00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הכל מהכל

מהו חופש עבורי

הי, הרבה זמן לא כתבתי כאן (מסתבר שזה משפט פתיחה אופייני לרשומות האחרונות שלי), אבל דעו שזה רק מסיבות טובות. אני בתקופה של ריפוי והעצמה, בה אני מתנסה בתהליכים ובמצבים בהם אני פוגשת את עצמי ופוגשת מרחבי ריפוי שעוד לא פגשתי (סקרנים? מה בדיוק, איך, למה, כמה וכל שאר התשובות לדאבל יו אייצ' קווישטיינס האלה נשאיר לרשומה אחרת). מרחבים בהם באמצעות הרחבת התודעה אני נפגשת עם מי שאני באמת (זו אני, נעים להכיר ). נפגשת עם מושגים כמו אחדות, אהבה, אלוהים וחופש, שעד עכשיו למדתי אותם בשכל, וחוויתי אותם רק לרגעים. והפעם, הפעם המרחבים האלה נוכחים יותר ויותר בחיים שלי בכל הרמות ובכל הוויה – ברגש, בגוף, במחשבה, בשכל, בתחושה. מדהים לגלות לאן אנחנו (אני) יכולים (יכולה) להגיע, אם רק נאפשר (אאפשר) לעצמנו (לעצמי). אם רק נרחיב (ארחיב) את גבולות התודעה. <לאן באמת? >

אז מה קרה שבכל זאת אני כותבת היום? במסגרת סדנת ריקוד "רוקדות אל החופש" רקדתי היום אל החופש (כמה מפתיע ), ואני חייבת (אין חייבת, יש רוצה) לתעד את זה. כבר כשהסתיים הריקוד רשמתי לי בנקודות מה בדיוק היה שם (כדי שלא אשכח, טיפוס שכלתני שכמוני ), ואני רוצה עכשיו בכתיבה להעמיק את זה עוד. מכירים את זה - כמו שמתעוררים מחלום וחייבים לרשום אותו, ככה אני מרגישה שאני חייבת לכתוב (אין חייבת, יש רוצה), לנצור, לזכור, כדי שיהיה לאן לחזור. אז הנה אני כותבת.

"מהו חופש עבורי?"

התשובה המיידית שעלתה לי (זו מהשכל) הייתה – להיות כאן ועכשיו, בנוכחות, בלי מחשבות או דפוסי עבר או סרטים שאני מריצה לי בראש, שכובלים אותי ומשאירים אותי מאחור. האמת, קשה לי ביום יום להיות בחופש הזה/כזה. אני לא רגילה לזה. יש רגעים שזה קורה, אבל רוב הזמן הראש שלי טרוד ועסוק במלא מלא מלא (מלא) מחשבות (), ככה שאין לי באמת חופש.

ואז עברתי לבדוק "מהו חופש עבורי?" תוך כדי תנועה, דרך התנועה ובאמצעותה. רקדתי את השאלה הזו, אפשרתי לה להדהד בתוכי. התשובה שהגיעה הייתה - להתחבר לגוף. להבין שהוא קיים, שהוא זז, שאני יכולה לנוע בחופשיות. שהגוף למעשה הוא זה שמאפשר לי את החופש. מעניין, עכשיו כשאני כותבת את זה, זה נשמע לי כל כך מוזר, כי הרי הגוף הוא המגבלה הכי גדולה שלנו (שלי), שסוגר אותנו (אותי) ולא מאפשר לנו (לי) להיות בחופש. זוהי לפחות (היתה עד עכשיו) התפישה שלי מבחינה שכלית. אבל, מה זה באמת משנה מה אני חושבת? הרי מהתשובה שהגיעה תוך כדי תנועה, מסתבר שהגוף חושב אחרת.

ושוב נשאלה השאלה "מהו חופש עבורי?" ואפשרתי לעצמי להתחבר לגוף ולחוות את התשובה – להוריד מחסומים. הי, זה בדיוק מה שחשבתי שזה החופש עבורי (זוכרים? בשכל, בהתחלה). והנה אני חווה את זה גם בגוף, תוך כדי תנועה. להוריד מגבלות, מחסומים, לקלף שכבות. להשיל אמונות, דפוסים, זיכרונות, כעסים, פחדים, מחשבות. לקלף את כל אלה, לגלות ולהוציא את עצמי אל האור (תרתי משמע).

ושוב נשאלה השאלה "מהו חופש עבורי?" והפעם הגוף השיב שחופש זה להתחבר לעוצמה הפנימית שלי תוך כדי שאני מתרחבת ומתפשטת במרחב ומתמזגת איתו. לא להגביל את עצמי ל"שטח מצומצם", אלא להתרחב, להתפזר ולהתמזג עם מה שבחוץ. ההתרחבות באה לידי ביטוי בריקוד כך שזזתי במרחב ולא בריבוע המצומצם שנעתי בתוכו בהתחלה, ופקחתי עיניים, ככה שהיתי מודעת לסביבה והרגשתי את עצמי מתמזגת איתה.

ושוב נשאלה השאלה "מהו חופש עבורי?" ומצאתי את עצמי בשקט ובדממה, ומתוכן הגיעה הקשבה לעצמי ולמה שסביבי. בלי מחשבות, בלי רעשי רקע, להקשיב לעצמי ולמה שסביבי.

ושוב נשאלה השאלה "מהו חופש עבורי?" והגיעה התשובה העמוקה ביותר, מתוך מרחבי השקט והדממה וההקשבה. מתוך הנוכחות. להיות אני. זהו החופש האמיתי.

 

 

לקריאה נוספת: קישור לרשומה הבאה שנכתבה בהשראת רוקדות אל החופש.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מממאיה35 אלא אם צויין אחרת