00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

העולם הוא תפוז ואנחנו החרצנים

קוד חופשי
 בס"ד
בן/בת אדם יקר/ה- נכנסת פעם ראשונה לבלוג ואת/ה מכיר/ה אותי? לפני שאתה מתחיל לקרוא את הבלוג שלי, בבקשה קרא את מה שכתבתי פה.

פוסט אסוציאטיבי

מוזר לכתוב פוסט ביום העצמאות במצב רוח מנלכולי מעט.

האמת, אני צריכה לעשות עבודה בפיזיקה, אבל כל כך אין לי כוח, ואני כל כך לא יודעת פיזיקה שזה מדהים. למרות שהצלחתי קצת, אז אולי יש סיכוי.

הייתה לי שבת בסניף. מה שהיה ממש מוזר. הדעות של מדריכים שלי, מדריכים שלי [טוב, אני אכתוב על הצוות שלי במקום שפחות נגיש להם. עימך הסליחה, אבי ]. כיף לי שעדיין יש לי קשר איתם, ודווקא קשר יותר חזק ממה שחשבתי שיהיה.. יצאתי מהפעילות בסניף באורות. עכשיו אני תוהה עד כמה אני רוצה להתערב במה שקורה. מזמן חדווה סיפרה לי שהיא שמחה לראות את הפירות של העבודה הקשה שלה. וגם אני רוצה לראות את הפירות האלה שכולם מדברים עליהם. ועבדתי לא פחות קשה ממנה....

אבל אני מתחילה להיות פחות אובססיבית. אני אפילו לא זכרתי מה הסוף של הגרופ שלי לא מזמן.

אתמול הייתי בטקס בתל אביב ליום הזיכרון. היה ממש מאכזב. יאיר לפיד מקריא מצויין שירים, רון חולדאי עף על עצמו ("הכיכר של ערש התרבות הישראלית" או משהו כזה...), השירים היו לא מוכרים, ואלה שהיו מוכרים היו בביצועים גרועים. אבל לזכותם יאמר שמצאנו מקום טוב לעמוד בו וראינו את המסכים, למרות ששתינו לא גבוהות במיוחד ולא עמדנו קרוב במיוחד. שלא לזכותם- אף אחד כמעט לא שר. וצפוי, עם האוסף של השירים הלא מוכרים האלה. הסיבה היחידה שלא יצאתי מאוכזבת, לא נעים לומר, הייתה החבורה של אנשים שאני אוהבת שפגשתי: יעל, נתנאל, אחותו, מיכל ואבי. 

את הצפירות עשיתי השנה ברחוב. את יום השואה עשיתי באולפנא שאני עובדת בה [מצחיק, אה?], ואת הערב של יום הזיכרון עשיתי ברכבת. כולם עמדו כבר דקה לפני, ואני עמדתי רק מהצפירה. הרגשתי לא פטריוטית בעליל. בבוקר יעל ואני היינו בדרך לטקס בבית הקברות, ופשוט הצפירה התחילה באמצע שהיינו ההליכה. הרגשתי ממש מגוכחת, אבל לפחות לא היו שם מלא אנשים שעמדו כבר דקה לפני. אפילו אלא שעצרו עם המכונית בצד לא הספיקו לצאת לפני שהצפירה התחילה. ואז חזרתי הביתה, ומאז עשיתי שאלה אחת בפיזיקה, ועכשיו אין לי כוח יותר, ונראה לי אני אלך לישון עוד מעט למרות שמאוד מוקדם. כבר יצאתי השבוע מספיק. אין לי כוח לבמות ולהופעות ולרעש. אבל היו זיקוקים, וזה נראה לי הספיק לי עכשיו.

נראה לי אני אגור אצל סבא וסבתא שלי לנצח. אני לא רגילה שמכינים לי ארוחות מגוונות, אני רגילה להיות אחראית על עצמי ולהתעצל להכין ולהשאר רעבה;) (מה לדעתכם הסוד של ה47-9 קילו שלי? תזונה נכונה וספורט?)

ובפעם הבאה אני אשתדל לעשות פוסט יותר טוב, בעל יותר אמירה. בטח יהיו בו גם ציטוטים של ליקוטי הר"ן והוא יהיה טיפה פלצני ומלא ברגשות. אח. 

חזרתי לכתוב. כבר כתבתי 5 קטעים, אחד אפילו באורך של עמוד פוליו שלם. כולם על אלוהים. ב2 מהם הוא מת, ב2 הוא שיכור. אולי לא יוצא לי לתעד את התהליך שלי כמו שרציתי, אבל אני מרוצה בכל זאת. העיקר שאני כותבת. וחלקם יוצאים לא רעים. פלצנים, כן. אבל לא רעים. לא רעים בכלל [שתוק, נתנאל].

ואני מניחה שאני אפסיק את הפוסט הזה כאן. 

מבין שירי הליווי של הפוסט:

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סאטורן1 אלא אם צויין אחרת