00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

קשקוש

קשקוש. עיניים, ידיים, שפתיים, כל מה שהיא מסתכלת עליו נראה כמו קשקוש.

היא מביטה עלי בבוז מוזר שכל מה שיוצא ממנו זה שחור. אני לא יודעת למה או איך זה קורה, אבל זה מה שיוצא ממנה גם אחרי כל-כך הרבה זמן.

פעם נורא אהבתי את מה שהיה לה להציע, את האוכל שלה, המילים שלה, את הדרך שבה היתה מסתכלת עליי ואוהבת. ואז קרה משהו וזה הפסיק.

אולי זה מה שאמרה לה, אולי מה שעשתה לו... זה הרי היה ברור שאחרי כל זה יהיה לי קשה לנשום לידה. וזה חלחל, לא רק אצלה אלא גם אצל אלה שנמצאו מסביב.

אתמול הזה היה אחרת. אתמול הרגשתי מוגנת בתוך בועה של חיבוק, של עיניים שמלטפות וידיים שמחזיקות אותי צמוד אליהן. אני לא בטוחה אם היא ידעה שאני בין הידיים האלה חזקה יותר ואדישה יותר מפעם, אבל ככה הייתי.

החיוך שלי התמזג עם חיוך נוסף שליווה ונטה עוד כוחות להתעלם- לבעוט- להרגיש שזה הבית שלי. זה הבית שלי! מה פתאום שהיא תגרום לי להרגיש בו לא בסדר? בדיחות פרטיות, בדיחות צבא, בדיחות קרש וסתם דיבורים שמעלים חיוך טשטשו את כל מה שהיה לה להקרין כלפיי ולקשקש עליו. 

היא באמת סתם קשקוש, וקשקוש כזה, סופו להימחק.

 

(נכתב יום אחרי ערב החג השני. ללא עריכה. ללא תמונה. רק מילים של מחשבות)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת