22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

רביץ משינה פוליקר

יום העצמאות חלף זה מכבר, אבל המופע של מוצאי יום העצמאות עדיין חרות בזכרוני. לכבוד יום העצמאות, ובמלאת 90 שנה לרעננה, אולי גם לקראת הבחירות המוניציפאליות המתקרבות, הודיעה לנו העירייה על מופע חגיגי חינמי של רביץ-משינה-פוליקר בפארק רעננה, לכל תושבי העיר. יודית רביץ היא לא בדיוק כוס התה שלי. את משינה אני דווקא אוהב, את פוליקר אפילו אוהב מאד, אבל כבר ראיתי אותם מופיעים, כשעוד היו בתחילת דרכם, ולא הייתי כל כך להוט לראות אותם שוב. הבנתי, שכרטיסים להופעות שלהם עולים מלא כסף. נסיעה לקיסריה ועמידה ממושכת בתורים, זה לא משהו שאני מת עליו. אבל כאן ליד הבית, וחינם אין כסף, זה כבר משהו אחר. זה היה מפתה למדי. אפילו אם זו תהיה הופעה מחולטרת, כזו שבה כל אמן דופק שלושה-ארבעה שירים והולך. בנוסף, זו גם הייתה הזדמנות להיפגש עם רותי וקובי, זוג חברים חדש שעשינו לנו לאחרונה. אהובה עשתה, אם לדייק.

הגענו חצי שעה לפני תחילת המופע, כדי לתפוס מקום על הדשא, אבל כל הדשא כבר היה מכוסה בני אדם, עד היכן שהעין מגעת. אבל, בסמוך לגדר הביטחון שנפרסה סביב לבמה, הייתה חתיכת דשא צרה פנויה. ממש ליד הרגליים של כמה אנשים שבאו ממש מוקדם, וישבו הכי קרוב. רותי נגשה אליהם, רכנה אליהם והחלה לדבר אליהם חלקות. שמעתי אותם מוחים בתוקף, אבל רותי לא וויתרה, לא שמעתי בדיוק מה היא אמרה להם, אבל בסופו של דבר היא התיישבה שם, והחוותה גם לנו לשבת. מדהים. אני לא הייתי מעלה בדעתי לבקש, לא כל שכן להתעקש. עכשיו, בזכות רותי, ישבנו ממש למרגלות הבמה.

וחתיכת במה זו הייתה: עמודי תאורה אימתניים, רמקולים ענקיים, מסכים מאחוריה ולצדדיה. את האירוע פתחה התזמורת של רעננה בשני מארשים עליזים, ולאחר מכן עלה מנחה האירוע, לא אחר מאשר יואב קוטנר, חביבי משכבר הימים. הוא הזמין את ראש העיר לברך, וראש העיר, מצידו, שיחק אותה, ולא האריך בדברי שבח והלל לעצמו ולעובדים המסורים. בינתיים, על הבמה, עיר שלמה תוססת והומה: פועלי במה סוחבים ומרכיבים ציוד, אחרים, כנראה בדרגי ניהול, מסתובבים עם טלפונים ניידים צמודים לאוזן ומחלקים הוראות. הציוד של התזמורת מוחלף למול עינינו בציוד של יודית רביץ.

כמו שכבר כתבתי, אני לא משתגע על רביץ, היא תמיד נראתה לי כמו אחת, שבעצם לא אוהבת להופיע, ועושה את זה רק בשביל הכסף. אבל המופע שלה היה מהוקצע, לא מחולטר. הכרתי את כל השירים, והוידיאו ארט על המסך הגבוה בפאתי הבמה מאד מצא חן בעיניי. כמובן, בשלב הזה כבר כל הקהל עמד על הרגליים, והיה די צפוף. אבל היות שזה היה ערב קריר ונעים, לא הפריע לי המגע הכפוי באנשים זרים. השתדלתי רק לעמוד מאחורי אנשים נמוכים ממני, כאלה שלא יסתירו לי את הבמה, וגם השתדלתי לא להתקרב יותר מדי לבחור המגודל שעמד לשמאלי, שתנועות הריקוד הסוערות שלו איימו להנחית זפטא איומה על פדחתי. אהובה נצמדה אלי מאחור. היות שהיא קטנת קומה, אני חושש שהיא נאלצה להסתפק במה שהוצג על המסכים הגדולים בצדדים.

רביץ ולהקתה ירדו, קוטנר חזר, והבמה הפכה שוב לכוורת תוססת ורוחשת של פירוק והרכבה. אחרי כמה בדיחות אפייניות, קוטנר הזכיר לקהל שפעם במוצאי יום העצמאות היה פסטיבל הזמר, ועל המסכים הגדולים בצדדים הוקרנו קטעים מפסטיבלי הזמר של שנות השבעים, קטעים מהארכיונים של רשות השידור. על מסך קטן לא הייתי טורח לצפות בזה, אבל על מסך גדול, ועם הגברה מקצועית, גם זו הייתה חווייה נחמדה. דרך נעימה להעביר את הזמן עד משינה.

המופע של משינה היה נהדר, עתיר אנרגיה ותנועה. גם הפעם הכרתי את כל השירים, אבל אולי זו לא חכמה, אין להם כל כך הרבה תקליטים, ואת אלה שמלפני הפירוק אני מכיר מקצה לקצה. היה כיף לראות את יובל בנאי, בגילו, מתנועע באותה חינניות שהייתה לו בתחילת הדרך. השיער הפרוע והזקן העבות שגידל עמדו בסתירה מעניינת לגזרתו הדקיקה. חשבתי שהוא סקסי לאללה. גם שלומי, מייקל, אבנר ואיגי סיפקו את החלק שלהם בשואו.

המופע של פוליקר היה שונה, יותר סטאטי, יותר מזכיר מופע של תזמורת. פוליקר ישב על כיסא גבוה במרכז, וסביבו להקה ענקית, ספרתי משהו כמו שניים עשר איש, ביניהם שני מתופפים, שני גיטריסטים, שתי זמרות ליווי, וכנרת צעירה, ששבתה את לבי כבר משלב הכנת הבמה למופע של פוליקר. כמעט שלא שמעו את נגינת הכינור שלה, שמעו בעיקר את הבס והתופים, אבל התנועה שלה בפינת הבמה, המראה הגותי שסיגלה לעצמה והעלומים המתפרצים שלה שבו את לבי. בשלב הצגת הלהקה, פוליקר הציג אותה בתור "ניקי". אחר כך, בבית, שאלתי עליה בפורום מוסיקה עברית בתפוז, וענו לי ששמה שני מיבר, והיא האחיינית של גידי גוב. חיפשתי עליה משהו ביו-טיוב, ומצאתי אותה מלווה בכינור קליפ של להקת מרסדס בנד. תסתכלו 2:17 דקות מתחילת הקליפ, רואים אותה. מקסימה, לא ?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת