22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

געגועים לסבתא...

בחודש שעבר מלאו 25 שנה למותה של סבתי. המספר הזה מראה שחייתי יותר שנים בלעדיה מאשר איתה...ובכל זאת, אני מתגעגעת אליה. חייה של סבתי לא היו קלים, אך היו מלאים אומץ ותבונה. 

לפני כמה חודשים ביקשה ממני אמי לכתוב משהו על סבתי לכבוד אלבום שאמי הכינה עם ילדי כתה ז' בבית הספר האזורי במסגרת פרוייקט סיפורי חיים. לזכרה של סבתי האהובה, אני מעלה את מה שכתבתי.

 זכרונות מבית סבתי בתיה שולמן

סבתי בתיה שולמן גרה ברחוב ריינס במרכז תל אביב. היא היתה בן אדם מיוחד במינו וסבתא נפלאה ואני מתגעגעת אליה מאד מאד.

סבתי נולדה בפולין ועלתה ארצה לבדה כשהיתה נערה בגיל 16 בלבד. כבר הצעד הזה מראה על אומץ לב ואופי מיוחד. היא השתכנה בתל אביב ומיד החלה לעבוד כספרית ולפרנס את עצמה.

כיאה לתל אביבית אמיתית סבתי הקפידה על טיפוח, אופנה ומראה חיצוני עד יומה האחרון. תמיד הקפידה להתאפר ולהתלבש ולהיות מטופחת ויפה. עד יומה האחרון עבדה סבתי במניקור ופדיקור (טיפוח הציפורניים לנשים). הקליינטיות, שהיו ברובן סבתות תל אביביות, היו מגיעות אליה הביתה. הן היו מורידות את נעליהן וסבתי היתה עושה להן "טיפול ספא" מפנק. אז המושג "ספא" עוד לא היה קיים, אבל הקליינטיות של סבתא שלי היו מקבלות את כל הפינוקים כולל כוס תה חם (אז אהבו תה יותר מקפה...).

לפעמים סבתא היתה הולכת אל הקליינטיות הביתה. אלה היו כנראה הקליינטיות היותר מכובדות.

בתור ילדה ביליתי הרבה חופשים אצל סבתא ואהבתי את החופשים בביתה מאד מאד. אהבתי ללכת איתה לקליינטיות כי תמיד היו להן בתים מעניינים "עם ריח של חו"ל". הן תמיד היו מכבדות אותי בעוגיות או בונבוניירות ונותנות לי מתנה קטנה. פעם אחת ביקרנו בבית של אישה שבעלה היה משורר חשוב והיא נתנה לי במתנה ספר שירים של המשורר. אני חשבתי שסבתא שלי עושה מניקור לאנשים מאד חשובים, ממש סלבריטי!

ליום חופש אצל סבתא בתל אביב היה סדר מאד ברור: קמים מוקדם בבוקר. אוכלים ארוחת בוקר בריאה שכוללת חביתה מקושקשת, גבינה לבנה (דלת שומן) וירקות. אחר כך לובשים בגד ים והולכים לים. היינו צועדים ברגל בשעות הבוקר המוקדמות דרך רחובות תל אביב המתעוררים ושטופי השמש. תמיד הלכנו לאותם חופים: חוף גורדון או חוף פרישמן. סבתא היתה פורשת מחצלת על החול (מה פתאום לשכור כיסא? זה בזבוז כסף!) ומביאה כלי משחק שהכינה בעצמה: בקבוק שתיה ריק, קופסת גבינה שטופה וכולי. הם היו מצויינים לבניית ארמונות בחול. אחרי רחצה במים הרדודים עם סבתא, היינו אוכלים את האוכל שהביאה: פירות וכריכים (בכלל לא היה נהוג לקנות פיתה עם חומוס וצ'יפס על החוף...). רק מי שאכל את הפרי הגיע לו לקבל ארטיק (הסיבה האמיתית שבגללה הלכנו לים....). על החוף היו מוכרי ארטיקים שהסתובבו בין האנשים וצעקו "הלו ארטיק...הלו ארטיק..." וסבתא היתה קוראת להם "הלו" בקול רם עם תנועת יד זריזה.

סבתא היתה בין הראשונים שידעו שקרני השמש לא בריאות. היא תמיד חייבה אותנו ללבוש חולצה ולה על האף היה מן מגן מפלסטיק ששמר על האף שלא יישרף. היא חרפה וגידפה את שמני השיזוף שהיו נהוגים אז, וכמובן שהיא צדקה, והיום כולם יודעים ששיזוף הוא מסוכן.

אחרי הים היינו נכנסים מיד למקלחת. סבתא היתה עוזרת לנו להתקלח ואפילו מנגבת אותנו. זה היה פינוק אמיתי. אחר כך היינו אוכלים ארוחת צהריים. סבתא שלי לא נחשבה לבשלנית כל כך טובה. אבל אנחנו, הנכדים, מאד אהבנו את האוכל שלה. היה לה מחבת שרוף, מכל הבישולים שלא כל כך הצליחו לה. אבל אנחנו הכי אהבנו את האוכל מהמחבת השרוף! כשסבתא היתה מתקרבת עם המחבת השרוף לשולחן ישר אני ואחי ובת דודתי היינו אומרים זה לזו "יש! המחבת השרוף!" המחבת הזה היה בדרך כלל צופן בחובו צ'יפס שרוף (הכי טעים!) וגם שניצלים קצת שרופים (מעולה!) והכי הכי טעים: אורז אדום! היינו חייבים לאכול גם סלט (זה בריא), ולקינוח תמיד היתה "הפתעה"...מתח באוויר... היינו מדמיינים: אולי עוגת קצפת? אולי קרמבו? ואז סבתא היתה מכריזה: "ההפתעה: תירס!". אפילו שתמיד ידענו שזו תהיה ההפתעה, עדיין תמיד היינו במתח לגבי איזו הפתעה זו תהיה...בזכותה עד היום אני מאד אוהבת תירס.

בצהריים היינו חייבים ללכת לישון "שלאף שטונדה". סבתא הייתה פורשת לנו שמיכות על הרצפה, וגם היא היתה הולכת לישון. בין שתיים לארבע היה חייב להיות שקט!

סבתא היתה מאד ציונית ואהבה מאד את המדינה. למשל: כשסבתא שלי מהמושב רצתה לדבר איתה ביידיש, סבתא לא הסכימה וכעסה: "עברי דבר עברית!" ונזפה בסבתא מהמושב שעוד לא למדה את השפה של המדינה "שלנו".

משפחתה של סבתא נספתה בשואה בפולין ולכן סבתא שנאה את הגרמנים ואת הפולנים ונשבעה שרגלה לא תדרוך במדינות אלה, ואכן כך היא עשתה.

סבתא שלי היתה דייקנית ולכל מקום הגיעה הרבה זמן לפני הזמן. אם אמא ערכה מסיבת יום הולדת אחר הצהרים, סבתא היתה מגיעה כמה שעות קודם, כדי לא לאחר...

בכלל, סבתא מאד אהבה מסיבות ובעיקר מסיבות יום הולדת! באלבומים של אמי מילדותה רואים אילו מסיבות יום הולדת מקסימות סבתא ערכה להם גם בתקופות של צנע!

סבתא היתה מאד נדיבה, אפילו שלא היה לה הרבה כסף ותמיד נתנה מתנות גדולות ונדיבות לכל אירוע.

סבתי התאלמנה בגיל צעיר וגידלה לבדה 3 ילדים תוך שהיא עובדת מסביב לשעון. היא גידלה 3 ילדים לתפארת ללא כל עזרה מאיש וגם לא מהמדינה. היא היתה פמיניסטית אמיתית!

היא היתה אישה עם חוש הומור נפלא וידעה לספר בדיחות מצחיקות וסיפורים מרתקים ומעניינים. הנה בדיחה של סבתא: (על כמה שנשים פטפטניות): שתי נשים יושבות עשרות שנים יחד באותו תא במאסר עולם. כל השנים האלה הן מדברות ומדברות. סוף סוף מגיע רגע השחרור, ואז אחת מסתובבת אל רעותה ואומרת לה: "אוי, אל תלכי, שכחתי לספר לך משהו..."

הרבה דברים נפלאים למדתי מסבתא שלי: אהבת המדינה, אומץ לב, עצמאות וגאווה, שמירה על הבריאות, ואהבת החיים הפשוטים.

סבתא שלי היתה נצר לדור שחלף מן העולם. דור שחי חיים פשוטים וצנועים, שקידש את הערכים החשובים: משפחה, זוגיות, יושר וכבוד.

אני מתגעגעת אליה מאד!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת