00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

"חולצה מטיילת במדבר. מה את מבינה מזה?"

כך שאלני אתמול בכורי האקליפטוס בעת הסעה שגרתית שלו ושל הצ'ופון אחיו הצעיר לחוגיהם. לקח לי רגע לנסות להבין ובינתיים הצ'ופון – מהיר ממני? השיב שהחולצה טיילה במידבר לא בעצמה אלא לבושה על גופו של מישהו. אני מצאתי דווקא תשובה אחרת – הייתה מטיילת שהסתבכה איכשהו במדבר, אבל הצליחו לחלצה. הצ'ופון ניסה קצת להתווכח ולהסביר לי מדוע הפרשנות שלו עדיפה, אבל אז התערב האקליפטוס שקבע באופן חד משמעי – אימא צודקת. למרות שהיה לי ברור עבר בי (בשקט, בלב) יש! לא כל כך כי הצלחתי  אלא כי האקליפטוס נמנע הפעם מתגובה מלגלגת  או מבזה שתכוון  אל אחיו הצעיר. כצעירה בבית הורי מעולם לא נדרשתי לעמוד מול אחים קטנים, שכל חבריו של האקליפטוס מסכימים (כל אחד לגבי אחיו או אחותו  שלו) שהם מעצבנים. וכמובן שמחתי גם על כך שהצ'ופון נחשף לחשיבה שמתרוממת (ולו במעט) מעבר לקונקרטי.

אבל כל זה רק כדי שלא מיד (אף שיכולת האיפוק שלי כנראה מוגבלת) אבשר כי רשומה זו היא הרשומה המאתיים בבלוגי.  הצצתי ברשומת המאה ובה כתבתי שבגלל שאני איטית נדרשו  לי תשעה חודשים להשלמת המאייה הראשונה, אז מסתבר (לא מפתיע) שאיטיות היא דבר יחסי. לכתיבת המאייה השנייה נדרשו לי כמעט בדיוק שנתיים (אפילו כמה ימים יותר). עוד כתבתי באותה רשומה שככל הנראה גם "השכר" שאנו רואים בעמלנו עבור "החזקת" הבלוג יפחת,  אמשיך לכתוב בבלוג. ואכן כך הדבר. אני כותבת אמנם פחות אך עובדה זו אין לה דבר או חצי דבר עם התשלום הניתן לבלוגרים. אני משוכנעת שגם אם בתפוז היו  בוחרים לא לשלם כלל (מקווה שזו לא תצא שוב נבואה המגשימה את עצמה, בעיקר עבור גולשים אחרים כי עם קצב הפרסום שלי מדובר באמת בגרושים) הייתי ממשיכה ובאותו הקצב. אני כותבת רק כשיש לי משהו שבא לי לכתוב ולא מתוך שום סוג של "צריך".

אני כותבת פחות גם בשל עייפות החומר וגם בגלל שאני כבר תיכף שלוש שנים בבלוגיה וכבר יש הרבה פחות הפתעות, אבל הן עדיין קיימות וקורה לי שאני נתקלת באנשים חדשים  או אפילו שה"ישנים" והמוכרים הם או נטולי "שטאנץ" בר זיהוי או ברשומה מסוימת חורגים ממנו. במקרים כאלה שוב יש את ההתרגשות וההתפעלות שבתחילה היו שכיחים בהרבה. ואז שוב הקריאה, הכתיבה ולמעשה עצם ההשתייכות  לקהילת  הבלוגרים הופכים משמעותיים ויקרים.

אז עד הפעם הבאה היו  שלום!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

47 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת