00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

למה אוהבים אותי למה שונאים אותי?

vs

 

מוקדש לזכריני עץ השדה שהזכירה לי שהבטחות צריך לקיים, כמובן.

 

בדר"כ אני מחבבת ואוהבת את מי שמתאים לי וממש ממש לא נעים לי עם מי שאינו מתאים.
עד כאן, ברור כשמש, אלא שהבעיה היא על פי מה נקבעת ההתאמה.

בואו ניקח לדוגמא את מיכל שהיא יפה, שנונה, סקסית ואפילו טובת לב ונדיבה. על פניו ציינו רק אכויות חיוביות האמורות לעורר חיבה כלפיה. יש להניח שאכויותיה החיוביות אכן מעוררות באנשים מסוימים חיבה כלפיה. אבל אם אקח אותי כדוגמא, אני דווקא לא מחבבת אותה. מנסה להתרחק ממנה, נחמדותה נראית לי מתוקה וסכרינית (כמעט כמו העמדת פנים) הופעתה המרשימה רק גורמת לי לחוש שאני בטטה, או בפשטות זו קנאה. לידה אני חשה נחותה. מעצבן אותי איך כולם נועצים בה מבטים ולא שמים עליי. באופן כללי שנינותה ופיקחותה מביאים אותי להעריך עצמי בגובה הדשא. אני חשה שכל משפט היוצא מפי הוא שטחי , הכי אפור ומשעמם שאפשר.
נדמה לי מן הדוגמא שהפרנציפ ברור.

אנשים מתאימים לנו אם לידם אנו חשים בעלי מרחב אישי, ערך אישי ופתיחות להתבטא מתוך אמון.
בקצרה, אם הם מעוררים בנו תחושת ביטחון.
באופן מודע או לא מודע קיים שיפוט מיידי של "יחסי כוחות" ביני לבין הזולת (שיפוט זה עשוי להשתנות עם הזמן כפי שאכן מתרחש בין אנשים אשר לאורך זמן עשויים להתקרב זה לזה או להיפך, להתאכזב הדדית ולהתרחק זה מזה).

במידה זו או אחרת אנחנו מעריכים את עצמנו ביחס ובהשוואה לזולת.  כל אחד לפי הפרמטרים החשובים לו כלומר נמצאים בתחרות של מי יותר ומי פחות (זוהי דוגמא אנושית קטנה שהאבולוציה נמצאת תמיד בפעולה, כלומר, הישרדות ועליונות) . אדם הנחשב למידי גדול עליי לפי הקריטריונים החשובים לי, גורם לי לחוש לידו נחות וחסר ביטחון. לעומתו זולת הנחשב קטן עליי גורם לי לחוש ביקורת עצמית או בוז עצמי על שאני בחברתו ולא מוצאת לעצמי מישהו "איכותי" יותר.

בואו נחזור לדוגמא של ידידתנו מיכל, מיכל נשארת באיכויותיה כפי שהייתה מלכתכילה אבל אני זו המשתנה לצורך הדוגמא. מיכל ידידתנו היא בת 30 אני, בגיל בהחלט היכול להיות האמא שלה.
|לפיכך אני לא מוצאת עצמי בתחרות לא עם יופייה, לא עם נעורייה ולא עם מיניותה. אני נהנית מהופעתה, מפרגנת לה עד הסוף, חסרת קנאה לחלוטין. אני מרגישה עצמי בפלטפורמת גיל אחרת, סטטוס אחר, מפרגנת לכל הצעירות היפות והסקסיות.
מה אכפת לי? גמרתי כבר עם פרק הנעורים בחיי. אני משלימה עם זרימת הזמן.
נותר רק לעמוד בצד לשמוח ולהנות ממראה העניים.
היא שנונה ופקחית , איזה כיף, אני מתפוצצת מצחוק לידה. אני חיב בשלות עם חוכמתי ועם טיפשותי עם שנינותי ועם הטמטום הטבעי שלי כך שמיכל הפעם אינה מאיימת עליי. נחמד לי דווקא להיות טיפשה וילדותית לידה, להשתטות כרצוני וזאת ביודעי שבעת הצורך אוכל להרצין ולומר דברים מדוייקים ולעניין. קיצורו של דבר , המרחב האישי שלי לידה הוא שמור ובטוח. הן לגבי ההופעה החיצונית, הן לגבי ההערכה העצמית. באשר לטוב ליבה ונדיבותה שהוזכרו בתחילת הדוגמא זהו תחום שהוא לחלוטין מחוץ לתחרות ביני לבין הזולת. עבורי זהו שטח ניטרלי. מאחלת לכולם להיות טובי לב ונדיבים ואם הם לא, ממש לא מפריע לי. באשר לעצמי אני נוהגת בהתאם למה שליבי אומר לי ובהתאם לנסיבות. עמדתי בעניין "איש הישר בעיניו יעשה" כלומר זהו תחום של פתיחות וקבלה אצלי, לא מפריע , לא מכאיב, לא נמצא תחת שיפוט או ביקרותיות. כך שהפעם אני ממש מחבבת את מיכל ואנחנו חברות ממש טובות בהתחשב בפערי הגיל ביננו.

מן האמור לעיל נראה בבירור שהחיבה או הרתיעה הם תולדה של האינטרקציה בתוכי. בין האכויות שאני מייחסת לזולת ואותן שאני מייחסת לעצמי. כלומר קיימת השוואה בתוכי בין הדימוי העצמי הפנימי שלי לבין הדימוי של הזולת כפי שהוא נתפס בתוכי.

אלו הן העיניים שלי המרעיפות אור חיובי על הזולת או להיפך, רואות אותו דרך משקפיים שליליים.

סביר שאדם נעים, מקבל, חינני, מאיר פנים, מתחשב במידה הראוייה , עומד על שלו במידה הראויה , רואה דברים באופן חיובי ונמנע מביקורות או כעס קשים יעורר כלפיו הרבה יותר רגשות חיבה  ורצון לקרבה מאשר אדם כעסן, מר נפש, מהיר התפרצות הנוטה לפגום ולהאשים את הזולת , הנסיבות, וכל מי שרק אפשר.

"אדם חיובי" בדרך כלל יעורר רצון של חיבה ורצון להתקרב אליו אך אין זה כלל גורף כי תמיד  תמיד הדבר תלוי מי אני הוא, הזולת. אם אפתח קנאה כלפיו על היותו כה מוצלח וחביב ואפחית עצמי בנחיתות של הערכה עצמית, "אני כבר אדאג" לתת פרשנות שלילית אליו כדי להצדיק את דחייתי אליו ואולי אותו כעסן ומריר דווקא בו אני מוצאת ידיד אמת.
אני יודעת שלעולם לא יחמיא לי אלא אם כן הוא מתכוון לכך ורק איתו אני יכולה לפרוק את כל כעסי תלונותיי ומרירותי בלי חשש שאשפט כטיפוס ביקרותי וכעסן.
אנחנו מתאימים, אנחנו מתאימים.
מקטרים ביחד, שונאים ביחד, כך שבסופו של דבר נוצר ביננו מרחב של ביחד ומרחב של אמון ופתיחות.
 

עד כמה מסובכים דרכי אנוש, כיצד אפשר לנבא האם יש התאמה בין אנשים או לא.
 

אם נסכם את כל התורה על רגל אחת נאמר שמה שקובע הוא מערך ההשלכות שלנו. שפירושו כל מה שאנו מייחסים לזולת וכן מערך ההזדהויות שלנו (להתקרב למי שאנחנו מזדהים איתו מבחינת דיעות, ערכים, דברים שאנו אוהבים ביחד ודברים שאנו סולדים מהם ביחד) על פי רוב הנוגע לי בנקודות תורפה מודעות או לא מודעות אחוש פגיעות וחוסר ביטחון במחיצתו.

אדם המאפשר לי לחוש אני תורמת לו איכות חיובית (יודעת להקשיב, להזדהות עם רגשותיו, לקבלו כפי שהוא, לאפשר לו לדבר בפתיחות ולחוש על ידו : שאני מדברת אמת ולא מסכות) , אדם זה יחבב אותי ואני אותו ונרצה בקרבה הדדית.

קיימת נטייה לייחס לזולת פגמים מודעים או לא מודעים של עצמנו (כל הפוסל במומו פוסל), כלומר כל מה שאני לא אוהבת בעצמי תהיה לי נטייה להדביקו בשלב מסוים לזולת. בתכלס ככל שאקבל את עצמי יותר כך נוח יותר יהיה לי במחיצת הזולת.

אנחנו אוהבים ומתרחקים מאדם מסוים :

1. בשל מי שהינו (מעשייך יקרבוך , מעשייך ירחקוך).

2. בשל מה שהוא מעורר באנשים השונים הפוגשים אותו.

ראוי לציין שהכתבה לא מיצתה את הנושא שהוא רחב כים והוא לב ליבה של הפסיכולוגיה הבין אישית והחברתית, בכתבה התמקדנו בעיקר בנושא קנאה, השלכה,  תחרות והזדהות בין אישית. זהו קצה המזלג מאחר והקוראה הזכירה לי שעליי לקיים הבטחה לכתוב בנושא .

אולי מוטב לכתוב משהו קטן, אבל משהו, מאשר לא לקיים הבטחה בכלל.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת