00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

"קברט" בקאמרי – "סדום ועמורה"

 

Wilkommen, Bienvenve, welcome to cabaret au cabaret

 

השיר הקיצבי, הפותח את המחזה המדהים הזה וחוזר כמוטיב לכל אורכו יוצר את הקצב המהיר, המשלהב, המתסיס של ההצגה, יחד עם הריקודים המושלמים המתלווים לכך.

הצגה מדהימה, ממגנטת, מהפנטת.

אסור להחמיץ.

התפאורה מינימליסטית ומושלמת, מספרת עם הפתיחה את הסיפור כולו, הזורם כולו מן הסוף להתחלה.

בדי ענק עליהם מוקרנים תצלומי ברלין 1945 – הרס מוחלט. מוות בכל. הסוף הרי ידוע לכולנו.

אבל במעבר מהיר לוקחת אותנו התפאורה לתצלומי ברלין 1930, זו המתאוששת מתוצאות מלחמת העולם הראשונה. התצלומים מראים עיר מלאת חיים, תוססת בתנועה. זרימה.

האמת שמאחורי התצלומים היא אודות גרמניה באבטלה גואה, קשיים כלכליים עצומים, רמת חיים נמוכה ואינפלציה מטורפת. המאבק הוא על הפרוטה. לשרוד ולהחזיק מעמד.

לאחר פרוץ המשבר הכלכלי ב1929 בארצות הברית "השפל הגדול" החמיר המצב בגרמניה עוד יותר.

 

לא סביר בעיניי כי בתקופה של הישרדות כלכלית יפרח דווקא ליברליזם מיני, אך "קברט" מדגישה במיוחד היבט זה של חופש מיני ללא גבולות או עכבות.

הפקרות מינית, הדוניזם מיני, כולם עם כולם, חד מיניות, דו מיניות, רב מיניות, קבוצות מיניות, פריצות וזנות.

 

"החיים הם קברט" שר השחקן המדהים איתי טיראן, בו ידובר עוד רבות, "אז בואו לקברט".

 

מהות הקברט היא ליצור אשליה, של הכחשת המציאות.

עולם מטפורי העומד בפני עצמו ובניגוד למציאות החיים הקשה, ומנסה לרומם את הרוח, על ידי לגיטימציה לכל הנאות המין האפשריות.

אם בחוץ, במציאות היומיומית כל כך קשה, לפחות בקברט שנהנה "הכי נמוך שאפשר" ועד הסוף, כל עוד הדבר ניתן.

 

ניתן לומר כי הפריצות המינית המוצגת נפלא בקברט הרי היא פרברסיה קטנה וחביבה בהשוואה לפרברסיה האמיתית העומדת הפתח, זו האלימה והמטורפת של הנאציזם הזוחלת פנימה, פולשת, ובאה לידי ביטוי בחלקה השני של ההצגה.

 

החלק הראשון שר, רוקד, מדבר, ומשחק קברט. "בואו חברים לקברט". הבה נהנה, חיים רק פעם אחת, רק הלילה, אז למה שלא נרשה לעצמנו הכל, אבל הכל!

 

לייזה מינלי התגלתה ככוכבת על בסרטה הראשון "קברט" שהוקרן ב1972.

ללא ספק הגיע לה פרס האוסקר בו זכתה עבור משחקה כסאלי בוואלס בסרט זה.

 

אם הקולנוע הוא האומנות השביעית, אז, לדעתי, משחק התאטרון הוא האומנות הראשונה, לא רק מבחינת ההסטוריה האנושית, בו הופיע המשחק בכל התרבויות ובכל הזמנים, אלא מבחינת המטען הריגשי – חוויתי אותו יוצר. אין קשה יותר, דורשני יותר, ויונק את כל כוחות הנפש כמו המשחק בתאטרון.

בשנת התמחותי הראשונה בעבודתי כפסיכולוגית קלינית, התקבלתי לחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב ולמדתי בו שני קורסים במשחק.

האחד בהנחיית הבמאית הגדולה נולה צ'לטון (מהאסכולה בה הדגש הוא מעמקי הנפש החוצה)

והשני בהנחיית הבמאית המיוחדת רינה ירושלמי מייצגת האסכולה השנייה של "תן לנסיבות ולנתונים להפעיל אותך", כיביכול מבחוץ פנימה. כך או כך ניתן לסכם שנה מהממת זו בחוג לתאטרון בנקודות הבאות:

 

  1. שנת הפסיכולגיה העמוקה ביותר שנחשפתי אליה. חוויתי הכי מבפנים דרך הגוף, הרגש והאינטואיציה מהי פסיכולוגיה, כיצד עובדת הנפש. כפי שלא למדתי מעודי בחוג לפסיכולוגיה.
     
  2.  חוויתי עד מה קשה עבודת השחקן בתאטרון: החיפוש המתמיד אחר האוטנטיות שבפנים, גיוס כל משאבי האנרגיה נפשית והרגש, וההתמסרות המוחלטת לדמות.

      זה לא משחק קולנוע בו לומדים שורה או שניים ומייד cut  וחוזרים שוב ושוב על תצלום הסצינה,

      כאן חייבים לעמוד ברצף משחק שוטף ומתמיד מהתחלה עד הסוף והרי "ההצגה חייבת להימשך"                                                                                     בכל תנאי, בכל מחיר נפשי שהיא גובה מהשחקן.

רק להעריץ שחקן תאטרון טוב.

 

  1. הבנתי, וזה ממש ממש לא חשוב שאין בי ולו טיפה אחת של כישרון משחק.

      מתמיד אהבתי מאוד תאטרון. אין כמו הצגה טובה להדהד בנפש כחוויה פועלת ומפעימה שנים רבות.

 

אז הבה נחזור ל"קברט".

החלק הראשון הממגנט ומהפנט נישא ברובו על הופעת השחקן החד פעמי איתי טיראן.

כיביכול הוא המארח והמנחה בקברט.

אך הוא הכל.

 

מאופר לחלוטין והרבה בצבע לבן בפניו ובגולגלתו, אדם עם ראש לבן, עיניים מאופרות בכבדות, ושפתיים צבועות אדום עז. ערום בפלג גופו העליון, מרבית הזמן, למעט הכתפיות, הוא המספר את העלילה: מדבר, שר, רוקד, פנטומימאי, משחק, ומרים את מרבית ההצגה בזכות עצמו.

הוא שנון, חכם, סרקסטי, כביכול לועג לדברי עצמו, לועג לעולם, למצב, לקברט.

הוא נראה כשד או רוח רפאים, כמלאך המוות, "בעצם הנביא העומד בפתח", שהרי עוד מעט אנו יודעים יגיעו הנאצים לשילטון בגרמניה, זאת אנחנו יודעים מן ההסטוריה. הוא משמיע ברדיו נאום תעמולה: היטלר או גבלס לא ברור, בשלב הזה הוא עדיין לועג להם. על עכוזו הנחשף בפנינו מצויר צלב קרס.

הריהו דמות לא אנושית כביכול, ובתור שכזו הוא משמש גם כתהודה לעצמו, נמצא ברוב התפקידים: הוא גם המנחה והמספר והוא בו בזמן גם "המקהלה היוונית" הקלאסית המביעה דעתה על המתרחש. פועל ומתבונן בפעילותו.

הוא גמיש להפליא, ארסי ומשעשע, חלקלק ומתגרה בשחקני הקברט, באורחי הקברט, בצופים, ובעיקר במצב, בעצמו. הוא מפוכח להפליא ומבין את כל דקויות המצב. מפגין מיניות קרה ומנוכרת, מנצח ומפעיל את כל גילויי המיניות והמופקרות בקברט, ובו בזמן סונט בהם. (אין ספק שהטקסט, התרגום, והבימוי כאן הם מעולים).

הוא נחשף וחושף ללא עכבות, ללא היסוס, נותן עצמו, גופו, איבריו, בצורה נועזת ואמיצה להפליא.

הוא הדמות האפלה והאהובה ביותר, לפחות עליי, במחזה.

 

סאלי בואלס לידו, לדעתי, אומנם בעלת קול נפלא, אך אינה מחזיקה כמותו עוצמה אישיותית ומשחק.

 

אמרת "קברט" של הקאמרי, אמרת איתי טיראן.

 

בקברט כנאמר הוא מנחה המופע, אך במשמעות המטפורית של הופעתו הוא מסמן את השדים, הנחשים, ומפלצות האנוש העומדים לפרוץ מהמחשכים ולצאת למציאות אור היום.

לא לבני פרצוף הם יהיו אך עם סרטי צלב קרס על שרוולם.

 

חלקה השני של ההצגה מאבד לדעתי גובה וקצב, אולי משום שיש פחות איתי טיראן.

והעלילה ברובה אינה מתרחשת בקברט, אלא מחוצה לו, במציאות האפורה.

כאן מתבטא קושי הקיום הכלכלי, המאבק לשרוד וקשיי ההתמודדות.

נוכח הקשיים, העוני זועק, יחסים מתפוררים וזוגיות אינה מחזיקה מעמד.

להכנסת קצב וחיוניות מוקרנים על מסכי התפאורה משתתפי ההמון בנאומי הנאצים, תנועת "ההיל" במועל יד ועל הבמה שרים המשתתפים את שירת הנוער ההיטלראי אודות המחר הנפלא העומד בפתח.

 

בכל זאת החלק השני פחות סוחף למרות הקונפליקטים הדרמטים, הפרידות, ואפילו ההתעללות הנאצית אשר הבימוי נוגע בה בכפפות משי, מאוד בצימצום, בקטן, כמעט בעדינות, כמה מהלומות לא ממש איומות.

ברקע מוקרנת תנועה מצמררת של פסי הרכבת.

רכבת הזמן כבר יצאה לדרך.

הרכבת לגיהנום.

 

לסיום כדי לאסוף שוב את ההצגה וללכדה אנו חוזרים לשירה ולריקוד של הקברט.

אין כמו מופע הקברט ומופע המנחה אשר בדקה האחרונה של ההצגה מוריד מעילו ותחתיו בגדי אסיר מפוספסים.

 

ההוללות המינית תמה. הנאצים פועלים למען "טוהר המשפחה והגזע". ל"ניקיון כללי".

הסוטים מכל סוג, כמובן היהודים בכללם, יכלאו עד שיוצאו להורג.

 

 

 

Wilkommen, Bienvenve, welcome to cabaret to cabaret

 

לקברט, ולאיתי טיראן היחיד, האחד והמיוחד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת