחביבי) לנתח את המנה ולהפליג איתה הלאה...

הכי מצא חן בעיניי השילוב עם השום המטוגן. אני מתה על זה, תמיד מכינה מראש כמות ושומרת לי בקופסא ומתבלת מרקים וסלטים , זה תמיד מחייך את החיך.


"ומה אם נחליף את הפטרוזיליה בעלי בזיליקום "?

"אפשרי"

"ומה אם נוריד את רצועות העגבנייה הרגילה ונכניס במקום עגבניות מנומרות שיש להן טקסטורה מוצקה יותר וטעם עגבנייתי של פעם"?

"מעניין, תמשיכי"

"חסר לי קצת שום טרי  שיתכתב לי עם השום המטוגן ויקפיץ את החיך , ואולי גם צ'ילי טרי פרוס  שייתן קונטרס למתיקות של העגבניות ,  ורגע, גם בקבוקוני  פילה לימון  שישתלבו עם הבלסמי , והייתי מורידה את החומץ  ומוסיפה  גם קצת טבעות בצל סגול ו..ו...ו... "

"הדלקת אותי,  אני רושם הכל ואכין את המתכון שלך עוד היום עם דני, השף, ואומר לך איך יצא, אבל איך את יכולה לנתח את המנה  בלי לטעום"?

"יכולה, סמוך עליי"

"עלייך אני לגמרי סומך, אמרתי לך כבר כמה פעמים לבוא לעבוד אצלי במטבח, נו, תגידי שאת רוצה"?

"אני תמיד רוצה, אבל בחרתי זה מכבר להישאר בצד המתכונאי  והטועם , בזה אני טובה. אנשי ביצוע טובים  יש לא מעט , אני  בורכתי בחיך מדויק "

וככה המשיכה לה השיחה תוך כדי זה שאני כבר להוטה לנסות בעצמי את המתכון.


התמונות שכאן הם התמונות של המנה המקורית, שצולמה במסעדת קדמה, את המנה שהכנתי  בבית בלילה לא צילמתי פשוט כי אני מצלמת רק באור יום.

בכל מקרה   הסלט "שלי" יצא  אחושילינג של סלט ,בקיצור- מומלץ !



אז הנה לכם המתכון המשופצר, והוא טוב, נקודה.

שילוב הצבעים משגע, שילוב המרקמים מיוחד לאללה (רכות העלים למול עדינות העגבניות השונות והקריספיות של הבצל והאדממה והצנוברים או הפקאנים, והמלח האטלנטי המתפצפץ)   , שילוב הטעמים פגזי (יש את בקבוקוני הלימון והצ'ילי הגרוס שמשתלבים נפלא בטעמי המרכיבים).

הסלט  וורסטילי , כלומר נתון לשינויים כך שותוכלו לשפצר אותו בעצמכם עוד ועוד כיד הדמיון הטובה. אם בא לכם הוסיפו מרכיבים, אם בא לכם קחו רק חלק מהמרכיבים, בקיצור- עשו מה שבא לכם , בכל מקרה זה ייצא אחלה.


קבלו :




סלט קריספי ניוקי :

חומרים:

 1 חבילת ניוקי מוכן להכנה בוואקום (ניתן להשיג בכל סופר על מדף הפסטות)

  2 כפות שמן זית (או עדיף- חמאה )

20  פולי אדממה מאודים (8 דקות בכלי מכוסה במיקרו) , קלופים

5 שיני שום קלופות ופרוסות לאורך בעובי שווה ודק

3 שיני שום קלופות , פרוסות דק לאורך וחתוכות לגפרורים דקים (ג'וליאנים)

5 עגבניות שרי אדומות חצויות

5 עגבניות שרי צהובות חצויות

5 עגבניות מנומרות חצויות

5 עגבניות מיובשות- לחות  פרוסות לרצועות

6 ענפי בזיליקום (עלים בלבד)

נבטי אלפלפה  (כמה שרוצים)

לימון אחד קלוף לפילה ומחולק לבקבוקונים

1 פלפל צ'ילי טרי פרוס דק –דק לעיגולים

1 בצל סגול פרוס דק

מעט צנוברים קלויים או אגוזי פקאן חתוכים לאורך (אני הכנתי פקאן בקרמל צ'ילי , אך אפשר טרי)

מלח אטלנטי

פלפל שחור גרוס טרי

חומץ בלסמי ע"פ הטעם  

מעט אורוגולה או עלי בייבי

2-3 כפות שמן זית

שמן צמחי בכמות שתכסה 1/4 גובה מחבת (לטיגון השום)


אופן ההכנה :


1.       מכינים את השום הפרוס המטוגן : פורסים פרוס את השום לפרוסות דקות, שוות בעוביין. במחבת בטמפרטורת החדר  יוצקים שמן צמחי קר (לא מחממים אותו מראש!)  עד 1/4 מגובה המחבת מניחים בשמן את פרוסות השום , מדליקים אש בינונית-נמוכה. מקפידים לערבב כל הזמן כדי שנקבל הזהבה אחידה. מערבבים כל הזמן כדי שההשחמה תהיה אחידה. אם ההשחמה מהירה מדי, מנמיכים את הלהבה וממשיכים לערבב. ברגע שהשום הופך לזהוב מורידים את המחבת מהאש ושופכים את התכולה למסננת (זהירות מהשמן החם!).

2.      מכינים את הניוקי :מבשלים את הניוקי ע"פ הוראות יצרן (מי מלח רותחים) ומסננים  כשמוכן.מחממים 2 כפות שמן במחבת ומקפיצים את הניוקי עד שהם מקבלים הזהבה קלה ויפה. מעבירים לקערה  .

3.   מכינים את הסלט :  מכניסים את כל החומרים לקערה גדולה ויוצקים שמן בלסמי ומתבלים במלח אטלנטי ופלפל גרוס .

4.   טועמים ומתקנים תיבול.  התיבול הסופי צריך לצאת עשיר, חמוץ ופיקנטי מהשום הטרי והצ'ילי (כזה שיתחבר היטב לניוקי שיספוג הרבה מהטעם) ויתאזן עם מתיקות העגבניות. , לא להסס להוסיף עוד שמן זית וחומץ בלסמי, אם צריך, וכמובן לאזן עם מלח אטלנטי ופלפל שחור גרוס טרי.

5.     תוקפים.



עד כאן אוכל.

ולפני שאני עפה מפה עוד משהו קטן  :

קיבלתי כמה עשרות מכתבים (אתם סולחים לי שאני לא מספיקה לענות מהר, נכון?, בשנייה הזו מחכים 2633 מסרים רק בתיבה בתפוז, ועוד לא נכנסתי היום למייל ולתיבה בפייסבוק) ושאלתם בין היתר מדוע  לאחרונה אני ממעטת לפרסם  מתכונים שלי, ובכן חברים-  קודם כל אני עוברת שינוי פנימי (מבורך מאוד מבחינתי) והנושאים שמדברים ללבי הם קצת אחרים מאלו שהיו במרכז הפוקוס בעבר. עוד מתכון, עוד שטות כזו או אחרת  פחות 'עושים לי את זה', אני היום ממוקדת בדברים אחרים, טובים יותר ונכונים יותר - לי.
כנראה שאני קצת מתבגרת...  עם זאת אוכל ובישול וכתיבה וצילום הם המיין אישיו אצלי וזה תמיד יהיה חלק מאישיותי, מעבר לזה הבלוג הזה הוא יומן החיים שלי וזה לעולם לא יפסיק, אבל קרה דבר נוסף, 
קניתי לפני כשנתיים הארד דיסק חיצוני גדול שאליו העברתי את כל, אבל ממש את כל – כל- כל החומרים שלי, החל מתמונות אוכל שעליהן עמלתי שעות בכל פעם (אחרי קורס צילום המזון לא הסתפקתי בצילום פושטי) , וכלה  בכל הפוסטים שכתבתי ושמרתי במחשב (בכל יום אני כותבת מה קרה ביום שעבר, ממש כמו ביומן אישי, וזה חיכה יפה  ליום הפרסום המתאים. היו שם מאות פוסטים מוכנים עם מלל ותמונות ) , ובנוסף היו שם מתכונים שחיברתי  וטרם הכנתי וצילמתי ועוד כל מיני חומרים חשובים שלי ושל המשפחה (כולל כל תמונות המשפחה), א-ב-ל קצר חשמלי זוועתי מחק את הכל ואין אפשרות לשחזר דבר (ניסיתי בכל דרך והתייעצתי עם מיטב המומחים וחד משמעית את ההארד דיסק היקר הזה לא ניתן לשחזר).אין סוף להתאבלות שלי על החומרים. בכל פעם אני נזכרת במשהו חשוב שאיננו. אם זה תמונות מהברית של הראל או מתכון שעמלתי עליו שעות עד שהגעתי לכמויות המדודות והמדויקות שלו, והכל איננו עוד. זה גרם לי לא לרצות לגעת במצלמה או בשום דבר שקשור לפוסטים של אוכל  (תצחקו, אבל על זה כאב לי הכי הרבה), אבל אחרי שהבנתי שהיחידים שייענשו הם הילדים שלי, ושממילא הבלוג נועד עבורם אז  לאחרונה אני עובדת על חזרה לתלם (פוסטים של אוכל ) , מה שבטוח זה שייקח זמן עד שיתחשק לי לחזור לצילום מושקע ולסטיילינג של אוכל. ובעצם אי אפשר לדעת, עכשיו שאני מתעסקת כל היום עם מסעדות ושפים וצלמי אוכל וכל מה שקשור בתחום  הקולינרי יכול להיות שהצלמים יצליחו להדליק את אש התשוקה חזרה. מי יודע...

בכל מקרה זה מה שיש עכשיו.

עכשיו אני הולכת לטפל בהראל , אני צריכה למצוא לו חלב עיזים טרי (אמרו לי שזה הדבר היחיד שעוזר למה שהוא חטף בגן)  אז יאללה ביי .

תהיו טובים , שמעתם?  זה באמת משתלם.

 יום של הצלחות וגשם של זהב לכולנו.

אריאלה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת