33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיק - SHIK דינה (וינשטיין) שק

מספרת סיפורים

האיש ששרק עם החולות

את הרשומה הזו  פירסמתי ב-25 במאי 2009, והיא נמצאת בקובית:"סיפורי משפחה". יש לי זכות מיוחדת להיות חלק מהיסטוריה משפחתית מדהימה. של יהודים שהגיעו ארצה מראשית המאה שעברה, מארבע כנפות תבל - מזרח ומערב מעורבבים היטב, כאחד. והיו נחשונים בבנית הארץ כמו גם בנישואיהם עם בני עדות אחרות. הקדימו את זמנם והקימו שבט רב עדתי, רב תרבותי - כהוכחה שאפשר! לזכרו, לזכרם, לזוכרם. - דינה (וינשטיין) שק

יחיאל שרק עם החולות, בדרכו מצנעה לירושלים. צעד, צעד לצד אחיו. נושאים על גבם צידתם וכלי אומנותם.
בלכתם חיפשו עלה בתמר, עלה שיסכוך עד הגיעם ל"קרית מלך רב" ולא סכך.
חודשים צעדו השניים בין חום השמים ללהט המדרך. ליבם מפרפר מפגעי הדרך ומריגוש הציפיה.
פחדו מפגעי שיירות הנוודים, מצלילי הלילה הנוקבים, כשאל מול עיניהם ציון קורצת.
 
יחיאל, עם שריקתו דילג על גיבעותיה, בא בשעריה של הנכספת. כחולם שוטט בסימטאותיה
והעיר מלאה: הוד, הדר, קודש ועוני.
 
כלי אומנותו של יחיאל שובתים. כיסוי ראשו בולט לכל עין. פאותיו מתנופפות ברוח ההר והעיר.
הסתכלו על הזר מאחורי הכתלים, בחנו. היו שהשגיחו מן החלונות, שעקבו והציצו בינות החרכים. לא הושיטו יד לחבק את השונים.
יחיאל, היה מדפק על דלתות הצורפים, הרוקעים, הפחחים, המנקים - אך לא הוציא את לחמו.
הימים ימים קשים. הפחה הטורקי, הכביד ידו והעיר הצפופה הכבידה ליבה.
באין ברירה היה יחיאל אוסף שברי נחושת ורוקעם במלאכת רקמה נהדרת. שוזר בתוכם געגועים ואהבה.
יושב היה בקרן סימטה. על אבן מדרכת, שקוע במלאכתו. לאט לאט, נעצרו אנשים מלכתם מתבוננים בקסם שהיה מניס את הצללים מהחומר ורוקח ענק לתפארה.
 
בבוקרו של אחד הימים, כשרכן על אומנותו, הצל עליו האיש ההדור, ש"ץ, שמו. התבונן בקיסמי הידים של המפליא, יחיאל רצבי, ונשבה.
 
חבר יחיאל לש"ץ ול"בצלאל", צרף את החומר וידיו נטפו מור, אך ליבו המה עליו וביקש נחמה.
הפגישו אותו עם אסתר התמה, השקטה, זו שנולדה על גבי הגלים מול חופיה של העיר יפו. והגלים, הם שסירקו שערה בלידתה.
התקדשו השנים לאחד הפכו חייקם לממתקים.
במחשכים היה פורע מקלעת שערה וחש את הגלים, שסירקוה, כמו אז.
 
ימים כבדים רבצו על סמטאותיה של ירושלים.
המלחמה הגדולה נתנה אותותיה. הפחה, פגע.
 
נסגרו שערי "בצלאל", ש"ץ הוגלה לדמשק, פרנסתו של יחיאל, נסתתמה אף היא.
המחסור נתן אותותיו. בניהם הרכים של אסתר ויחיאל חלו ומתו בזה אחר זה, במגפה.
רק אחת נשארה. מזל!
 
יחיאל, שמותם של בניו הרכים, הנזקקים, להם לא יכול היה להביא מרפא או תנאים נאותים, רבץ עליו. הוא חש אשמה גדולה.
האשמה כירסמה והלכה. שריקתו כבתה, גבו השתופף, פאותיו לא התרוננו עוד ברוח, ראותיו לא יכלו עוד לנשום את אוויר ההרים. יחד עם בניו, גוועה נשימתו.
הצטרף אליהם, נפרד מאישתו ובתו.
 
בתהלוכת אבל חרישית, מצטנעת הובילוהו למנוחתו בהר המביט אל העיר האחת.
 
לימים, בימי הרון, לאחר המלחמה בה אוחדה ירושלים, עלתה שיירה להר. לחפש את קברו ולהוקירו.
 
אלמנתו אסתר, בתו היחידה שנותרה - מזל, נכדיו.
 
חיפשו ולא מצאו.
 
 
הר הזיתים (מתוך ויקיפדיה)

 
יחיאל רצבי, סבה של אִמִי, עלה ארצה בעלית "אעלה בתמר" והיה בין צורפיה הראשונים של "בצלאל"
 

1906 - פרופ` שץ מייסד בירושלים, ברחוב החבשים, את בצלאל כשמטרותיו: "הכשרת בני ירושלים למלאכת כפיים, גיבוש אומנות יהודית מקורית ותמיכה באומנים יהודיים, ומציאת ביטוי חזותי לעצמאות הרוחנית הלאומית הנכספת – עצמאות המבקשת לערוך סינתזה בין המסורת האומנותית האירופית והמסורת העיצובית היהודית במזרח ובמערב, ולשלבה עם תרבותה המקומית של ארץ ישראל".

מתוך האתר של "בצלאל"

  

"....בראשית המאה עם הקמת בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים רואה בוריס שץ, מייסד בצלאל, את העולים מתימן, את מלאכת האומנות שלהם ובפרט את מעשה הצורפות. שץ פתח מחלקה באקדמיה של צורפות ובה נתן אפשרות לעולי תימן ליצור פריטי אמנות כפי שהם היו בתימן......"

מאת: הגב` אסתר מוצ`בסקי.

 

התמונה נלקחה מויקיפדיה: עליית "אעלה בתמר"

לצערי, באתר של "בצלאל", אין כל איזכור לאותה קבוצה של צורפים בני העדה התימנית מתחילת המאה ותחילת ימי "בצלאל".

 עוד פרטים על עליה זו: http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-880655-ODgwNjU1XzE3OTY2MDc2Nl8xNDg2ODcyMDAeq-FreeYaan,00.html

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת