00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

מתקרבת ללידה בצעדי ענק

הלידה מתקרבת במהירות, אני בשבוע 37  ומתחילה להכין את עצמי.

זה יכול לקרות עוד שבוע, וזה יכול לקרות גם עוד חודש...

בעקבות הדרכה קצרה מאתר mom`school  החלטתי לחשוב מה הפחדים הכי גדולים שלי מהלידה, ולהבין מאיזה אמונות הם נובעים, כדי שאוכל לעבוד עם עצמי להפרכת האמונות האלו וליצירת אמונות חדשות שיעזרו לי להתמודד ברגע האמת.

זה כמו טיפול פסיכולוגי שאני עושה לעצמי...

יש לי שני פחדים עיקריים מהלידה.

הראשון הוא מהכאב. איך אצליח להתמודד עם כאב נוראי כל כך?

הפחד הזה נובע מהאמונה שלידה היא דבר כואב בטירוף. שהכאב הזה הוא בלתי נסבל עד כדי כך שרק מעטות מצליחות להתמודד איתו וכל השאר לוקחות משככי כאבים.

הפחד השני הוא שאני ארחם על עצמי בלידה. שלא אצליח להיות האישה החזקה שאני רוצה להיות ובמקום זה אהיה חלשה ומסכנה.

הפחד הזה נובע מהאמונה שאני לא אדם חזק. שאני אדם שנוטה לרחם על עצמו ולהיות מסכן. מעולם לא התמודדתי עם משהו כואב באמת, מעולם לא אושפזתי בבית חולים בגלל מחלה או כאב פיזי חזק, וגם מעולם לא חוויתי כאב נפשי מאוד חזק. ככה שנראה לי שהלידה זה הדבר הראשון הבאמת קשה וכואב שאני אצטרך לעבור בחיי.


עכשיו אני צריכה לתכנת את עצמי מחדש לאמונות חדשות. האמונות הקיימות האלה משפיעות על המציאות שלי וישפיעו לרעה גם הלידה שלי.
אני רוצה לידה טובה, בריאה, מעצימה ומאתגרת, קצרה וקלה. ואני באמת מאמינה שזה מה שהולך לקרות. אבל עדיין אני מרגישה שהפחדים האלו יעשו לי נזק בלידה ולכן אני רוצה לשנות את האמונות שלי.

האם זה באמת נכון שלידה חייבת להיות כואבת?

לאו דווקא. וגם אם לידה היא תהליך פיזי כואב, זה בטוח לא כאב שלא ניתן להתמודד איתו... מיליוני נשים משחר ההיסטוריה ילדו ויולדות ללא משככי כאבים. מיליוני נשים מצליחות ללדת תוך התחברות פנימית ובשלווה, מצליחות לנתב את הכאב שלהן למקום חיובי, מצליחות להשתלט עליו בעזרת נשימות, דמיון, מוזיקה, תמיכה, מים, תנועתיות... אני צריכה לזכור את מה שאחותי אמרה לי: "את יכולה להתמודד עם הכאב הזה! אפשר להתמודד איתו." אתמול בסופרפארם המוכרת אמרה לי "כמה כיף זה ללדת!" ממש הרגשתי שהיא מקנאה בי שאני עומדת לעבור לידה. הסתכלתי עליה מופתעת ואמרתי לה "לא כואב?" היא ענתה לי בפשטות: "לא". כמה דקות אחרי, נתקלנו בדודים של האיש וגם פה האישה אמרה לי "ואו איזה כיף זה ללדת!". כלומר, זה לא איזה משהו רחוק ובלתי מושג שרק מעטות מודעות ומצליחות לעשות. זה כאן מסביבי. בכל מקום. בכל מקום סביבי קיימות נשים שהצליחו ללדת בקלות ובכיף. למה שאני לא אצליח? לידה לא חייבת להיות כואבת. אפשר לחלוטין להתמודד עם כאבי הלידה. זהו כאב חיובי, שמסמל את ההתקרבות של התינוקת שלי אלי. היא מוכנה לצאת, והגוף שלי עוזר לה ודוחף אותה לנשום את נשימתה הראשונה ולהגיע אל בין זרועותיי, אחרי כל כך הרבה זמן שהיא בתוכי, סוף סוף אני אוכל לגעת בה, לחוש אותה, לחבק, ללטף, להניק, לאהוב אותה. להיות אמא שלה.

אני מאמינה שאני עומדת להנות בלידה. להנות מהקירבה של האיש שלי שהוא כל כך מושלם ואני אוהבת אותו יותר משאי פעם חשבתי שאפשר לאהוב. כל יום אני מגלה שגבולות האהבה כפי שחשבתי שקיימים בעצם לא נכונים, הם כל יום נמתחים עוד ועוד ואני אוהבת אותו יותר בכל רגע ורגע. אני לא יכולה לחכות כבר לעבור איתו את תהליך הלידה. אני יודעת שהוא כל כולו בשבילי ובשביל לעזור ולאהוב בלי תנאים. לא יכולתי לבקש מישהו מושלם יותר לחוות את החוויה הזו איתו. אני מאמינה שיהיה לי כיף להגיע לרגע הזה שאנחנו כל כך מחכים לו. להיות ביחד ולהתחבר לעצמי איתו.

האם זה באמת נכון שאני אדם חלש?

העובדה שלא קרה לי שום דבר מאוד רע בחיים לאו דווקא הופכת אותי לחלשה. בתוך תוכי אני מאמינה שיש בי עוצמות שאני לא מודעת אליהם ושגם אם יזרקו אותי מחר לבד על אי בודד אני אצליח לשרוד. יש בי כוחות ועוצמות גדולות שאני עוד לא מודעת אליהם. והלידה היא ההזדמנות שלי להוכיח לעצמי שזה נכון. סוף סוף "מבחן" משמעותי לכוחות שלי. לא עוד האתגרים הפשוטים של החיים. הינה עומד מולי האתגר הגדול ביותר, ההזדמנות להיות חלק מהדבר המדהים ביותר, תהליך הבריאה. להיות חלק מפלאי הטבע בהתגלמותם. פה אני צריכה להרים את הראש, להתחבר לצדדים הכי חייתיים שבי, ולמצוא את החוזק בתוכי. הוא הרי שם איפשהו, מחכה כל הזמן הזה לאפשרות להתגלות ולהראות לי שאני הרבה יותר ממה שנראה לי. כולנו, כבני אדם, מסוגלים להרבה יותר ממה שנדמה לנו. אני כל כך שמחה שעומדת להיות לי האפשרות להכיר את הצד הזה בי. כל כך הרבה שנים אני נמשכת לסיפורים על האדם הקדמון, על החוזק שהיה בנו אז בתחילת הדרך, כשהכל היה קשה וראשוני. לפעמים אני מפנטזת על עצמי בתור בת אדם פראית שחיה לה בתקופה הפרהיסטורית, כפי שנועדנו להיות לפני כל הקידמה הזו שגורמת לנו לא לעשות כבר כלום בעצמנו יותר. בלידה יש לי הזדמנות חד פעמית להתחבר אל האישה העוצמתית ההיא שהייתי יכולה להיות אם הייתי חיה בימים ההם. האישה החזקה שאני יכולה להיות. ולהתמודד עם כל קושי בגבורה וללא שמץ של רחמים עצמיים.

היום אני צריכה להגיד לעצמי: אני לא חולה, אני בהריון.

בלידה אני צריכה להגיד לעצמי: אני לא חולה, אני יולדת.
תכף קשיו שלי תצא אלינו.
הרי בכל מקרה היא תצא בין אם בטוב ובין אם ברע. לי יש את היכולת לגרום לזה להיות בטוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת