66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

פריז ואני: שונאים, סיפור אהבה? פרולוג

 

הפעם הראשונה והיחידה עד כה שטיילתי בפריז היתה לפני 21 שנה בדיוק.

הייתי בת 21, נשואה טריה, ונשלחנו, מקגייבר ואני לירח דבש שנתפר ביוזמת חמותי שתחייה ובחילטור של חברת התיור "אמסלם טורס", השם יקום דמה. בשבוע הראשון טיילנו בלונדון ובשבוע השני בפריז.

...אני רוצה לומר,

שלונדון ואני...אם לא ידעתם, אנחנו מתאימות כמו כפפה ליד,

(ככר טראפלגר, לונדון)

אנחנו כמו קופסת טאפרוור עם המכסה ההרמטי שלה,

(גשר לונדון)

אנחנו כמו סקונ'ס עם חמאה רכה,

אנחנו כמו תה חם בתוך ספל בון צ'יינה מהודר,

(ארמון באקינגהם)

אנחנו כמו...נו, הבנתם את הרעיון. נועדנו זו לזו. הסתובבתי בלונדון כמו בעיר הולדתי ואהבתי שם ה-כ-ל: את האנשים המנומסים ברחוב, את המוכרות האדיבות החייכניות, את מזג האוויר המשוגע, את השיטוטים ואת השופינג, את הנקיון ואת הסדר המופתי.

ה-כ-ל! אפילו זכינו לראות לשבריר שנייה את מלכת אנגליה נוסעת בדרכה החוצה מארמון באקינגהם!

(לא רואים אותה, אבל תצטרכו להאמין לי שהיא יושבת באוטו השחור האמצעי, מלווה ע"י הפרשים הלבנים. רק כשהתאוששתי מההלם שראיתי את המלכה חולפת על פניי בגודל טבעי נזכרתי לצלם...כל כך בשוק הייתי!) 

ואז, בתום השבוע הראשון והמופלא הזה עלינו על רחפת (עוד לא היה אז היורוסטאר) שהובילה אותנו לצרפת. מישהו פעם נסע ברחפת? זהו אחד מכלי התחבורה הזוועתיים ביותר שהומצאו. ברחפת הקאתי שלוש פעמים: פעם אחת לתוך שקית ההקאה שלי, בפעם השנייה לתוך שקית ההקאה של מקגייבר ובפעם השלישית לתוך שקית ההקאה שהשאיל לי ברוב אדיבותו שכננו לשורה. ירוקה ומעולפת הגעתי לפריז.

(אופרה, פריז)

נהג המונית שעלינו עליה, הסתובב איתנו כשעה עד שהוריד אותנו בפתח המלון וגבה מאיתנו מחיר מופקע. למחרת, לאור יום גילינו שהמלון היה ברחוב הסמוך למקום שבו עלינו על המונית, מרחק של דקת נסיעה. באותו רגע טבענו את האימרה "צרפתי מפגר" שהפכה להיות נכס צאן ברזל בביתנו, והיא מודבקת מאז לכל מי שראוי לשאת בתואר.

(תצפית משער הנצחון, פריז)

המלון, ששווק לנו ע"י חברת "אמסלם טורס" כמלון ארבעה כוכבים היה במילים פשוטות בית זונות, אין דרך יפה לומר זאת. ליד דלפק הקבלה היה מכשיר אוטומט למכירת סיגריות ולידו אחד גדול יותר למכירת קונדומים. בלילות נשמעו טריקות דלתות, חריקות קפיצים, צעקות וצחקוקים. את דלת החדר נעלנו והצמדנו אליה את השידה לאיבטוח. אוי, כמה שאני הייתי מסכנה בלילה הראשון שלי בפריז...

(קתדרלת נוטרה- דם, פריז)

חמי שיחיה, מאד המליץ לנו לטייל בסימטאות פיגאל בערב (!!!) וזו היתה הפעם הראשונה שראיתי ברחוב זונה ממין זכר, דראג קווינס, קוקסינלים ועוד מיני תועבות. ואני הייתי אז, להזכירכם- ילדה טובה מבית טוב: צעירה, חסודה ותמימה. איזה שוק חטפתי!

בכל מקום היו גרפיטי מכוערים, בכל קרן רחוב עמדו כייסים בפוטנצייה והיו אזורים שלמים שנראו כמו סימטאות אפלות בטהרן על שלל תושביה. ואני, אני רק רציתי לחזור הביתה. או ללונדון. או יותר נכון: רציתי ש"הביתה" שלי יהיה בלונדון.

(הוטל דה ויל, פריז- בית העירייה. ממש כמו  בניין העירייה שלנו)

השנים חלפו. הבאתי לעולם בשמחה שני ילדים (בסיועו האדיב של מקגייבר), ונהניתי לפזז איתם בכל קיץ בהרים ובגבעות המוריקות שברחבי אירופה, עד שיום אחד, כשהתחלתי לתכנן את היעד לטיול שלנו בקיץ הקרוב, הם הושיבו אותי לשיחה ואמרו:

"אימוש, נמאס לנו מהטיולים שלך. את מטרטרת אותנו כמו מ"כ מורעל בגולני. נמאס לנו לנסוע ימים שלמים באוטו, נמאס לנו לראות כפרים קטנים וחמודים, מפלים והרים. אנחנו רוצים טיול עיר. בלי אוטו. בלי השכמות. ורצוי גם שיהיה דיסנילנד בקרבת מקום. תודה, ומה יש לאכול?" (ככה נגמר כל משפט אצלנו בבית).

עיבדתי את הנתונים שקיבלתי מהם. חישבתי מסלול.

כל הדרכים הובילו אותי לפריז.

איי.

חישוב מסלול מחדש.

שוב יצאה לי פריז.

אייייייי.

...אז פריז? שוב היא? ואני הרי טיפוס אנגלופילי! וכבר סוכם שהיא לא כוס התה שלי! מיד נעזרתי בכל הפרנקופילים סביבי שנידבו לי אין ספור טיפים על פריז. הייתי תלמידה טובה, הכנתי שיעורי בית,

וסיימתי לכתוב את "מדריך איילת לפריז וסביבותיה". עכשיו אנחנו רק יוצאים לבדוק אם כל מה שכתבתי שם הוא נכון.

 

האם תהיה לנו חוויה מתקנת?

האם נצליח לראות בה את "הפילגש היקרה עם הגבינה והיין", כפי שמכנה אותה בחיבה יתרה יאיר גרבוז?

או שמא אני שוב אתאכזב, ואפנטז שאני עולה באמצע הטיול על בריטיש איירוויס כדי להמשיך משם בנחת את הטיול בלונדון אהובתי שמעבר לתעלה?

 

(לונדון אהובתי שמעבר לתעלה)

(פינה במטבח שלי המהווה תזכורת לכך שקיים מקום בעולם ששם היאוש הרבה יותר נח)

אז פריז, אני פונה ללב הרחום שלך: בבקשה תהיי נחמדה אלינו הפעם, אני מגיעה הפעם עם הילדים שלי!!!

merci.

והערה קטנה לסיום:

כל התמונות המוצגות ברשומה הן מוצגים ארכיוניים: אלה הן תמונות שצילמתי ושפותחו מפילם אמיתי. אפשר לראות כמה אהבתי פעם לעשות תמונות פנורמיות בעבודת יד :P. אני מתנצלת על האיכות הירודה ומבטיחה להשתפר בימים הקרובים.

 

הכל ארוז ומוכן. 

שימרו על המולדת.

תיכף אשוב.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת