66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

יום הולדת שמח ליייייייייי

אני מתקשה להחליט האם גילי הכרונולוגי המתעדכן מחדש בימים אלו, 42, הוא צעיר או קשיש. כדי להבין לאן אני שייכת, לצעירים או למקשישים, אני נאלצת להעזר במשוב שאני מקבלת מהסביבה.

ולהלן הממצאים:

משוב מס' 1:

*כשהילדים שלי באו לברך אותי ב"לילה טוב" לפני כמה לילות, הם מצאו אותי מרותקת לסרט בכיכובו של הוד קשישותו רוברט רדפורד. "מה זה? סרט של זקנים?..." נסה הנסיכה על נפשה ואילו הנסיך עוד זכה לשמוע אותי מתפייטת על רוברט -רדפורד- גבר- העל דקה לפני שנמלט בבעתה ופלט: "אמא, את סובלת מנקרופיליה!"

ררררררררר....

מסקנה: טעמי המשובח בגברים מיישר אט אט קו עם טעמה של סבתא שלי. שתינו חובבות גברים קשישים (רדפורד) עד קשישים מאד (איסטווד).

Image Detail

(קשיש אך שווה)

Image Detail

(קשיש מאד, אך שווה מאד)

משוב מס' 2:

*"זה יותר מתאים לעור של אישה בגילך" מגישה לי הדיילת הצעירונת בסופרפארם מייקאפ המכיל סרום ורכיבים מייצבים וממצקים נוספים, בעודה חוטפת מידי השנייה את המייקאפ שבחרתי בכוחות עצמי המיועד "לבעלות עור צעיר".

ררררררררר

מסקנה: טוב, אז עור הפנים שלי הוא לא מה שהיה פעם. אבל מצד שני- מי אמר שעור מחוצ'קן של צעירה בת 20 הוא שיא היופי? אני מתמרמרת.

Image Detail

משוב מס'3

*"בת כמה את?" אני נשאלת ע"י ילד מנוזל בן 4 וחצי שמגיע אלי לטיפול

"בת כמה אני נראית לך? "אני שואלת אותו בחשש

"70?" מנסה המנוזל

"לא!!!!!" אני נזעקת

"80?" הוא מתקן

"לאלאלא!!!!!!" אני כמעט מתפלצת

"אני יודע!" פוסק מר נזלת "את בת 95"

"לא", אני מיידעת אותו. "אני בת 17"

"אההההה" אומר המנוזל וממשיך לצייר בנחת.

מסקנה: אי אפשר להסיק מזה מסקנה. זה נשמע לו הגיוני, כי כל מי שמעל גיל 8 נמצא אצלו תחת הקטגוריה: "מבוגר".

משוב מס' 4:

*כשהאחיינית המתוקה שלי (הי, נעמה!) מודיעה קבל עם ופייסבוק שעשתה הליקס, אני צריכה לגגל כדי להבין מה היא בדיוק עשתה.

מסקנה: היא עשתה פירסינג.

אז נכון, עולם המושגים שלי רדום, אבל לזכותי יאמר שלגגל אני יודעת במהירות שיא!

משוב מס' 5:

*בזמן שאני מסיעה אותם, הנסיך וידידתו אור מנסים לשער את גילו של המורה החדש למתמטיקה.

"הוא נראה זקן" קובעת אור

"כמה זקן?" אני מגששת

"לא יודעת....ארבעים בערך"

"ארבעים זה זקן?!" אני כמעט מתעלפת

"הגזמת" אומר לה הנסיך "הוא לא נראה כל כך זקן. הוא בערך בן 35"

"נו" אומרת אור "ו- 35 זה צעיר!?"

רררררררררררר

מסקנה: ע"פ אור, אני נוטה למות. רגל אחת בקבר.

אז דקה לפני שחתמנו על חוזה לדיור מוגן ב"בית גיל פז", התישבנו בוקר אחד בבית קפה: מקגייבר, הנסיכה ואני.

בשולחן שמשמאלנו ישבו שלוש גרציות.

(בתמונה: הנסיכה בבית הקפה. משמאל, משתקפות בחלון- הגרציות)

שלושת הגרציות, התיישבו כאמור בשולחן שלשמאלנו, ואנחנו כמנהגנו בקודש, בחנו היטב היטב את שכנותינו לשולחן - מכף רגל (עקבי סיכה 20 ס"מ) ועד ראש (בלונד צבוע). באופן מובהק וברור הן היו מבוגרות ממני ב- 15 שנה לפחות אך עשו מאמץ על להיראות צעירות לפחות ב- 15 שנה מגילן, כלומר- הן ניסו להיראות פחות או יותר בגילי.

גרציה מספר אחת לבשה ג'ינס סקיני שהיה קטן בשלוש מידות ממידותיה, כך שהריאות שלה נכנסו למצב של אי ספיקה. כל שאריות הבטן העליונות שלא הצליחו להידחק לסקיני עיטרו את מכנסי הג'ינס מסביב- סביב ממש כמו הטופ מאפין  (אוי, הלך התיאבון).

Muffin Top

 (תמונה להמחשה)                                 

גרציה מס' 2 היתה בלונדינית בעלת קונסטרוקציה בנויה על הראש והייתי בטוחה שיונה סוררת בנתה לה שם קן בטעות אבל הבת שלי תיקנה אותי ואמרה שאלה הן תוספות שיער, אמא!

החזה של הגרציה השלישית יכל לשמש כמנחת מטוסים חלופי לנתב"ג בעיתות עומס. היתה לה גם הבעה מופתעת קבועה בשל אובר דוז בוטוקס.

לפתע, הבחנתי כי בשולחן שמימיננו יושבות שתי פרגיות צעירות. ע"פ האומדן שלי הן היו בנות 20 ובעל כורחי צותתתי להן. היו שם הרבה רטינות, צווחות שמחה שהתחלפו במהירות ליבבות הסטריות. אלוהים, פתאום נזכרתי, שאני מוכנה למות ברגע זה ולא לחזור לגיל 20!

אני חושבת שאלוהים שלח את הגרציות ואת הפרגיות הצווחניות לשם, כדי להעביר לי מסר מרגיע עם חיוך וקריצה, והמסר הוא שאני צריכה לשמוח בדיוק במקום שבו אני נמצאת עכשיו.

אם כך, אני ממשיכה להזדקן לי בחן ובכבוד, משתדלת להיראות כאישה בת ה- 42 שהינני. עדיין בלב פנימה אני קלולסית בת 17 אבל משתדלת לא לתת לזה ביטוי פיזי-כדי לא ליפול למלכודת הפאתטית שנפלו בה שלושת הגרציות ושתי הצעירות מהקפה.

אני רוצה להודות לכם חברים שלי על הברכות בפייסבוק ובמייל, בע"פ ובכתב. ועל ההפתעות והמתנות והביקורים המרגשים. חיממתם לי את הלב כולכם.

אז יום הולדת שמח לי וידה, ידה, ידה...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

75 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת