00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

נתינה

נתינה

כשהייתי קטנה אבא שלי, ז"ל, אמר לי שנתינה היא דבר שנולד בלב ונכנס ללב.  אם הנתינה לא נולדת בלב היא לא שווה כלום, ובמקביל אם יש 'תחנות ביניים' זה גם פוגע בזכות  (מלשון זך) של הנתינה. בהתחלה לא הבנתי למה התכוון, אך לאחר ששאלתי הוא הסביר שיש סוגים שונים של נתינה ורק זו שנולדת בלב ומועברת ישירות ללב המקבל היא הנתינה הטהורה ביותר והיא כזו כי היא לא מונעת מתוך אינטרס או שיקול כלשהו, אלא רק מתוך רגש כן ועמוק של רצון לחלוק במה שיש לך עם האחר. יש נתינה פיזית ויש נתינה מנטלית ויש נתינה שיכולה להימדד בפרמטרים חיצוניים ויש כזו שכל כולה פנימיות. כל סוגי הנתינה באשר הן חשובות ויקרות הן למקבל והן (לדעתי- בעיקר) לנותן. 

יש כאלו שנתינה עבורם היא ערך עליון ומבחינתם לתת זו דרך חיים,  ויש  שמתייחסים לנתינה ולעזרה לזולת כאל חיית מחמד כשדה פאקטו פרווה של חתול או כלב זה בגדר איכס מבחינתם  (מנופפים בעצם תרומתם כדי להיתפס בעיני הסביבה  כבעלי תכונות טובות)  ויש אפילו  כאלו שנותנים ומחכים לתמורה וכשהיא מבוששת לבוא הם מתאכזבים ולא פעם "רצים לספר לחבר'ה" כמה הצד השני, המקבל, כפוי טובה.

אז יש סוגים רבים של נותנים ואתם יודעים מה? כולם מתקבלים בעיניי באהבה רבה כי אני באמת ובתמים חושבת (וחיה על פי התפיסה הזו) שנתינה היא נתינה היא נתינה ולא חשוב אם היא יותר או פחות זכה וטהורה, (סליחה אבאל'ה)  העיקר שכולנו נמשיך לתת , כי לכל אחד ואחת מאיתנו יש מה לתת , אין דבר כזה שאין, אני מאמינה שאלוהים יצר את העולם כך שלכל אחד יהיה מה לתת לשני, הוא רק צריך לרצות לעשות זאת (לתת או לקבל)  ובסופו של דבר נתינה היא דבר טוב, גם אם יש כאלו שגוזרים קופון על הדרך (ותיכף ארחיב בנושא).

ולמה אני מדברת על נתינה? כי אתמול זיו ונויה  עשו לי בית ספר.

זיו נוקד, מעופרה,  ( משמאל) בת ה-5 חולת לוקמיה  , אסתי הרשטיק  (מימין) בת 10 מירושלים , חולה בלוקמיה, ונויה שאבו  (במרכז) מירושלים , בת 13 חולה ביואינג סרקומה. נויה אחרי ניתוח קשה ביד. בניתוח החליפו את העצם הנגועה בסרטן בעצם מלאכותית. למרות הקושי והכאבים נויה הגיעה  עם חבריה וחברותיה מ "זכרון מנחם" למרכז היום של "זכרון מנחם"  כדי  לסייע בהכנת זרי הפרחים שהוצעו למכירה לקהל הרחב במסגרת מבצע התרמה ייחודי שבמסגרתו כל הכספים שהתקבלו ממכירת הזרים  הם  עבור מתקני משחקים במרכז היום של "זכרון מנחם", וכשאני חושבת על שלושת  הבנות האלו נעשה לי נעימי וחמימי בנשמה, ותחשבו על זה , הבנות חולות, הן עוד לא גמרו את סבב הסבל  ובכל זאת מה שיש להן בראש (ובנשמה) זה הרצון לעזור ולתת לחבריהם החולים.

זה פשוט מדהים בעיניי !

אני זוכרת את עצמי בימים הקשים של המחלה. מה שעניין אותי היה רק למצוא את הדלי הקרוב ביותר כדי שאוכל להקיא בו.  כל מה שהעסיק את ראשי היה איזה קוקטיילים יביאו החבר'ה ממרפאת כאב כדי להשכיח ולו במעט את הסבל המתמשך. תופעות הלוואי הזוועתיות עשו בי שמות  , ומי בכלל חשב על האחרים ?  נורא קל הרי לשקוע בעצמך ובסבלך, אבל הנה לכם פה דוגמא מתמירה על שלוש מלאכיות שעשו הפסקה באמצע הדרך  ולמרות הכאבים והקשיים נתנו יד למען מטרה נשגבת .

אני מודה שבהתחלה כששמעתי מהנהלת "זכרון מנחם" על פרויקט מכירת הפרחים חשבתי לתומי שזה אחלה להעסיק את הילדים בהכנת זרים,  יופי של פעילות. חשבתי אפילו שזה יכול להיות נפלא אם יכניסו את זה לרשימת החוגים הרבים שמעבירים במרכז היום, אבל מסתבר שיש פה משהו הרבה יותר גדול מסתם פעילות פרחונית, האפשרות, או בעצם הזכות לזכות אחרים במצווה היא דבר ענק.  עצם הפתיחה של  דלת הנתינה היא דבר גדול וחשוב אפילו יותר מהכסף שייתרם במסגרת הפרויקט. 

לא תמיד אנו יודעים שאנו יכולים לתת, או שיהיה מי שירצה לקבל את מה שבחרנו  לתת , ואילו כאן הנהלת עמותת "זכרון מנחם  'העלתה להנחתה' דווקא לילדים, ומשיחה עם כמה מאותם אלו שהגיעו להכין את הזרים עולה חד משמעית שהתחושה האישית שלהם הייתה עילאית שכן מבחינתם , הפעם, הם בצד הנותן ולא רק בצד המקבל , ואם 'הצד המקבל' , בסופו של דבר,  הם ילדים חולים בדיוק כמוהם אזי אין גבול לשמחה ולתחושת הכוח האדיר שבעניין, ואתם יודעים מה? זה מחזיר אותי שוב לאבא שלי, עליו השלום, הוא תמיד אמר שבחיים כמו שיש צד מקבל וצד נותן -  יש שתי אפשרויות או לטפל או להיות מטופל, ואם אתה רוצה להפסיק להיות מטופל אתה חייב להתחיל לטפל , וזה בדיוק מה שקרה כאן .  במיקרו , הצד המקבל (הילדים) הפך לצד הנותן , ובמאקרו – מהצד המטופל הם עברו לצד המטפל , וזה נותן הרבה מאוד כוח, בקיצור- עשו לי בית ספר היפיופות האלו.

אגב, הן לא היחידות, עשרות זמזמים  (ילדים ונערים חברי"זכרון מנחם ) באו לתת יד בהכנת זרי הפרחים, אני פשוט נדלקתי על שלושת הגראציות ובמיוחד על הפרינססה הקטנה ששיגעה את כולם עם האנרגיה הבלתי נגמרת שלה. 

לשמוע את הפיצית הזו אומרת שהיא מקווה שיקנו את כל זרי הפרחים שהיא הכינה  עשה לי צונאמי של עונג בבפנוכו. איזה דבר היא !!  

ואפרופו זרי הפרחים, חברים-  מגיעה לכם תודה ענקית. מהרגע שהתפרסם הפוסט כאן בבלוג, הטלפון לא חדל לצלצל. שיתפתם את הפוסט בקירות שלכם בפייסבוק והצלחת הפרויקט באה מכם, אז המשיכו כך. אני משתפת אתכם בכל מה שקורה ב"זכרון מנחם כי באמת ובתמים אני מאמינה שאתם רוצים לקחת חלק בפעילות הברוכה הזו. חלקכם כותבים לי מכתבים מרגשים על "מה זה עושה לכם" כשאתם קוראים את הפוסטים האלו , ואתם אלו שנותנים לי את הכוח להמשיך ולספר, אז תודה . אתם באמת מחממים את לבי.

שנה בדיוק עברה מאז שנכנסתי בדלת הקסמים של "זכרון מנחם  ואם פעם הייתי חושבת שזהו, הספיק לי,אז מה שקורה  עם הזמזמים  זה שעם האוכל נפתח התיאבון, כי הם באמת מדהימים, ובמקרה הזה זה לא תיאבון זה בולמיה. פשוט לא נגמר לי הרצון לרצות עוד ועוד ועוד מהם.

ורגע, דיברנו קודם על גזירת קופון וכו' , נכון?

תראו, חשוב לי מאוד מאוד להסביר שעמותת זכרון מנחם היא עמותה שכל כולה מתנדבים . זה לא מקרה של עמותות עם מנכ"לים ועוזרים ועוזרי עוזרים  שגוזרים עשרות (ומאות) אלפי שקלים כשכר. פה כולנו כולל כולנו באים כדי לתת, לא כדי לקבל. הקבלה הרגשית היא השכר שלנו.

עמותת זכרון מנחם אינה מפרסמת באמצעי התקשורת שום פרסומות, כל מה שמגיע לתקשורת זה כתבות לא ממומנות , וחשוב לי שתבינו את ההבדל . היום עמוד פרוצס (צבע) בעיתון עולה כמה אלפי שקלים. אם מדובר במוספים הגדולים של העיתונים המובילים  זה מטפס לכמה עשרות ואפילו מאות אלפי שקלים. הכסף של עמותת זכרון מנחם עובר ישירות לילדים. כמנהלת לשעבר של סניף ירושלים של ידיעות אחרונות אני בקיאה 'קצת' בתחום ויודעת בדיוק מי עובד איך , ושיהיה ברור- אין לי שום בעיה עם כל אלו שכן מפרסמים, חשוב שיפרסמו, זה מעלה את תודעת הציבור, אבל ב"זכרון מנחם  בחרו להשקיע את הכסף בילדים עצמם ולא בנראות של העמותה בתקשורת (בשביל זה יש אותי ואת שאר העיתונאים שרואים , בודקים ורצים לספר לכולם). הבחירה הזו שלא לצאת בקמפיינים ממומנים מאוד מצאה חן בעיני ,וזה אחד הדברים שכבשו אותי וגרמו להחלטתי לאמץ את העמותה.

"זכרון מנחם" זה לא רק מחנות נופש ארבע פעמים בשנה , אלא הרבה מאוד דברים נוספים והבטחתי לעצמי לספר על כל התחומים, והיות שהזכרתי קודם את מרכז היום נראה לי לעניין שאספר לכם בכמה מילים על מרכז היום של זכרון מנחם .


                      

כשלכולם יש מסגרת חברתית והם בבידוד...

'מרכז יום חינוכי חברתי - שיקומי' הראשון והיחיד מסוגו בישראל מהווה מסגרת חינוכית וחברתית לילדים חולי סרטן, שכן עקב הטיפולים הכימותרפיים הקשים ישנו כשל של המערכת החיסונית והילד מנוע מלשהות בחברה ובמסגרת חינוכית רגילה. במרכז זה משלימים הם את לימודיהם, מבלים ונהנים מחוגים שונים, מוסיקה, מחשבים, אומנות, טיסנאות, ספורט, צילום, עיתונאות ועוד. המקום משמש בשעות אחר הצהריים כמועדון גם עבור אחיהם ואחיותיהם של הילדים. כמו"כ נעזרים במקום ילדים להורה חולה.

תחת קורת גג אחד מרוכזים השירותים הנחוצים לכלל המשפחה , רפואה משלימה, תראפיות למיניהם, פיזיותרפיה ושיקום, ייעוץ וטיפול פסיכוסוציאלי, קבוצות תמיכה, תוכניות העשרה, הנחיה, הרצאות ועוד..

המבנה שתוכנן ע"י משרד האדריכלים הנודע אוסטר-לנג מאופיין בעיצוב מיוחד ואף זכה לפרס בתחרות 'הבית האיכותי 2004' מטעם עיריית ירושלים, עמותת האדריכלים, ארגון הקבלנים, ובנק טפחות.

למי מיועד המרכז ?

לילדים ונוער חולים.

חולי סרטן סובלים ממערכת חיסונית ירודה, ובשל כך חשופים מאד לחיידקים הקלים ביותר, אשר עלולים לסכן את חייהם. במקום להסתגר בביתם, בודדים ומשועממים, עסוקים בדאגות ובפחדים- דבר המוביל במקרים רבים עד למצבי דיכאון קליני, מוזמנים הילדים לבלות את זמנם במרכז יום המרהיב והחדשני הממוקם בירושלים.

במרכז הם משלימים לימודים, משתתפים בחוגי העשרה, ומשתלבים בחברה באווירה סטרילית ובטוחה. מקבלים תמיכה נפשית מקצועית, טיפולי רפואה משלימים, סדנאות והרצאות, ומרגישים בבית- יותר מאשר בכל מקום אחר!

בזכות האווירה הנעימה, הבטוחה והמקצועית בזכרון מנחם, משתחרר ההורה מטיפול מתמיד בילד החולה ופנוי לעיסוקיו, ולדאגה לשאר בני המשפחה.

לאחים, ולילדים להם הורה חולה.

בראייה כוללת, אנו בזכרון מנחם מודעים מאד להשפעתה של מחלה מסכנת חיים על המשפחה כולה, ולשם כך מפעילים במרכז תוכניות מיוחדות המיועדות לבני המשפחה הקרובה.

אחים, אחיות, וילדים להם הורה חולה, סובלים במשך תקופה ארוכה מהזנחה בלתי נמנעת, כאשר ההורים מרוכזים בעיקר בהישרדות, תוך כדי התמודדות עם המחלה ודרישותיה. המרכז משמש לילדים אלה כבית חם ומציע אף להם ממגוון התוכניות והעזרים הלימודיים והנפשיים.

כאן הם אוכלים, נחים ומשחקים, מקבלים עזרה בלימודים ומשתתפים בחוגים ובסדנאות תראפיה וטפולים קבוצתיים ופרטניים. כאן הם גם מוצאים אוזן קשבת והרבה הבנה אצל ילדים אחרים העוברים מציאות חיים דומה, אצל המתנדבים החמים והאיכותיים שלנו, ואצל אנשי המקצוע בתחום הנפש הפועלים במקום.

מערך הסעות מסועף דואג לאסוף את הילדים מבית הספר, ואף להחזירם הביתה בסוף היום, באופן שלא יעמיס על ההורה העמוס כבר בלאו הכי, וידרוש ממנו התארגנויות נוספות.

להורים

ומי ישמור על השומרים?...

עמוד התווך של המשפחה- גם לו מותר להישבר מן העומס, אבל לא! אנחנו בשום אופן לא נותנים לו להישבר!

ההורים מגיעים למרכז לקבלת תמיכה נפשית פרטנית, השתתפות בקבוצות תמיכה עם הורים החווים מציאות חיים זהה, סדנאות, טיפולי הרפיה, הרצאות, ואפילו פינוקים קטנים מדי פעם...

הנסיון למד אותנו שהורה חזק שווה ילד חזק. ולילד חזק יש הרבה יותר סיכוי לשרוד!

המרכז פתוח מבוקר עד ליל, 6 ימים בשבוע, ומופעל בידי אנשי מקצוע וצוות מתנדבים מיומן ומסור.


מה אין שם במרכז היום הזה...

ספריה, חדר צילום , חדר מוזיקה שמכיל את כל כלי הנגינה בעולם, אולפן הקלטות, חדר משחקים דמיוני , אולם ספורט, חדר הרצאות, קולנוע, אולם משחקים אלקטרוניים, חדר מחשבים ענק,  מרפאה, חדר אוכל , מטבח מאובזר, חממה לגידול צמחים בקטע תרפויטי,  וואללה... אני כבר לא זוכרת מה עוד... אה, חדרי מנוחה הכי יפים ומושקעים ועם המיטות הכי נוחות בעולם, חדר הרצאות להורים, הממ... מה עוד?  חדר כושר, אמרתי ? , וואללה, אני כבר לא זוכרת מה עוד, מה שכן- מדובר במבנה מאוד יפה עם חדרים רבים , מאובזרים במיטב האביזרים שמראים שמישהו מאוד חכם ואוהב חשב והקפיד על הפרטים. בחוץ יש מתקני משחקים ופינה הוליסטית ובריכת דגים מרהיבה ביופייה עם גשר ומקומות ישיבה מוצלות ובקיצור- גן עדן קטן, ועכשיו עם כספי ההתרמה יהיו עוד מתקנים לילדים החולים.

אז מה אתם אומרים ?  מקסים, אה? 

חשוב לי שתבינו שהכסף שלכם, זה ששילמתם  איתו בעבור הזרים שהזמנתם הולך לשם, למרכז היום המדהים והחשוב הזה, הפעם למתקנים חדשים בחצר . 

שווה, אה?     אז תזכרו את זה בפעם הבאה שאני מעלה כאן פרויקט חדש של"  זכרון מנחם".

אני מאחלת לכולכם חג שבועות שמח.

תודה שהייתם כאן איתי.

אריאלה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת