33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ליאתה

המסע שלי לפולין - חלק ד`

ברשומה הקודמת עצרתי בקרקוב

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2325771&r=1


לפתוח את השבוע באושוויץ.

בראשון בבוקר יצאנו לכיוון אושוויץ. הגענו למתחם ענק. 

איך מתו בני אדם באושוויץ? ברצח, התעללות, רעב, מחלות, וגם באמצעות הגז. 

בלוקים, בלוקים, בלוקים! בלוק 4, בלוק 5, בלוק 10, בלוק 11, בלוק 13, בלוק 24, בלוק 31... לכל בלוק סיפור משלו.

        

ביתו של רודולף הס (מפקד המחנה) עדיין עומד שם, אך איננו חלק מהאיזור בו אפשר לבקר. לפני הנסיעה לפולין ראיתי את סרטו של העיתונאי אלדד בק - "ילדי היטלר", הוא פגש גם את נכדו של הס, ריינר הס, ושניהם נסעו יחד לאושוויץ. במידה ותרצו לצפות בסרט: http://tvland.ynet.co.il/displayinside.asp?ID=28887&Sno=1&catID=310

 

ביום שבו ביקרנו באושוויץ התקיים במקום גם טקס, היה זה יום ה-29 במאי, והטקס היה לכבודו של מקסימיליאן קולבה, או הקדוש מקסימיליאן קולבה אם תרצו. כומר שעזר להציל כאלפיים יהודים. לאושוויץ הוא הגיע ביום ה-28 למאי 1941. צילמתי מספר תמונות מרחוק.


המשכנו לבירקנאו (אושוויץ 2), מסילת רכבת עד פנים המחנה. שימוש ציני במוזיקה בצורת מקהלה ליורדים בתחנת בירקנאו. תחנה אחרונה.

רכבות מגיעות מלאות. רכבות עוזבות ריקות. 

אישה עולה על רכבת למקום לא ידוע, מפרידים אותה מרכושה. גם את הבגדים, הנעליים והמשקפיים לוקחים ממנה. מגלחים את שיער ראשה ומקעקעים לה מספר על היד. לרוץ לחיטוי ולקבל מדי אסירה. את כבר לא אישה, את רק עוד מספר.

בהינף אצבע הוחלט מי לעבודה ומי לתאי הגזים, מוזיקה מתנגנת למופנים לתאי הגזים. שימוש ציני במוזיקה.

 

                                       

 

בעודנו בבירקנאו סיפרה לנו המדריכה ק' על רחל ביהם. 

רחל ביהם, אשר עלתה לרכבת באוגוסט 1944 הבטיחה לחברה מנחם (מנק) הרטל לתעד את מסלול הנסיעה של הרכבת. רחלק'ה עשתה כמו שהבטיחה ואת הפתק מצאו חבריה. התחנה האחרונה אושוויץ. חבריה מחפשים את אושוויץ במפה, אך אינם נוחלים הצלחה, כיוון ש"אין מקום כזה". את הפתק ותמונותיה של רחל ביהם אפשר לראות במוזיאון לוחמי הגטאות: http://www.gfh.org.il/?CategoryID=107&ArticleID=107

לפני שקיימנו את הטקס בבירקנאו, עברנו לצידו של איש מבוגר חובש כיפה שישב עם צוות צילום, כך באמצע המחנה. ד' הודיע לנו לאחר מכן שמדובר בברוך אבוחובסקי ניצול בירקנאו.

 

בבוקר יום שני הצפנו לכיוון ורשה.

ביקרנו בעיירה פשיסחה ובבית הכנסת של רבי יצחק יעקב רבינוביץ', היהודי הקדוש, תלמידו של החוזה מלובלין, הוא יצחק יעקב הלוי הורוביץ. בחסידות פשיסחה היה נוהג של תפילה תוך כדי ריקודים. 

בבית הכנסת פצחנו בשירה וריקוד כולם יחדיו, שיר חסידי קצר וגם "...אין לנו על מי להישען, אלא אלא על אבינו, אבינו שבשמיים..." 

 

מפשיסחה המשכנו לגטו ורשה. ברחוב זלוטה נשארה פיסה מחומת הגטו. פיסה אחרונה שנקווה שגם היא לא תעלם לה. נדרשנו לשמור על שקט. הפולנים עדיין מנהלים חיים במתחם שהיה הגטו. במידה ומרעישים - הם שופכים מים וזורקים ביצים כתגובה/אזהרה, תקראו לזה איך שתרצו.

 

בערב יצאנו לסייר בסביבת קבר החייל האלמוני (כיכר פילסודסקי) ואז הגענו גם לכיכר השוק העתיקה (בלילה המזרקה מחליפה צבעים), הסתובבנו מעט בורשה של הלילה וחזרנו לבית המלון. בתמונה האמצעית למטה ניתן לראות את "הבית הצר בעולם" ע"פ שיאי גינס.

 

 

 

יום קבוצתי אחרון. 

בבוקר יצאנו לטרבלינקה

ירדתם מהרכבת והגעתם לטרבלינקה? תוך 25 דקות כבר אינכם בין החיים. 

מכל מקום הגיעו לטרבלינקה. מכל מקום. 17 אלף אבנים יש באנדרטת טרבלינקה. כל אבן מסמלת קהילה שהושמדה. בזמן ההסבר כל אחד קיבל צילום של דף עדות, אני קיבלתי את זה שכתב יהושע בראל על אהרון ויסוק מביאליסטוק - מקרי? לא בטוח.

היו לנו כמה דקות לעצמנו שם. היה לנו גם טקס. הנחנו אבן, הדלקנו נר, שמנו זר ויצאנו מהמקום הארור הזה.

 

חזרנו לורשה, לבקר בבית היתומים של סטפה ויאנוש. או יותר נכון בחצר הכניסה אליו.

היינו גם באומשלגפלאץ (כיכר השילוחים), ובקרבת רחוב מרדכי אנילביץ' היינו באנדרטת ה-ב', אנדרטה נמוכה עם עלה של זית והאות בי"ת שמייצגת את המילה "בראשית". אנדרטה זו הוקמה ע"י השורדים ששבו לורשה.

באנדרטת רפפורט, הלא היא אנדרטה לזכר מרד גטו ורשה ערכנו טקס אחרון.

 

המשך ברשומה הבאה...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תותי-בת אלא אם צויין אחרת