00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

כבר לא ילדה

 

 

שמתי לב בזמן האחרון שאת הולכת ומתרחקת ממני. מאז שמלאו לי חמישים אני מרגישה את האי נוחות שבך. לא מבינה למה אני פתאום מקבלת ממך מסרים אחרים, שונים. הם לא תמיד ברורים לי. אני מנסה להבין אם עשיתי משהו רע. אולי פגעתי בך בלי כוונה. אבל לא זכור לי שקרה משהו מיוחד. אולי לא שמתי לב ושכחתי אותך, או לא הקדשתי לך תשומת לב לאחרונה. אולי הזנחתי אותך ולא נתתי לך מקום או יכולת להתבטא. אולי הדחקתי אותך, הזזתי הצידה ואת נעלבת. כי לא הבנת.

לא הבנת שאני עדיין מאוד זקוקה לך. דווקא עכשיו אני מוצאת את עצמי מחפשת אותך אפילו הרבה יותר. שתעזרי לי לחייך ולצחוק מהרבה מצבים, שלאט לאט עם השנים הפכו להיות רציניים מדי בשבילי. פתאום אני מרגישה אבודה בלעדייך. לא חשבתי שככה מרגישים כשמגיעים לגיל חמישים. חשוב לי שתדעי שבזכותך אני מרגישה הרבה יותר חופשיה, זורמת וקלילה. מה שבטוח שאני ממש לא רוצה להפוך להיות צינית ומרירה. בזכותך אני מסתכלת על העולם באופן שונה. בדיוק כמו שאת מסתכלת ומקבלת הכל אחרת. אני אוהבת את הנאיביות והאופטימיות שלך. בלעדייך אני אהיה סתם אישה רגילה. את תורמת לי המון. משנה את כל המאזן הפנימי שבי.

אני חייבת להודות שבכל הזדמנות שיש לי, אני ניגשת להציץ באלבום המשפחתי שבו את מופיעה. מסתכלת עלייך בערגה וגעגוע. רואה אותך יפה, צעירה ומחוייכת. ספונטנית ומלאת שמחת חיים בלתי נדלית. אחת כזו שאוהבת אנשים ומאוד מאמינה בהם. אני מרגישה צביטה בלב שאני כבר לא כזו. אני מסתכלת במראה ורואה מישהי אחרת. אנחנו כל כך שונות היום, ואני אפילו לא יודעת לשים את האצבע מתי קרה כל השינוי הזה. אם היה זה רגע אחד דרמטי שפיספסתי, או תהליך איטי ומתמשך. מה שזה לא יהיה, אני כועסת על עצמי שנתתי לזה לקרות.  

יש אנשים שמכירים את שתינו ואומרים לי שרק איתך אני מרגישה צעירה. ושאם אני לא רוצה להיזדקן אני צריכה לשמור עלייך. ללמוד לחיות בהרמוניה איתך. אבל יש גם כאלה שאומרים לי את ההיפך. שאם אני באמת רוצה להתבגר, אני צריכה להתגבר ולהיפרד ממך. אני לא יודעת מי מהם צודק. אני רק יודעת שאני לא רוצה שתעלמי לי. הייתי שמחה שתישארי איתי לנצח. שלא תעזבי אותי. אבל אני יודעת שעם כל הקושי שלי, אנחנו כנראה נהיה חייבות להיפרד. בגילי אני כבר יודעת שזה בלתי אפשרי לשמור אותך בחיקי. אני יודעת שלא תוכלי לחיות בהדחקה, כי את חייבת לפרוץ החוצה. אומרים שלכל אחד יש ילד פנימי ששוכן בתוכו. אחד כזה שלא רוצה לגדול. אבל אני כן רוצה. להמשיך לצמוח ולהתפתח. כילדים אנחנו חיים בעולם דמיוני, נסחפים וחיים אותו. בגיל שלי כבר חיים את המציאות ולא את החלום. נכון שאף פעם לא הייתי אינפנטילית, אבל כבר אי אפשר להתפקע מצחוק מתגלגל על כל שטות כמו טינאייג`רית. פתאום בבת אחת היכתה בי התובנה, שכנראה ואולי הגיע הזמן להיפרד ממך. להיפרד מהילדה שבתוכי..

 

                                           

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

86 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת