00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

הנוקמים

13/05/2012


במאי: ג'וס ווידון
שחקנים: רוברט דאוני ג'וניור, כריס אוונס, כריס המסוורת', ג'רמי רנר, מארק רופאלו, סמואל ל. ג'קסון, סקרלט ג'והנסון, טום הידלסטון
תסריט: ג'וס ווידון
ז'אנר: גיבורי-על, אקשן
שנה: 2012

הנה מבחן קטן: לכו לכם לכנס ממוצע בנושא קולנוע/טלוויזיה/מד"ב ופנטזיה, ותסתכלו מסביבכם. האם יש לידכם... מישהו? אם כן, הוא אוהב את ג'וס ווידון. אותו ג'וס ווידון, שיצר סדרות כמו "באפי ציידת הערפדים" ו"פיירפליי", הוא כנראה המקביל של הגיקים לאלה עשתורת. ואתם יודעים מה עוד גיקי? קומיקס. במיוחד קומיקס מופרך וקלאסי. אז מישהו כנראה החליט לשלב ביניהם, ולתת לווידון לביים את ההתאגדות הגדולה ביותר של גיבורים על מסך הקולנוע. אני אישית לא הגעתי עם ציפיות גבוהות, כי אף אחד מהגיבורים האלה לא מעניין אותי וגם כי אני לא מחבב במיוחד את ווידון.

זה היה נכון עד היום.

"הנוקמים" הוא למעשה סיכום של 5 סרטים שונים שיצאו בשנים האחרונות (2 סרטי "איירון מן", "הענק הירוק", "תור" ו"קפטן אמריקה"), אשר דמויות משותפות ונקודות עלילה מסויימות נועדו לקשר את כולם ביחד לסרט אחד בסופו של דבר. במשך כל הסרטים הללו ניק פיורי (סמואל ל.ג'קסון) ראש ארגון S.H.I.E.L.D. האמריקאי ניסה לגייס לשורותיו צוות גיבורי על שיילחם את המלחמות שבני אדם רגילים לא יכולים להילחם, והפעם מדובר במלחמה גדולה באמת - מתברר שהחייזר-אל נורדי הרשע לוקי (טום הידלסטון) שגם היה הנבל הראשי ב"ת'ור" מתכוון להשתמש בקוביית אנגריה בשם הטסרקט כדי לזמן לכדור-הארץ צבא חייזרים שיעזור לו להשתלט על העולם. המגוייסים למשימה לעצור אותו הם איירון מן/טוני סטארק הפלייבוי המתכתי (רוברט דאוני ג'וניור); קפטן אמריקה/סטיב רוג'רס הפטריוט המסוקס (כריס אוונס); הענק הירוק/ברוס באנר, המיסטר-הייד-דוקטור-ג'ייקל הירוק והמודרני שלנו (מארק רופאלו); ות'ור, החצי אל נורדי-חצי ישות חייזרית שהוא במקרה גם אחיו של הנבל. איפשהו בדרך מצטרפים אליהם סוכנת רוסייה ג'נגי'ת בלטקס שחור בשם "האלמנה השחורה" (סקלרט ג'והנסון) וסופר-קַשַת בשם הוקאיי, וביחד כולם מנסים לעצור את לוקי ואת תוכניתיו המרושעות. 

מעולם לא כתבתי כל-כך הרבה שמות של דמויות ושחקנים במקום אחד, ופה גם היה האתגר ליוצרי הסרט: להציג סרט באורך מלא בכיכובן של 7 דמויות בעלות תפקידים זהים בגודלם, לכל אחד מהם אישיות משלה וסיפור רקע משלה ואז לבחר את כולם לעלילה אחת. זאת משימה כמעט בלתי אפשרית, אבל ג'וס ווידון הצליח בה. כמעט כל דמות בסרט מקבלת זמן מסך שווה, מספיק זמן כדי להציג את הדמות ולהבין מי היא, ועדיין לא להציג אותם בצורה שטחית וחסרות אישיות. היכולת של הסרט לזגזג בין כל הדמויות וקווי העלילה של כל אחת מהן בזמן כל-כך קצר באמת ראויה לציון. בהתאם לכך, גם המשחק מעולה - רוברט דאוני ג'וניור כרגיל נוצץ בתור איירון מן, סמואל "מאדרפאקר" ג'קסון מגניב יותר מאי-פעם, והשחקנים שמגלמים את ת'ור וקפטן אמריקה נותנים גם הופעה מוצלחת (לפי הקונצנזוס, יותר טובה מבסרטים שהמלאים שכל אחד מהם קיבל). מארק רופאלו, השחקן השלישי שמגלם את הענק הירוק, הרבה יותר מתאים לתפקיד מקודמיו, ואפילו הנבל בסרט, המגולם על ידי טום הידלסטון, די מאיים ומותיר רושם ממה שציפיתי. 
הסרט בנוי בצורה מאוד מעניינת - בחציו הראשון מפוזרים הרבה אלמנטים של דרמה ומתח בנוסף לאקשן, כאשר כל הגיבורים מגוייסים למשימה ונאלצים להסתדר ביניהם והמזימות והסודות שבסרט מתגלים. רוב החלק הזה מבוסס הרבה יותר על חילופי דיאלוגים בין הדמויות ומשחק מוחות כנגד הנבלים מאשר על פיצוצים (אבל גם כאלה יש). עם זאת, לא מדובר במשהו משעמם, אלא ברצף סיקנוונסים מהיר, זורם, מרתק, ולא משעמם לרגע, בגלל הכימיה בין הדמויות והקצב של האירועים. מי שבא בשביל האקשן, עם זאת, לא יתאכזב. בכל חלקי הסרט - ובעיקר בחצי השעה האחרונה - הסרט מפציץ בסצינות גדולות מהחיים. ה-Scale שלהן עצום בגודלו, ועל כן גם ההשקעה בפרטים הטכניים נגלית לעין - מהצילום הדיגילטאלי המנהדר עד לאפקטים הדהימים. 
אבל ההישג הכי טוב שאני יכול לציין לטובתו של הסרט הוא שהוא הצליח לגרום לי להבין מה כולם מוצאים בג'וס ווידון. אני, אישית, חשבתי עד היום ש"באפי" היא חמודה ותו לא, ש"סרניטי" היא סרט מד"ב גנרי כזה וש"דולהאוס" היא אחד הדברים המעפנים שראיתי בחיי. אני מניח שמה שאני לא אוהב בו הוא שבאף אחת מיצירותיו לא ברור אם הוא לוקח את עצמו ברצינות או לא, ושהוא קצת מגזים עם הניסיונות ליצור מגניבות. זה ככה גם ב"הנוקמים" - אבל פה זה פועל. זה בהחלט סרט מאוד מאוד מגניב בכל אספקט שלו, והישיבה על הקו בין מודעות עצמית לבין חוסר מודעות ממש מרענן בז'אנר הזה. ווידון הצליח לקחת את כל מה שמוכר ואפילו קצת קלישאתי בגיבורים, והצליח להציג את זהבאופן מסוגנן ומתחכם משלו. בכלל, מדובר בסרט מאוד משעשע: הדיאלוגים של ווידון משתווים כמעט לאלה של טרנטינו, חצי מהסרט מבוסס על עקיצות הדדיות בין הגיבורים (על השייקספיריות של ת'ור, הפטריוטיות של קפטן אמריקה וכו') כך שבמובן מסויים הוא מהווה גם פארודיה על עצמו, כל הוואן ליינרים המגניבים של גיבורי העל יושבים בול על הטון של הסרט האלה, ויש כמה בדיחות ורפרנסים שלא כולם יזהו, אבל מי שכן ייקרע מצחוק. 

למרות זאת, לא הכל חכם וייחודי בסרט הזה. העלילה והרקע שלו, בבסיסם, הם מטומטים וקלישאתיים לחלוטין - כלומר, באמת, אנחנו מדברים על קוביית קסם שיכולה להביא חייזרים לכדור הארץ שיעזרו למישהו להתשלט על העולם בלי סיבה? זה נשמע בערך כמו שילוב של "רובוטריקים" ועונה ממוצעת של סדרת מד"ב מצויירת יפנית לילדים, ועוד פה אפילו אין הסבר על החייזרים התוקפים. אומנם במשך כל החלק הראשון ורוב החלק השני הסרט מצליח להסתיר את כל זה עם השנינות והסגנון שלו, אבל לקראת הסוף הסיפור מפציע מבין החורים, והתחלתי לקבל תחושת מועקה על זה שהייתה רוצה לקבל סיפור קצת יותר מקורי ומתוחכם מזה. דווקא לקראת הסוף, נראה היה שהסרט עומד להסתיים בצורה נורא לא אופיינית ואפילו מפתיעה לסרט גיבורי על, אבל שהיוצרים ברחו מהאפשרות הזאת בדקה התשעים בצורה מאכזבת מאוד. חבל, כי זה היה הופך את הסרט להרבה יותר אפקטיבי, ייחודי ואפילו יכל לשמש אחלה נקודת מוצא ל"איירון מן 3" הבא עלינו לטובה.
בנוסף, זה אולי רלוונטי רק למי שלא ראה את הסרטים הקודמים, אבל אני חייב לומר שהעובדה שהדמויות לא משתנות בסרט קצת הפריעה לי. כן, אני יודע שלכל אחד מהם היה כבר קודם סרט שלם להפוך למה שהוא, אבל כל אחד בסופו של דבר התנהג בדיוק כמו שציפיתי מהם להתנהג מרגע הראשון שהבנתי מי הדמויות שלהם ומה התפקיד שלה, ואני מהאנשים שדוגלים בעובדה שזה לא בסדר אם דמות ראשית (ופה כולם ראשיים) נכנסת ויוצאת מהסרט בלי להתפתח, בין אם מדובר בהמשך ובין אם לא. 
אני מניח שאפשר לסכם את החסרונות של הסרט בלומר שאין לו יותר ערך מוסף. אל תטעו, זה לא שאני מצפה מכל סרט קומיקס להכיל דיון פילוסופי על טוב ורע ובחינה פסיכולוגית של הגיבור, אבל אני בכל זאת מבקש משהו שיישאר לי גם אחרי הצפייה. איזה תפנית מפתיעה בעלילה, איזה הברקת בימוי, איזה אלמנט תסריטאי שבחיים לא ראיתי, או בקיצור - משהו שיהפוך את הסרט הזה לבאמת זכיר. אבל לצערנו, אך אחד מהדברים הללו לא נמצא ב"הנוקמים"', מה שהופך את הסרט לחווייה שלא באמת נשארת ליותר מדי זמן.

אבל החסרונות האלה לא משנים את העובדה שמדובר בבידור קיצי במיטבו. זה סרט מגניב, מהנה, לא משעמם לרגע והוא אפילו גרם לי לחזור בי (אבל לא יותר מדי) ממה שאמרתי עד היום על ג'וס ווידון, ברמה כזאת שאני חושב שמתישהו אני אנסה לתת הזדמנות שנייה ל"באפי". יש לו בעיות גדולות, אבל בזמן הצפייה קל מאוד להתעלם מהן, ולהכיר בעובדה שזהו סרט ממש ממש ממש ממש אחלה.

...

וחמודה.

ואחלה חמודה!

כפיים! שיגעון! קמפרי!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת