00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

אשת עבודה (בהמשך לרשומה על איש עבודה)

                                             עמק המצלבה בירושלים בשנות ה-60

בהמשך לרשומתה של שחרזדה נזכרתי באותם הימים ועל מה שהיה.

כשהחלטתי לעלות לירושלים ללימודים באוניברסיטה העברית והודעתי על כך בבית, התגובה היתה צוננת למדי. גם אז, כמו היום, העלייה לירושלים לוותה בהוצאות אדירות לצרכי מחייה ושכר לימוד. משפחתי, משפחת פועלים שאפילו דירה משלה לא היתה בבעלותה, קצרה ידה מלממן תכנית שכזו.
אבא הודיע מיד ש"מי שרוצה ללמוד ברצינות, יכול לעשות זאת גם בתל-אביב ולגור בבית!".
הצהרה נחמדת,  אלא שבגיל עשרים, המגורים בדירה בת החדר וחצי עם "השירותים בחוץ", הצפיפות וחוסר הפרטיות היו לא נחמדים בעליל. לאחר קונסיליום (התייעצות), שאליו הוזעק 'זקן הדודים' למען ישכנע אותי להשאר בחיק המשפחה, נפלה החלטה כדילהלן:

הנסיעה לירושלים תאושר בתנאים הבאים:
אשכור חדר משותף עם בת השכנים וזאת בקרית יובל שהיתה מרוחקת והשכירות בה זולה. בכל יום ראשון אסע לירושלים עם תיק שבו ארוז האוכל לכל השבוע. ינתן לי כסף כיס בגובה הדרוש לתחבורה. שכר הלימוד ישולם למשך שלושה חודשים. במשך שלושת החודשים האלה עלי לחפש עבודה. ואם לא אמצא - אחזור הביתה!

מכיוון שאצל אבא שלי מילה היתה מילה, היה ברור שאם ברצוני לממש חלומי, עלי לשנס מתניים ולעשות מעשה.

נזכרתי כי בתקופת הלימודים בסמינר, הגיעו אלינו נציגי מחקר, במקצוע החשבון, שנערך בבית הספר לחינוך באוניברסיטה בראשותו של פרופ' אברהם מינקוביץ ז"ל.
פרופ' מינקוביץ היה פרופ' לחינוך. עסק בפסיכולוגיה של החינוך ובהוראה לתלמידים טעוני טיפוח ובהבניית תכניות לימודים. הנציגים שהגיעו לתל-אביב, סיפרו כי סטודנטים עובדים ושותפים למחקר. 
באותה תקופה סבלתי ממחלת הביישנות. אבל כשאין אני לי מי לי? 
איתרתי מקום מושבם בבנין לוי באוניבסיטה העברית, שמתי נפשי בכפי ומדי יום, במשך שלושה חודשים, התייצבתי ושאלתי האם התפנה מקום עבודה בעבורי.
יום אחד, רגע לפני תום מועד האורכה שנתן לי אבא, התגשמה משאלת הלב שלי ורכזת המחקר, אשה יקרה שברכות אין ספור שלוחות אליה, ענתה בחיוב על השאלה.
אנשי המחקר ההוא נצרבו בלבי לעולמי עד.

            
                                          על הדשא בקמפוס בגבעת רם

חיי השתנו מן הקצה אל הקצה. העבודה באוניברסיטה הקנתה לי מעמד של "עוזר מחקר הוראה". מעמד זה פטר מתשלום דמי הלימוד. קרובת משפחה שלנו דאגה לספר לי על אשה מבוגרת שמעוניינת במגורים אתה, בתמורה לתשלום סמלי עבור השימוש במים ובחשמל.  וכך עברתי לחדר משלי בשכונת רחביה.

בד בבד התחלתי לעבוד ב-2 משרות נוספות. האחת - אחה"צ כשאני עוברת מבית תלמיד אחד למישנהו למתן שיעורים פרטיים ובשעות הערב - עוזרת לסוכן ביטוח במה שנקרא היום "טלמרקטינג". דהיינו הגדלת קהל הקליינטים שלו בעזרת צלצולי טלפון על פי ספר הטלפונים (למען גילוי נאות: השיטה מאוסה עלי היום עד מאוד....).
את המענק ממקום העבודה של אבי, שהוענק לילדי העובדים שלומדים באוניברסיטה, תרמתי לאבא.

             
    מעמד קבלת המענק בנוכחות ראש העיר מרדכי נמיר, הגברת רוקח ועובדים בעירית ת"א של אותם ימים

אפילוג:
את המשכורת הראשונה בזבזתי עד כלות בפרפומריה וקניתי את כל צבעי האיפור האפשריים, המתאימים והלא מתאימים, לפנים שלי. התחושה היתה עילאית. והצבעים? לא כולם הגיעו לשימוש אבל נשארו אתי במשך עשרות שנים לאחר מכן....

מאז ועד היום מברכת על שהעזתי וניצחתי.
תודות הרבה שלוחות לכל מי שעזר לי בדרך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

70 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת