00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

טיול בצפון רמת הגולן וארוחה במסעדת נידאל

בתור חובב מושבע של טיולים רגליים, אני חש סיפוק רב מכך שישראל היא המדינה המסומנת ביותר בעולם ביחס לגודלה. מה זה "מסומנת"? הכוונה היא לנתיבי הליכה מסודרים, שסומנו בשטח ע"י החברה להגנת הטבע, שמאפשרים לטייל ללא כל צורך בניווט. אני מניח ששמעתם על שביל ישראל, אותו נתיב מופלא, שחוצה את המדינה מצפון לדרום לאורך 940 קילומטר. פחות מוכר ממנו הוא שביל הגולן, שנחנך בשנת 2007, ואשר חוצה את רמת הגולן מהחרמון ועד לכינרת. ביום שישי האחרון ערכתי טיול רגלי מקסים לאורך צפון שביל הגולן – ולהלן הרשמים ממנו.

התחלנו את הטיול בנמרוד. זהו היישוב היהודי הגבוה במדינת ישראל (1100 מטר) ואחד הקטנים שבהם (6 משפחות בלבד מתגוררות בו). צפינו משם על השלג שעוד נותר על פסגת החרמון, שבוודאי ימס (יחד איתנו) בשבועות הקרובים.


צפינו גם על היישוב הדרוזי מסעדה, שאוכלוסייתו מונה כ- 3000 נפש (מה שהופך אותו בהשוואה לנמרוד למטרופולין ענק...).


המשכנו אל בריכת רם. זהו אגם טבעי יפייפה, שנראה כאילו נלקח היישר מחו"ל. בעצם מבחינה פוליטית רמת הגולן היא באמת חו"ל, רק שלא צריך להחתים דרכון...


הבריכה משמשת להשקיית המטעים הרבים בסביבה. מטיילים נוספים לא נצפו כאן והשקט היה מושלם.


קשה להתעלם מהפוטנציאל הרב, הטמון בפיתוח תיירותי של מקום קסום שכזה – לתשומת לבם של תושבי הסביבה.


לפתע תחושת הפסטורליות הופרה בברוטליות ע"י מסוקי צבא שחגו ממעל. היתה זו תזכורת עד כמה קרובות לכאן שכנותינו האהובות סוריה ולבנון.


זהו החרמון כפי שהוא נצפה מקרבת הבריכה.


מכאן נכנס המסלול אל תוך יער אודם. זהו יער טבעי מרשים, שההליכה בו הקנתה לרגעים תחושה קלה של טיול בארץ אחרת.


הלכנו בין אינספור מטעים חקלאיים, בעיקר של תפוחים ודובדבנים. ישראל מאפשרת בשנים האחרונות לדרוזים לייצא תפוחים לסוריה. יחסם של הדרוזים אל ארץ מולדתם עד 1967 הוא מורכב וסבוך ביותר. בשיחה שניהלתי עם תושב היישוב הדרוזי בוקעתא, הוא העריך ש- 5% בלבד מהדרוזים תושבי הגולן היו מעוניינים לחזור לחיות תחת ריבונות סורית. ובכל זאת מרביתם מעדיפים עדיין שלא לקבל אזרחות ישראלית.


המשכנו אל הר אודם. בפסגת ההר (1187 מטר) ניצב בסיס צבאי קטן. אני מניח, שנחמתם היחידה של החיילים המשרתים כאן היא הנוף המרשים סביבם.


בירידה מההר ציפתה לנו הפתעה מעניינת: מחצבת סקוריה. מכתש ובו חולות בשלל צבעים מרהיבים. טבע במלוא צבעוניותו.


המסלול הסתיים באנדרטת פלס"ר חטיבה 7. האנדרטה מוקדשת ל- 24 לוחמי היחידה, שמצאו את מותם בקרבות הבלימה כאן ב- 9 באוקטובר 1973 – מלחמת יום הכיפורים. סיום נוגה במקצת לטיול מהנה במיוחד.


מול האנדרטה ניתן לקנות פיתה דרוזית ולבנה.


אנחנו העדפנו לאכול במסעדת נידאל, השוכנת על הכביש הראשי ביישוב מסעדה.


זוהי מסעדה עממית מפורסמת מאוד בסביבה, שכבר שנים "ממגנטת" אליה את הישראלים המבקרים בחרמון, ואשר ידועה בלבנה המשובחת המוגשת בה.


החלטנו שלא להזמין בשר - ולהתמקד בפלטת הסלטים (70 ש"ח לפלטה הגדולה). להלן המנות שהוגשו:


לבנה.


פול.


חומוס.


כרוב עם סומק.


חצילים בטחינה.


פלאפל.


סלט ירקות.


חמוצים.


קפה על חשבון הבית.


הסלטים היו טריים, אך אף אחד מהם לא היה מבריק או מעניין במיוחד. סלט הירקות הוגש נטול תיבול; החומוס היה גרוס גס ובעל טעם משעמם;  אפילו הלבנה המפורסמת לא הותירה חותם. סתם ארוחה מזרחית מפוהקת, ברמה של פונדק דרכים ממוצע. שוב לא ברור לי מדוע עם ישראל אימץ דווקא את המקום הזה. אקורד סיום סתמי ליום טיול מהנה במיוחד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת