00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

מלח הארץ שלי

25/04/2012

 

 

תהפוכות הימים האחרונים מבית ומחוץ גרמו לי להתכנס בתוכי ולהסתגר. מקבץ אירועים משמעותיים יצרו בי ערוב של רגשות. אני מתקשה לבטא במילים את תחושות הבטן שלי בתקופה שבין יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. האסון בהר הרצל ניפץ בי את תמונת הילדות, הנעורים והבגרות בכל מה שקשור למשמעות טקסי יום העצמאות.

קריסת עמודי התאורה בהר הרצל בשבוע שחלף, דקות לפני יום הזכרון לשואה ולגבורה, על כל המשתמע מהמילה:

אור 

גרמה לקריסתם הרוחנית של כל הזיכרונות, הדמיונות והתחושות שאני מכילה ואוצרת בי שנים בזכות העם והמדינה שלי.

יום השואה הוא הראשון מבין ציוני הדרך בזיכרון שלנו כעם. הורי אינם פליטים ישירים של השואה הזו. הורי כל אחד בזמנו נסו מהגולה לישראל לנוכח גילויי אנטישמיות בלתי פוסקים שהיו מנת חלקם. אמא גדלה בגטו היהודי בדמשק (סוריה) בשנת 1944 בעודה ילדה בת 13 צררה אימה בסדין את המעט שיכלה וצרפה אותה לקבוצת ילדים שיצאה "לטיול שנתי" אל העיר בירות שבלבנון כשהיעד הסופי ארץ ישראל. קבוצת ילדים ונערים, חדורי פחד ומצפים לקיום הבטחת המדריכים להגיע לאותו כוכב מאיר, אותה נקודת אור שדלקה ממרחקים היא כפר גלעדי.

לאורך לילה חשוך ומבעית, נביחות כלבים, בכי של ילדים שרוצים את אמא, ההליכה הקשה פיזית ומנטאלית אל הלא ידוע, החשש שמא יתגלו ויוחזרו לגטו,  11 שעות אל הלא נודע עד עלות השחר שם קבלו את פניהם בקיבוץ כפר גלעדי והצפינו אותם ישירות באזור הלולים והרפת.  החשש מפני הבריטים היה ממשי. כשזכו לרגיעה המשיך מסעם לקיבוץ איילת השחר שם שוכנו במחנות האוהלים, הכסף המעט שקבלו מהוריהם נלקח והבכי שב והציף את הכאב. תלאות הדרך לא תמו שעתיים הלכה לראש פינה וחשש כבד שמא יתגלו על ידי האנגלים, מעבר באוטובוסים לחיפה ומשם ליעד: בבית אלדמע, משק הפועלות בשכונת בורוכוב בגבעתיים. עד לשנת 1947 אז התאחדו שוב עם קבוצת הנערים שהגיעה מקיבוץ כפר גלעדי.

 

התעוד מתוך תוכניתה של רות בקי 

 

אבא נולד בתורכיה בשנת  1929 ביטויי האנטישמיות כלפי היהודים פגעו בו מהיום שעמד על דעתו. נטל המיסים והמכסים שהוטלו על היהודים היוו את הזרז להצטרפותו לתנועה הציונית באיזמיר כשהמטרה עלייה לפלסטינה- ישראל. תוך שיתוף אימו בסוד, ניגש ועמד בכל הדרישות והמבחנים לקבלת הסרטיפיקאט לעליה ארצה. אביו סרב לחתום. מניפולציות של אימו בסיוע אחיה הביאו את אביו לחתימה וביום ה 4.6.1945 ליוו אותו כל בני המשפחה לתחנת הרכבת למסע של חמישה ימים דרך בירות כשהיעד בת גלים בחיפה.

בדומה לתהליך שחוותה אמא חודשים ספורים קודם לכן הועבר אבא לחברת הנוער בקיבוץ תל חי, השתלב בלימודים ועבודה בקיבוץ כפר גלעדי. במהלך השנתיים בקיבוץ אוחדה קבוצתם עם פליטי יהדות יוון, נערים למשפחות ניצולי השואה.

 

  

אחד מתוך 39 סליקים בכפר גלעדי

בתקופת שקדמה למלחמת השחרור רוכזו באזור כפר גלעדי ותל חי מצבורי סליקים רבים ששמשו את המחתרות במאבקם מול הבריטים והערבים. חדורי אידיאולוגיה ואהבה למקום שאפו בני הנוער יוצאי יוון ותורכיה לקחת חלק מתנועת ההתיישבות, להתגייס לפלמ"ח ובה בעת לחבור לקבוצת בנות שביקשו לעשות כמותם. השילוב האופטימאלי נוצר עת שולבו עם קבוצת הבנות בה סיימה גם אמא את תקופת ההכשרה במשק בורוכוב ובקשה להצטרף להתיישבות.

 

קרדיט תמונה 

 

אבא ואמא נפגשו בשנת 1947 כאשר התגייסו לפלמ"ח. במשך חודשים התאמנו והוכשרו למשימות בקיבוץ אפיקים. יחד חברו לגדוד השלישי של חטיבת יפתח. מבין המשימות שלקחו בהם חלק היו  שחרור טבריה, שחרור צפת ומשימת הרחקת כל הערבים שצבאו על הגבולות במטרה לחצות את הגבולות ולחדור לשטח פלסטינה לקראת ה 15.5.1948 שחרור בית המכס בצידו המזרחי של נהר הירדן היה ההישג שהביא לסיום המלחמה ושחרור הגליל.

 

  

 

את חלום ההתיישבות עשו הורי בדרכם להקמת בית ומשפחה דרך הקמתו של קיבוץ בית גוברין. כשנישאו בשנת 1950 שנה לאחר מכן נולדה אחותי הבכורה שהייתה גם הילדה הראשונה של הקיבוץ וככבה על גבי העמוד הראשי של עתון "למרחב".

בתום 7 שנים ולידה נוספת הרגישו הורי את הצורך להתקדם למשק פרטי. במרחק קילומטרים בודדים מהקיבוץ נטעו תרתי משמע שורשים עבותים באדמת מושב העובדים ויסדו שושלת לתפארת. דור של ילדים, נכדים ונינים שגדל על ברכי האידיאולוגיה, הציונות, אהבת הבית והאדמה שמהווים את הזיקה הישירה לאותם מקומות פיזיים ורגשיים במדינה.

קרדיט תמונה

 

גדלתי על ערכים והם שעצבו אותי כמו גם את אחי וליוו אותי בנתיב חיי .

השאיפה לראות את עוצמתה ועצמאותה של המדינה בטקסי יום הזיכרון והעצמאות היא המוטיב הכי סמלי בתחושות הבטן המחברות אותי כל השנה לילדותי, בית הורי, ביתי שלי והמדינה.

ככל שחולפות השנים אני שבה ושואלת את עצמי האם אני נאחזת בדמיונות ותעתועי שווא שאינם שייכים עוד למציאות כי החידה הבלתי פתורה נותרת בי כשהייתה:

האם קריסת עמודי התאורה על כל המשתמע מהמילה: אור, היא שגרמה לקריסתם הרוחנית של כל הזיכרונות, הדמיונות והתחושות שאני מכילה ואוצרת בי שנים בזכות העם והמדינה?

 

מאחלת לכולנו חג עצמאות שמח! 


 

 

תודה שבקרתם בבלוג של תפו ופוזה, אשמח לכל תגובה ושיתוף.

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

שלכם תפו

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת