00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

ברית מילה: בעד, נגד - והתוצאה הסופית

 

נכנסתי בשקט לסלון. קרובי-המשפחה חיכו לי, ישובים בכורסאות ובספות מסביב לקירות החדר. הרגשתי את עול מבטיהם על פניי.

"אתם יודעים שהחלטתי לגבי ברית המילה." אמרתי.

"כן," ירה אבי. "ואתה יודע הרי שמילה מגנה על הפין מסרטן."

"לא, היא לא." אמרתי. התחלתי לפסוע תוך כדי דיבור. "בעבר חשבו כך, אבל האגודה האמריקאית לסרטן בדקה מחדש את כל המחקרים שסקרו את התחום, והבינו שהחוקרים התעלמו מגורמים אחרים שמעודדים סרטן באבר המין, כמו עישון, בני-זוג מרובים ועוד כל מיני. הסיכום הסופי של האגודה היה שאסור להמליץ על ברית-מילה כדרך למניעת סרטן בפין."

"אבל רועי'קה, אם הילד לא יעבור מילה, יש לו סיכוי גבוה יותר ללקות באיידס!" קפצה הסבתא.

"זה נכון," הודיתי, "פין נימול באמת פגיע פחות להדבקה בנגיף ה- HIVשגורם לאיידס. אבל זאת לא הגנה טובה כל-כך. קודם כל, ברית-מילה אינה מגנה על גברים שמקיימים יחסי-מין עם גברים אחרים. אבל גם אם נניח שהילד יחליט לקיים יחסי-מין עם הגננת ולא עם הגנן, הוא לא יזכה להגנה מוחלטת. הסיכוי שהוא יידבק בכל מגע מיני הטרוסקסואלי עם חולת איידס, יקטן בערך בחמישים אחוזים, לפי תוצאות מחקרים שנערכו בדרום אפריקה, קניה ואוגנדה."

"נו, חמישים אחוזים זה המון!" נדהמה סבתי.

"כן, אבל המספר הזה רק אומר שהמילה תגן על הילד רק במקרה שהוא מקיים יחסי-מין חד-פעמיים עם מישהי, וגם אז באופן חלקי בלבד. אם הוא יקיים עם אותה אשה יחסי-מין פעמים רבות, הוא ירכוש את המחלה בכל מקרה. אני מעדיף לחנך אותו לבדוק טוב-טוב עם מי הוא מקיים יחסי-מין." אמרתי. עמדתי מעליה והתחלתי להתחמם. "וההגנה הזו לא מגיעה בחינם. את חייבת לזכור שמדובר בניתוח. הוא אולי לא מכאיב יותר מדי, והכאב עובר מהר, אבל תמיד יש סיכוי לסיבוכים, שנע בין 0.2% ל- 10%, בהתאם למחקרים השונים. וכמובן, פעם בשנה בערך מתפרסמות כתבות על המוהל שהוריד חתיכה גדולה מדי, או הדביק והרג את התינוק בהרפס כשמצץ את הדם מהפין עם הפה, למען השם."

"אבל זה למטרה טובה! להגן על התינוק ממחלות מין! ומזיהום של ראש הפין!" התנגד הדוד.

"הזיהום של ראש הפין אינו בהכרח שכיח יותר בזכרים שלא עברו מילה. למעשה, יש אפילו מחקר אחד שטוען בדיוק ההפך. אבל זאת לא הנקודה. אנחנו לא עושים ניתוח הוצאת תוספתן לכל תינוק, רק בגלל שיש סיכוי שבעתיד הוא יפתח אפנדיציטיס, נכון?" הסתובבתי אליו. "הרפואה משתדלת מאד שלא לעבוד בצורה הזו. החלק החשוב ביותר בשבועת הרופאים הוא שראשית כל – אל תעשה נזק. וניתוח פולשני כמו ברית-מילה, מערב בהכרח פגיעה בגוף. שולית, אולי, אבל עדיין פגיעה, ועם סיכוי לסיבוכים."

"אני אוהבת את הפין שלי נימול." לחשה בת-הדודה בשקט.

שני צעדים מהירים הביאו אותי לעמוד מולה. "אבל לא את צריכה לסבול בשביל זה, נכון?"

"נכון, אבל אם הוא לא יעבור ברית-מילה, שאר הילדים יצחקו עליו בכתה. גם הם אוהבים פין נימול." אמרה בביישנות.

הרגשתי עייף פתאום. "ילדים יצחקו על כל אחד, מכל סיבה שהיא. אני יכול לספר לך על ילד אחר שאני מכיר, שבכתה ב' הבין שההורים שלו לא עשו לו ברית מילה. את יודעת מה הוא עשה? הוא הגיע בבוקר לבית-הספר, נכנס לכיתה והודיע לכל הילדים שההורים שלהם חתכו להם חתיכה ענקית מהגוף כשהם היו קטנים, למרות שהם צרחו ובכו והתפתלו ומעולם לא ניתנה להם הבחירה. ואת יודעת מה? שאר הילדים ממש לא צחקו עליו. הם רצו להורים שלהם וניסו להבין איך אבא ואמא שאוהבים אותם כל-כך, הסכימו לכפות עליהם ניתוח לא-נחוץ שפגע בשלמות הגוף שאיתו הם נולדו. וזה החלק הכי גרוע כאן: שההורים עושים עבור הילדים בחירה שלא ניתן להתחרט עליה בעתיד."

"אז מה אתה אומר?" תבע הדוד לדעת. "שהורים שבוחרים לימול את הילדים שלהם, אינם הוגנים כלפיהם?"

"אני חושש שכן." אמרתי בלאות. "יש לניתוח הזה תוצאות חיוביות, אבל הן שוליות יחסית, ומתבטאות רק במצבים נדירים מאד. אפילו אם מזמינים רופא-מוהל מיומן במקום רב שמוצץ את הדם עם הפה, עדיין מדובר בפרוצדורה עם סיכונים. והיא פשוט לא נחוצה."

צעדיי מסביב לחדר הובילו אותי אל הדלת לחדר השינה. הנחתי את ידי על ידית המתכת הקרה. חשבתי על המתרחש בתוך החדר בזמן זה, על הרופא-המוהל שהזמנו, והפניתי את פניי בחזרה למשפחה. המלים בקעו מבפנים. "אבל אני לא חושב שזהו מקומי לשפוט אחרים. אני יודע בעצמי כמה חזקה ההרגשה, התחושה, שאתה לא חלק מהעם היהודי אם לא עברת מילה. כמה חזק הצורך שהילד יהיה דומה לך. זה צורך אנוכי כל-כך, שלמענו אנו מוכנים לכפות על הילד את הכאב החולף ואת עיוות הגוף – אבל בסופו של דבר, אנחנו רק בני-אדם, ואם לא נסלח לעצמנו מדי פעם על חולשותינו ועל צרכינו – באיזה עולם נחיה?"

דחפתי את הידית כלפי מטה, ונכנסתי לחדר ברגע בו עלתה הצווחה הראשונה מילד שהתוודע זה עתה, באופן אינטימי וכואב, לעולם הטוב יותר של אביו.

 

 

- - - - - - - - - - - - - - - -

 

וקצת תוספות:

חברים וקוראים יקרים,

הקיר שלי בפייסבוק הוצף תוך שעה בחוות-דעת המביעות אכזבה ממני ומפעולותיי. אני מבין את האכזבה שחלקכם חשים. בשנים האחרונות הפכתי בעיני רבים לסמל של האתאיזם בישראל. הסיבה לכך היא שאני אוהב בני-אדם ושונא גזענות, בורות ואמונות טפלות. מכיוון ששלושת אלו מוצאים את הביטוי שלהם היום בעיקר במגזרים הדתיים-קיצוניים, יוצא שההשתלחויות שלי בהם מכוונות בדרך-כלל כנגד אנשי הדת.

אלא מה? אני לא שונא דתות, מסורות או מנהגים דתיים. למעשה, אני חושב שרוב בני-האדם לא יכולים לחיות בלעדיהם, בצורה זו או אחרת. אני מכיר במגבלות של אנשים ובצורך שלהם להשתייך, לאהוב ולהיות נאהבים. ואני מכיר גם בצרכים הללו בי עצמי, ויודע שעל רבים מהם אני יכול להתגבר במאמץ מסוים (למשל, לצאת כנגד הדת הממוסדת בנושאים מסוימים, גם כאשר הדבר פוגע בתחושת השייכות שלי לחברה הישראלית), בעוד שעל אחרים דרוש מאמץ גדול יותר שעשוי להיות מעבר לכוחותיי בהווה. 

אתם מאוכזבים ממני? זה בסדר גמור. גם אני מאוכזב מעצמי. אני מתאכזב מעצמי כמעט מדי יום. אני מתאכזב כשאני מגלה ששיחקתי ב- Dragon's Age שלוש שעות במקום לכתוב פוסט חדש וחכם בבלוג. אני מתאכזב כשאני מבין שפגעתי באדם אחר בלי כוונה. אני מתאכזב לאחר שנכנעתי לדחף לזעום, לנקום או להשתעשע על חשבון האחר. כל אלו הינן התנהגויות לא-מוסריות (כן, גם Dragon's Age !) שאני מנסה לגרום לעצמי להימנע מהן, נכשל תדיר, וממשיך לנסות. כי זו המשמעות של להיות אנושי. ואני מנסה תמיד למצוא את שביל הזהב: להתאכזב, ללמוד מכך, ולהמשיך לאהוב את עצמי ואחרים מתוך ניסיון מתמיד להשתפר ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. 

אחד מהצרכים שיש בי הוא החיבור לעם היהודי, והחיבור לילד שלי (עומר, למי ששאל) שנולד זה עתה. ברית-המילה שימשה לחיזוק שני הקשרים הללו, על חשבון הכאב הרגעי של בני והסיכון לנזק מתמשך בעקבות סיבוכים. את הסיכון לסיבוכים הקטנתי ככל האפשר ע"י בחירת אורולוג מומחה לביצוע המילה. את הכאב - כנ"ל, באמצעות הרדמה מקומית. זהו עדיין מעשה שאינו מוסרי באופן מוחלט. אני מודע לכך, ואני מאוכזב מעצמי, אבל זוהי הבחירה אליה הגעתי לאחר מחשבה מרובה וההבנה שכדי להיות אדם שלם ושלם עם עצמו - אני צריך לעשות את זה.

עדיין מאוכזבים ממני? אל תתבייש להגיד לי, בכתב או פנים-אל-פנים. 

 

 

מקור לתמונת השער: ויקיפדיה. אין קשר לרשומה, כמובן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

147 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת