00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

שנתיים בלעדייך

היום בבוקר, ואחרי השיחה הלילית איתו השבוע, קמתי מחלום עלייך.

עוד אחד מיני רבים,

עוד אחד מיני רגעים קצרצרים בהם חיוכייך מגיעים לי בפלאשים מתחת לכרית ומחבקים אותי כשקר.


סבתא, 

הרבה מילים כבר נאמרו, שירים נכתבו ואינספור רגעים ממך שנצרתי לי עמוק בלב.

היית ונשארת בעבורי אישה יקרה, מורה, חברה, נפש תאומה,

זיכרון גדול ונעים שגאווה להודות ששייך לי.

לפעמים נדמה לי, שרק אתמול שרת לי "יהונתן הקטן" בגרמנית.

לפעמים נדמה לי, שרק אתמול הסתובבנו בגן העיר והאכלנו את הברווזים

שרק אתמול, כששאלו אותך "סבתא, בת כמה את?" ענית כמו תמיד "עשרים ושבע וחצי"

וקרצת קריצה מושלמת בעין ימין מבלי להזיז אף שריר נוסף בפנייך המחייכים.

ואת אינך. ואת הינך איתי. תמיד. בכל זמן או מקום.

היום אלו בדיוק שנתיים בלעדייך

והגעגוע רק הולך וגדל.

אני אוהבת אותך.


"רציתי להגיד לך שבכל מקום את איתי..."

 

ועוד משהו קטן: המצ"ב פורסם בעיתון "במקום" 20.1.1998. גאה להודות שזו סבתא שלי:


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת