00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

תנו לחיות לחיות ולי להנות!

 

 

                         הבהרה: פוסט זה נכתב בנימה חיובית ואוהדת לחיות!!

 

קודם כל חשוב לי שתדעו שאני ממש לא שונאת חיות! אדרבא ואדרבא! אני אפילו נורא רוצה ללמוד לאהוב אותם. חיות מחמד זה נחמד. הם נקראים ככה כי הם מגודלים ע"י בני האדם לשם היופי והשעשוע. הם בדרך כלל גם מאוד מתוקים וחמודים, לכן גם ברור לי למה מגדלים כלב או חתול. לעומת זאת, אני ממש לא מבינה מה מושך באיגואנה או נחש?? לי נראה יותר הגיוני שחיות כאלו צריכות להישאר בסביבה הטבעית שלהם וזה בטוח לא בסלון בבית..

בדרך כלל אני נחשבת לאדם "ידידותי לסביבה" שלו ומעוניינת להיות כזו גם עם חיות, אבל משום מה אין לי גישה אליהם. אני אף פעם לא יודעת, למשל, איך לגשת לכלב או חתול. איפה מלטפים אותם, בראש או בזנב? זה תמיד מלווה אצלי בפחד שלא יתנפלו עלי. כל חיית מחמד פיצפונת, יכולה פתאום להיראות לי כמו חיית טרף ותחשבו שעם התסביך הזה, אני מסתובבת..

אתם בטח תגידו שזה בגלל שלא גדלתי עם חיה בבית כשהייתי ילדה. אז נכון. לא היתה לי חיה, אם לא מכלילים ג`וקים. אומרים שמומלץ לגדל ילדים במחיצת חיה. זה תורם להתפתחותם. זה גורם להם להיות יותר רגישים וחברותיים. אני לא יודעת עד כמה התיאוריה הזאת נכונה, אבל למרות שלעולם לא היה לי קשר קרוב עם חיה, אני סופר רגישה ולא פחות מכך חברותית. אז אני לא באמת חושבת שזה נכון..

הענין הוא שגם הפכתי להיות אמא כזו שלא מעיזה להכניס בעלי חיים הביתה. אחרי נסיונות שכנוע לא מעטים הצליחו הילדים כשהיו קטנים, לגרום לי בכל זאת להיכנע. אבל עדיין היה לי תנאי. הסכמתי להתפשר רק על בעל חיים שחי ונושם בתוך כלוב, ושלא יסתובב לי חופשי בין הרגליים. מה שאומר שנשארה רק אופציה אחת (גם עליה ויתרתי אחרי תקופה קצרה) וזה אקווריום של דגים..

אבל האמת? בשלב מסויים לא יכולתי לעמוד יותר בפני תחנוניהם והשתכנעתי לתת בית חם לאוגר. לא סתם אוגר. סיבירי.  חמוד, קטן ולבן. שלושה מרכיבים שהצליחו להמיס את ליבי ביום שנכנסתי לחנות והוא הביט בי בעיניים עצובות מבעד לסורגים. אפילו הענקנו לו שם. טוצ`י. תודו שזה שם מתאים וחמוד לאוגר.

                                            

אני בטוחה שלא יהיה לכם קשה לנחש על מי בסוף נפלה האחריות לטפל בו מי זו שהיתה צריכה כל יום להאכיל ולנקות את הכלוב?הילדים האכילו וליטפו אותו באהבה רבה רק בהתחלה. אבל אחרי שניקו פעם אחת ויחידה את הכלוב ונאלצו לסבול מהריח שנדף ממנו, מהר מאוד ויתרו על הרעיון והעבירו אלי את התפקיד. אני זו שהייתי צריכה לנקות, להחליף את "המצעים" (עיתונים ישנים), לפזר את הנסורת שיהיה לו רך ונעים ולחדש לו את מלאי האוכל והמים. הם היו מתקרבים לכלוב רק אחרי שהיו בטוחים שהכל נקי, ואפשר להמשיך וללטף אותו בכייף. השתדלתי להיות "אמא אמיתית" וגם דאגתי לאוגר לתעסוקה והנאה בשעות הפנאי. קניתי לו אביזרים מיוחדים לתלייה וגלגל ענק שיהיה לו על מה להסתובב. לדעתי הוא הפך להיות האוגר הכי מפונק במזרח התיכון. אבל כידוע לכם תוחלת חייו של אוגר קצרה מאוד, מה שאילץ אותנו להיפרד ממנו ביגון רב לאחר כשלוש שנים.  

אחרי שיברון לב כזה כבר לא הסכמתי להכניס שום חיה אחרת הביתה ושום תחנונים ושכנועים לא עזרו לאף אחד. כל בקשה להכניס אפילו גור כלבים קטן, נדחתה. אבל כדי לעודד את הילדים ולהפחית את כובד מכבש הלחצים עלי, נאלצתי להוסיף הבטחה, שאסכים לזה רק כאשר נעבור לגור בעתיד בבית עם גינה. אבל מאז ועד היום נשארנו לגור משום מה בבית משותף וההבטחות נעלמו והתפזרו באויר..

באופן כללי אני מאוד אוהבת לראות איך אנשים נקשרים לחיות המחמד שלהם. לא להאמין, אבל היום הטכנולוגיה והקידמה הגיעו גם לחיות מחמד. כבר לא מתקינים איתורן וגי.פי.אס רק ברכב. היום כבר אפשר להתקין את זה גם על כלב. מחדירים בגופו שבב (צ`יפ) אלקטרוני, כדי שיהיה אפשר לאתר אותו במידה והוא הולך לאיבוד. לא ברור לי איך וטרינרים ממליצים על זה, כי לי זה נשמע מאוד חודרני וכואב, אבל אם זה פותר את הבעיה כדי לאתר כלב אובד, מי אני שאדבר..

לא אסיים לפני שאברך את כל הארגונים של צער בעלי חיים, הדואגים לכל החיות לחיות בכבוד. ישר כח!

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

76 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת