00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

מלחמות טובות

"יום הרשומה" הוא הזדמנות מעולה לפרסם פוסט חדש- מה שמזמן לא עשיתי, ובאותה הזדמנות לקדם רשומה ישנה שלי שאני אוהבת במיוחד.

בשעה האחרונה שוטטתי בבלוג שלי וקראתי קצת פה ושם, הייתה לי התלבטות קשה בין שלוש רשומות, שהן גם משמעותיות בשבילי, וגם מספר הצפיות בהן קטן ואני אשמח אם עוד אנשים יקראו אותן. 

שתי הרשומות שלא בחרתי בהן בסוף הן חושפניות ואישיות במיוחד ובגלל זה אני כל כך מתחברת אליהן. ברשותכם, כמה מילים על כל אחת:

"הגאווה שלי"- על הקשבה לקול הפנימי שלנו, שיודע להוביל אותנו דרך כל המכשולים לכיוון הנכון. כתבתי את הרשומה הזו ביום הגאווה, והיא מספרת על הגאווה האישית שלי ביציאה מהעולם ההוא- השינוי הכי גדול והכי קשה שעשיתי.

"אדון האופל"- על הצד האפל שקיים בכל אחד מאיתנו, והמאבק המתמיד בחיי בין האור לחושך.

בימים אלה, כשאני נמצאת מרחק נשימות ספורות מהשינוי כנראה הכי גדול שיקרה לי בחיי, ועומדת להפוך לאמא, אני מתעסקת בעיקר בעבודת המחקר שלי. לפני כמה ימים הגשתי (אחרי כמעט חצי שנה של כתיבה מפרכת) את הצעת המחקר שלי, וביום ראשון הבא אני אציג אותה מול הוועדה הבוחנת שלי ואבחן עליה. זהו שלב האמצע (שקצת התעכב אצלי..) של התואר השני שלי. לאחר שזה ייגמר, אני אוכל סוף סוף לקחת קצת אוויר ולהירגע לפני כל הבכי, הלילות חסרי השינה, והקקי... :)
בגלל התזמון הזה, מתאים במיוחד שאבחר ברשומה שמספרת על המאבק שלי בתואר הראשון. היא
 נכתבה כמעט בדיוק לפני שנה ב- 19.5.2011, יש בה תמונות משגעות, וזו גם הרשומה שמשום מה מספר הצפיות בה הוא כמעט הכי נמוך בבלוג. ואם זה לא מספיק, זה סיפור על כוח רצון, התמדה, ונחישות שמהם אני צריכה בכמויות לקראת הלידה.

אז קבלו אותה:

 

"תואר ראשון- המלחמה"

היומיים האחרונים הוקדשו במלואם לעבודה שלי בתור גיאולוגית מתחילה.
אני בשליש הדרך בתואר השני וכחלק מהמחקר הייתי בשדה וביליתי את רוב שעות האור בהתקדמות בתוך ערוץ צר בין כל סוגי החיות והקוצים, תוך כדי כתיבה קדחתנית במחברת, ציור השכבות שאני רואה ונסיון מתמיד להבין את הסידור שלהן ואת העבר הגיאולוגי שלהן.

אחרי 4 שנים של יחסי אהבה-שנאה עם הגיאולוגיה, הגעתי לשלב שאני יודעת משהו, ושאני מרגישה שאכן מקומי כאן.

התחושה הזו לא ברורה מאליה.
כשאני נזכרת בעצמי בשנה הראשונה, כל מה שאני זוכרת הוא אותי יושבת בשיעורי פיסיקה וכימיה ומרגישה בתוכי סערת רגשות, תסכול עצום על חוסר היכולת של המוח המוגבל שלי להבין על מה לעזאזל הם מדברים. הכל היה זר לי, מבחינתי דיברו איתי סינית. כל הזמן אמרתי לעצמי בראש "תכף את פורשת, תכף התסכול יגמר..." מצד אחד העברתי את הימים בהשלמה עם העובדה שאני לא מספיק טובה ושזה ממש לא בשבילי. מצד שני, לא הצלחתי להביא את עצמי לידי וויתור. 

אני חושבת שפשוט הרגשתי שיהיה לי יותר קשה לפרוש מאשר להישאר ולהילחם. בשביל לפרוש הייתי צריכה להכיר בכישלון שלי. וזה משהו שפשוט לא יכולתי להשלים איתו. מעבר לזה, הייתי צריכה לחפש את עצמי ולהבין מה כן אני רוצה/מסוגלת לעשות... אני לא אדם שחזק במיוחד בהתמודדות עם דילמות גדולות מהסוג הזה.

אז נשארתי.
איכשהו עברתי מבחן ועוד מבחן, סמסטר ועוד סמסטר, שנה ועוד שנה.
הייתי לומדת לבד, מבלה שעות על גבי שעות בקריאה, שינון, סיכום, וחזרה שוב ושוב על אותם הדברים עד שיכולתי להרגיש שאני כמעט מבינה אותם לחלוטין.
הייתי מציקה למרצים ולמתרגלים כדי שישבו איתי לבד ויסבירו לי שוב,
הייתי מבקשת מהחברים הגאונים שלמדו איתי שינסו להסביר לי בפשטות,
הייתי מקליטה את כל ההרצאות ואחר כך יושבת בבית ושומעת הרצאה של שעה וחצי במשך שלוש שעות כך שאני אספיק לכתוב כל מילה שנאמרה ולהבין אותה לעומק (באמת!)
אפשר להגיד שנלחמתי בשיניים במהלך כל התואר הראשון.

כל פעם שקיבלתי ציון גרוע נשברתי לחתיכות והרגשתי שאם אחרי כל ההשקעה הזו אני עדיין לא מצליחה אז כנראה שאני באמת לא צריכה להיות פה.
"על מה אני נלחמת? מה אני צריכה את זה?"
השאלות האלה לא נתנו לי מנוח.

אבל בכל פעם שקיבלתי ציון מדהים שלא העזתי לחלום עליו, ולשמחתי זה קרה פעמים רבות, הייתי ברקיע השביעי.
מה שהשאיר אותי שם זו תחושת הסיפוק וההצלחה אחרי העבודה הקשה.

לאט לאט, גם התאהבתי בגיאולוגיה.
פתאום חוץ מלהילחם כדי לשרוד את התואר, התחלתי ממש להתעניין ולקלוט שמלמדים אותי דברים מעניינים! דברים חשובים שמלהיבים אותי.
היום בדיעבד בא לי לחזור על רוב הקורסים של התואר הראשון שוב כשאני באמת מבינה.

העניין הוא שגיאולוגיה היא שפה- "גיאולוגית"
צריך ללמוד לדבר אותה.
הבעיה היא שהמרצים בקושי עוסקים בללמד את הסטודנטים הצעירים איך להבין ולדבר "גיאולוגית". במקום זה, הם פשוט מלמדים ב"גיאולוגית" ומצפים שתבין מה הם אומרים.
לקח לי כמה שנים, ואני עדיין לא שולטת ב"גיאולוגית" לחלוטין, אבל אפשר להגיד שהיום אני מדברת די שוטף...

לסיום, כמה תמונות משטח המחקר שלי (אזור נחל תבור) מלפני חודש ומשהו כשעוד הכל היה ירוק ופורח:


 

 

                                                     #                                        #                                           #
 
להילחם בקושי, להילחם בכאב,
בשביל לעשות שינוי גדול בחיים,
בשביל לנצח את האופל,
בשביל להצליח,
בשביל ללדת.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת