00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

לכבוש את העולם ולחיות לנצח

                                                               

בני האדם מכורים מטבעם להנאה אשר בהפעלת אלימות וכוח. עובדה. משחר ההיסטוריה יוזמים מלחמות ויוצאים להילחם. למעשה זה יותר טבע זכרי בשל הטסטסטרון- הורמון המין הגברי, הרי הגברים הם אלו הנלחמים בשדה הקרב.

מטבעו מיועד הטסטסטרון לכיבוש האישה בהיותו הורמון מין, לעורר תשוקה מינית ולעורר זיקפה אלא שבכך הוא מעורר גם דחפי תוקפנות ודחפים לנצחון פיזי.  לפיכך משחר ההיסטוריה הכוח הפיזי הוא הקובע ובהתאם הגברים הם שליטי העולם.

בראש ובראשונה הם משתמשים בו כדי לדכא את הנשים, שהרי זה האובייקט הזמין ביותר הנמצא תחת ידם. לפיכך קרבנות האלימות הכרונית לאורך ההיסטוריה הן הנשים, מכריתת הדגדגן המוסלמית המזעזעת הנהוגה עד היום, חגורות צניעות נוצריות בימי הביניים ואיך אפשר לא להזכיר את הנרי השמיני שכתחביב ערף את ראשן של שש מנשותיו. אלימות נגד נשים מכאפות ועד הטחת הראש בקיר, פטיש בראש ורצח נשים זו כמובן סטטיסטיקה ההולכת וגוברת בארצנו. מאחר והגברים שטופי ההורמון מתפתים למראה האישה לא נותר להם אלא להגן על עצמם מפני תאוותם המינית המציפה וזאת על ידי כיסוי האישה כי אין להם הכח לבלום את עצמם. עד היום מכוסות נשים ברחבי העולם ברעלה, בורקה, מטפחת, פאה וכל מה שאמור להסתיר צורתה וקולה. המטרה היא להופכה לאובייקט מין לזכר הפרטי השולט בה גם אם היא אחת מאלף נשות ההרמון. כמובן שהיא חייבת לקבל הסכמתו ורשותו לכל צעד שתנקוט. בפקיסטן ואפגניסטן נהוג עד היום לשפוך חומצה חריפה ולהשחית את פניה עד תום אם היא מסרבת לזכר. הבעל או המועמד לנישואין יוצא מכך ללא שמץ של עונש. כל דתות העולם חברו יחד נגד הנשים ונגד הנאתן המינית.

  כאמור הכח והסיפוק מאלימות הם המשליטים את החוק.

אך בדיכוי האישה הפרטית לא היה די לגברים, יצר האלימות  הזכרי הוא אינטנסיבי ודורש הרבה דם. בכתבה שלפנינו נעשה נסיון צנוע להבנת תאוות הדם הגברית, הכח וההשתלטות.

 

 

יש אנשים אשר בצעירותם מציבים להם למטרה לכבוש את העולם.
איזה עולם?
כל אחד מגדיר את העולם בהתאם לכישוריו להתעניינותו ולהזדמנויותיו.
יש מי החפץ לכבוש את מעמד אלוף העולם בטניס , ג`ודו, שחייה או כל ענף ספורט אחר וזה נהדר ומביא לשיפור ביצועי המין האנושי.
יש המגדירים עולמם בתחום המוזיקה , הלחנה, ביצועי נגינה, ניצוח או שירה מסוג זה או אחר מאופרה ועד פופ או ג`אז.
אחרים רוצים לכבוש את העולם בתחומי אומנות שונים אחרים ומגוונים או כמובן בתחום המדע.
העיקר אז הוא לגלות , לחקור, לשאול שאלות נוספות להמציא, לשכלל, ליזום וליצור חידושים בידע, בהבנה , בביצועיות ובטכנולוגיה לרווחת המין האנושי.
אדם קובע כוונה, מטרה ואת הדרך בה ישקיע.
כאשר המטרה גבוהה, כלומר לכבוש עולם (לטפס על האוורסט הפיזי או המנטאלי) ההשקעה בדרך היא עצומה לעיתים טוטאלית, האדם מגויס כולו למשימה והדרך ארוכה ודורשנית. לעיתים זו הדרך אשר מוליכה את האדם בתוכה (האמרה הידועה טוענת כי הדרך חכמה יותר מן ההולך בה), היא מציבה בפני האדם נסיבות, הזדמנויות, מכשולים, התפצלויות, כיווני בחירה שונים בצמתים וכך הולך האדם בעל הכוונה והמטרה בדרך ומתקיימת השפעה הדדית ואינטראקציה בינו לבין דרכו.

עד כאן הכול ידוע ולי לפחות מובן שכן עלינו להעניק משמעות וטעם לעולמנו והדרך היחידה היא כמובן לברוא אותו במו עצמנו.
מרבית בני האדם אינם שמים לעצמם מטרת על כגון כיבוש העולם, מסתפקים בלהפיק מעצמם ובנסיבות עולמם את המירב, על פי הגדרתם.

חלק מהמטרות שאנשים מציבים הם מטרות של כוח ושליטה. מעניקות תחושת עוצמה והשפעה:
להשיג כסף רב
לנהל חברות ענק או לנהל מדינות שלמות
ליצור שינויי חוקה וממשל
או לשנות עמדות ועקרונות בתפיסת העולם.
עוצמה כסף וכוח הם מצבורי אנרגיה אינטנסיביים מרוכזים וחזקים מאוד. ניתן להשתמש בהם באופן חיובי או שלילי ולעיתים גם וגם.
"כל כובשי העולם" מכל הסוגים משננים לעצמם את הסלוגן של אובמה בעקבות קודמיו: YES WE CAN!

המקום בו אני חדלה להבין הוא כלפי אותם בני אדם שהחליטו אשכרה לכבוש את העולם:
לא באופן מטפורי אלא בפועל ממש, להיות כובשי ארצות ועמים להשתלט על שטחי ענק, להכניע להשמיד או למחוק עמים אחרים, תרבויות אחרות, לא בהכרח ברור, לי לפחות , מדוע ולמה.

הטענה של חיפוש משאבים כלכליים נוספים, או הפצת עקרונות דתם או תרבותם, היא לדעתי רציונליזציה או הצדקה פסבדו היסטוריונית לדחף הפנימי העצום המפעיל את כובשי העולם.

מספרת לי מישהי שכל פעם שלומדים באוניברסיטה על כובש זה או אחר הם מרימים את הזרת, לומר מה? פסיכו אנליזה בגרוש שחדרה לתרבות, לומר היה לו קטן רצה להיות גדול.
גם זה לא עומד במבחן ההבנה.
לא שנבדק איבר פיזיולוגי חשוב זה של כובשי העולם אבל גם כאן אין זה עומד במבחן גודלם הפיזי של חלק מהכובשים אליהם אתייחס.

נכון הוא שנפוליאון היה נמוך בגובהו (על שאר גודל איבריו אינני יודעת) וויקיפדיה טוענת שגובהו היה משהו כמו 1.68, לא ננס, בטח לא מצדיק את הדחף לכיבוש העולם.

את נפוליאון דווקא אוהבים בתרבותנו , במיוחד הצרפתים, אפילו מעריצים. נכון שפרסם ברחבי אירופה את עקרונות המהפכה הצרפתית (חופש שיווין ואחווה) נכון שחיבר את קוד נפוליאון ואודות לכיבושו את מצריים התגלתה אבן רוזטה ששימשה לפענוח כתב החרטומים.

כל אלו הישגים "על הדרך" בתקופתו עוד לא הייתה לשכת סטטיסטיקה מרכזית כך שבסה"כ מלחמותיו מדובר שנהרגו כ2 מיליון חיילים צרפתיים ואם נוסיף את שאר חיילי המדינות האחרות ואזרחיהן נגיע לבטח למספרים גדולים מאוד של מיליוני הרוגים ונכים.

מה זה בשביל אדם אחד מסוים, הרוצה לכבוש את העולם, שמיליוני אנשים נהרגים ונהפכים נכים? זה הם זה לא הוא.
אז בואו נסתכל על נפוליאון, אני ממש מחבבת אותו משום מה. ראשית ביקרתי במוזוליאום שלו בארמון האינוואליד שבפריס (לא במקרה אינוואליד  פירושו נכה) יופי של מקום, יופי של ארון קבורה מפואר ומרשים מגולף עץ ומרהיב. ואפילו קנינו לזיכרון מטבע כמו מזהב שדמותו חקוקה עליו. כבר אמרתי, הצרפתים אוהבים את נפוליאון, תחי התהילה. כביכול הוא הביא להם אותה.
שלא לדבר על הציור היפהפה במוזיאון הלובר של הצייר ז`אק לואי דוד. ציור צבעוני מאוד ספוג הרואיקה ודרמה בו נפוליאון שועט קדימה על סוסו , לתהילת עולם, לניצחון, לכיבוש העולם.
המציאות נראית לעיתים מאוד יפה דרך פריזמת האומן והצייר. הוא הרי לא נמצא בשדה הקרב.

אז בואו נחזור נפוליאון שלנו , קיצור תולדות:
כבש כמעט את כל אירופה (הרוסים עשו עליו את התרגיל הרוסי הידוע של נסיגה טקטית על מנת שיכנס למלכודת החורף הרוסי שאין עליו. השאירו לו אדמה חרוכה והוא התפתה להיכנס למלכודת החורף הפיזי, פתי שכמותו). אחר כך הפסיד את כל כיבושיו  בזה אחר זה ועשה הכול במהירות, בגיל 30 הכתיר עצמו לקיסר צרפת וכעבור 15 שנה בלבד הסתיימה כל הדרמה של כיבוש אירופה והפסדה, החל מגיל 45 כבר ישב בודד ומסכן באי שכוח האל סנט הלנה, ישב על גדות הים וספר חלוקי אבן משך שבע שנים תמימות , אולי גם צייר בחול, עד למותו בגיל 52.
יש אומרים הרעלה , יש אומרים מחלה. כך או כך האיש הלך לעולמו.
נשארה התהילה.
האם בשביל זה עשה את הכל?
איני היסטוריונית, גם לא מתיימרת להיות, אבל החלטתי לבדוק אחורנית בזמן עוד שני כובשי עולם ששבו את דמיוני.

מה דעתכם על אלכסנדר מוקדון?
חתיך , גבוה, אתלט, (לא כדאי להרים את הזרת כלפיו). בעקבות כיבושיו נוצרה למעשה התרבות ההלניסטית כעירוב של תרבות יוון העתיקה עם זו של המזרח. חי במאה ה4 לפני הספירה ונחשב לגדול המצביאים והמדינאים של העת העתיקה. אצלו למשל, אי אפשר לטעון בפסיכו אנליזה בפרוטה, שתאוות כוח ההרג בא על חשבון הדחף המיני שכן לא טמן דחפיו ונהנה כדו מיני משני העולמות של סיפוק יצריו.
אלכסנדר אהב שיאהבו ויעריצו אותו הזמין פסלים בדמותו כאל ואף דאג שינהגו כלפיו בהתאם. כולל מיתוסים ואגדות שאמו הרתה מאחד האלים.

טוב, עניין מעורבות האל בהריון ידוע כמובן כאחד המוטיבים המרכזיים בתרבות המערבית מזה 2012 שנה והפעם עוד התרחש בארצנו הקטנה.

 אז נחזור לאלכסנדר היפה, מוקדון זה שפתר צ`יק צ`אק את הפלונטר של הקשר הגורדי, מה הבעיה?
שנתחיל להתפלנתר עם פלונטר לנסות לפתוח אותו? הצחקתם אותו.
באיבחת חרב חתך את הפלונטר לשניים וסוף הבעיה.

הקיצור, יפה זה, לא הפסיד אף קרב בו השתתף, הגיע בכיבושיו מיוון עד הודו דרך פרס (על הדרך נשא לו כמה נשים פרסיות לשם האינטגרציה התרבותית) ורק שלא האריך ימים והלך לעולמו בגיל 33. יש אומרים הרעלה או רצח או קרב שיכורים. מת צעיר הבחור. הספיק המון.

כך או כך, מת בסערה כפי שחי. בחייו נהג באכזריות כלפי נכבשיו וצידד בטבח ובביזה. מייחסים לו באופן חיובי את האינטגרציה התרבותית של החברה ההלניסטית. אלכסנדריה במצריים קרויה על שמו. ובה הייתה הספרייה הגדולה בעולם.

האם כיבוש והרג מיליונים בחלקם לשם עצם הסיפוק של טבח לשם טבח זו אינטגרציה תרבותית? אי אפשר ליצור מפגש תרבותי דרך משלחות סחר ותרבות? החלפת שגרירים ונציגים? מיזמים משותפים? מפגשים ואירועים?

מסתבר שכנראה לא.
שעד שלא מתרחש כיבוש פיזי שהוא אנרגיה עצומה בסערה לא מתחיל ממש תהליך האינטגרציה. אחרי הרג והרס מתחיל תהליך בנייה מחדש, תרבותית ופיזית והפעם זוהי בנייה אינטגרטיבית.

השנוא מכל הכובשים , שהיה למעשה גדול הכובשים והמצביאים בכל הדורות ויש הרואים בו אבי תורת הלחימה המודרנית. הוא ג`ינגיס חאן. היה גאון לחימה ואסטרטגיה כולל הולכת שולל את האויב. הוא עצמו הגיע ממונגוליה, כבש כמעט את כל אסיה וחצי מאירופה עד בוכרה והים הכספי. בניו המשיכו את הכיבוש עד נהר הדנייפר, פולין ממש. אחרי בניו התפוררה האימפריה שלא החזיקה מעמד אפילו מאה שנה והמונגולים חזרו לגודלם הטריטוריאלי הטבעי במונגוליה.

לא הייתה אימפריה גדולה בשטחה כמו האימפריה של ג`ינגס חאן, פי כמה מזו של אלכסנדר מוקדון ושל האימפריה הרומית. מה הייתה המטרה של כל הסיפור?
ככל הנראה טבח וביזה. ג`ינגס חאן חי במחצית השנייה של המאה ה12 ועד תחילת המאה ה13. הוא מת בהחלט שבע ימים להתנהלותו בגיל 65. גם כאן יש המדברים על הרעלה או רצח ולאוו דווקא מוות טבעי . אין זה כלל פלא שכן בצעירותו נהג ג`ינגס להרבות ברצח, אצלו זה היה אורח חיים, כמעט תפיסת עולם. הוא רצח את אחיו הבכור ואת אחיו למחצה ועוד חבר קרוב מאוד אליו ובקצרה, רצח היה השיטה המקובלת עליו. הוא נודע כאמיץ לב, ללא חת, לדעתי לא ברור אם היה לו לב בכלל, ובעל כשרון לחימה נדיר.
נדמה לי שכל מה שעשה היה בעצם ריקוד של אנרגיית לחימה.

כיבושיו מתאפיינים באכזריות רבה, טבח, הרס כל מקום שלא נכנע לו מיידית ובקצרה סיפורי אכזריותו של צבאו ולוחמיו מצביעים על הנאה עמוקה מעצם הטבח וההתעללות. אין ספק שהייתה כאן הנאה מעצם הכיבוש. קשה לקבל את הרציונליזציה שמונגוליה היא אכן ארץ  צחיחה ושוממה חסרת משאבים כאז כן גם היום אבל בשביל זה לכבוש חצי עולם?
כנראה זה היה עבורו כמו מן משחק מחשב טוב או משחק מונופול בתקופתי. כמה שיותר שטחים, כמה שיותר שחיטה.
אני חושבת שדם והרג עשו לו את זה. התשוקה לדם והרג ועינוי הזולת. סם משכר, אדרנלין.
כמו צניחה חופשית שלא הייתה אז או כמו כל ספורט אתגרי מסוכן.
לדעתי ההנאה מהכיבוש והדם לשמו הרי היא התמכרות לכל דבר ועניין.
לדעתי זה עשה לו את הHIGH  שלו. בדרך כמובן מתים עשרות מיליונים אבל זה בדיוק מה שעושה את הHIGH. אני הגדול והחזק מכולם. יש סיפור שהתייעץ בנזיר בודהיסטי כיצד להגיע לאלמוות, כיצד לצאת ממעגל הסמסרה אל ההארה.

האם הרג אחרים מעניק לו סיפוק נוסף לעוצמה הכיבוש HIGHוה?האם תחושה שעל ידי הרג אחרים הוא מתגבר על התחושה על המוות העתידי של עצמו?

הזכרנו התמכרות, תהילת עולם, התשוקה לדם ורצח, חווית ההתעלות לאחר קרב ניצחון. האם בעצם מה שמניע כובשי עולם אלו הוא הרצון להביס את המוות. לחיות לנצח דרך הסיפור שיצרו?

בווקיפדיה מצוטט נפוליאון כמי שמביע חווית דיכאון וריקנות ותחושה של היעדר מקום בעולם עבור עצמו. האם כדי להתגבר על הריקנות והיעדר המקום בתוכו עבור עצמו יצא לכבוש עולם?

אין ספק שהפניית המשאבים החיצוניים החוצה מוציאים אדם מדיכאונו שכן המיקוד אינו אז פנימה לתוך עצמו אלא החוצה.

האם כל מי שהחיים עבורו הם נטל חסר הנאה כמיוחס לנפוליאון פוצח בניסיון לכבוש את העולם? לא!
צריך בשביל זה מנוע פנימי חזק ביותר, מוטיבציית על, דחפי גדולה והשתלטות, אינטליגנציה גבוהה מאוד, חשיבה אסטרטגית יחד עם שכרון חושים מדם, עוצמה וניצחון יחד עם חיפוש תהילת עולם. ככל הנראה שילוב של דחף לא מודע ליצור מוות ככל האפשר כדי להתגבר על הפחד ממותך שלך.

בהחלט אפשר שאני טועה בגדול כי ממש ממש קשה לי להבין את הדחף המשוגע לכבוש את העולם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת