00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

דמך בדמי זורם

18/04/2012

בביתה של יפה יש להקה של אווזים. הם ניצבים על המדף העליון במטבח שלה ומשמשים תזכורת לאווזים שליוו אותה בילדותה בעיר סנטה על גדות הנהר טיסה שביגוסלביה. באותם הימים קראו לה 'אנצ'י'  והיא מתמצתת את האווירה בבית ההורים ובבית הסבתא בשתי מלים: "חום וחופש". אלה היו ימים יפים של פעילות בתנועת הנוער הבית"רית ואז בחרה בשם העברי - יפה (תרגום שמה היהודי "שיינדל"), שם שהתאים לקליטה העתידית המתוכננת בארץ ישראל. אלא שבשנת 1941, כשסופח חבל באצ'ה (בו נמצאת העיר סנטה) להונגריה, החלו מנשבות שם רוחות מבשרות רע בעבור היהודים שהושפלו ונעצרו וגם נדונו למוות  והועלו לגרדום.

בשנת 1944, עם כניסת הצבא הגרמני לסנטה בא הקץ לחיים היפים. יפה העבירה את להקת האווזים לשכנים עד יעבור זעם. אח"כ צעדו כל בני המשפחה לאורך רחובות העיר אל תחנת הרכבת כשהם "ענודים" בטלאי הצהוב ומשם - בקרונות משא - לאושוויץ. במהלך המסע הזה היא נפרדה לעולמים מאביה שגוייס לעבודות כפייה ולא חזר עוד.

על מסלול האימים שחוותה באושוויץ ובברגן בלזן לא ארחיב כאן את הדיבור. הריחות, הצעקות, המפגש עם הנשים גלוחות הראש והצמות שלה שקוצצו וצנחו ארצה, נביחות הכלבים והסלקציה שבראשה עמד מנגלה - כל אלה הם חלק קטן מן הזכרונות המלווים אותה ומבליחים במחשבותיה ביום ובלילה מאז ועד היום.

זכות יתר היתה ליפה בכך שזכתה להשאר עם אמה בכל ימי שהותה במחנות עד תום המלחמה. גם בצעדת המוות עד ברגן בלזן שמרו זו על זו. "רציתי לישון" מספרת יפה "שמתי את הראש על היד של אמא והיא גררה אותי".

ב-15 לאפריל, במחנה ברגן בלזן, מתרגשת יפה, "אמא קמה בבוקר, הסתכלה דרך החלון וצעקה "השתחררנו" ".

לרוע המזל חלתה אז האם בדיזנטריה והשתיים הופרדו על ידי הצוות הרפואי הבריטי. האם אושפזה בבי"ח עליו הוטל הסגר. לאחר חודש ימים, שוב לא מצאה יפה את אמה. על פי עדויות שהצליחה לאסוף, נקברה האם בקבר אחים בסמוך לבית החולים.

יפה עלתה לארץ בשנת 1946. היא נישאה וילדה שלושה ילדים. היא סיפרה להם על בני משפחתה והקורות אתה אבל השתדלה שלא להכביד עליהם. בן הזוג שלה, עליו השלום, חש "שבאופן פרודוכסלי, דווקא החוויות הנוראיות שעברה חיסנו אותה ואיפשרו לה להתגבר ביתר קלות (בהשוואה אליו) על משברים בחיי המשפחה. כשנפצעו הבנים במלחמות ישראל היא הגיבה בצורה יותר אמיצה ומאמינה".

עם חלוף השנים גבר רצון המשפחה לדעת יותר ולהבין את מה שעבר על האם. בביקור ליד המצבה לסבתא בברגן בלזן, שהוקמה על קבר האחים, הרגישה הנכדה (הבת של יפה) תחושות סוריאליסטיות: "לא ידעתי איפה לעמוד. ההרגשה היתה שכל האדמה היא קבר אחד גדול והיתה התרגשות, מעין התרוממות רוח שאני הכי קרובה, ככל שאפשר, לסבתא".

בלילה שלפני העליה על הקבר כתבה הנכדה, בין השאר, את הדברים הבאים:

"לסבתא ... יקרה ואהובה,.....אמא שלי, הבת הקטנה שלך, אני רוצה לספר לך עליה. על החוזק שלה, על הדרך שבה היא הלכה והולכת עדיין, עם המון כוח.... ונחישות ומצד שני , תמיד עם כאב גדול, בלתי ניתן לתפיסה מבחינתנו, ילדיה והאיש שלה, אבא שלנו.
........................................
לבתי, הנינה שלך קראתי על שמך.
אני נמצאים עכשיו הכי קרוב אליך שניתן. המחשבה הזאת מלאה אותי התרגשות גדולה..............כשאנחנו נחזור לארץ ישראל, את נשארת פה ואין לי שום אפשרות לקחת אותך עמדי. אבל דמך בדמי זורם ובדם ילדיי וכך את חיה איתנו בארץ ישראל. כן סבתא. את חיה בארץ ישראל!
.....................................

אסיים בבקשה של אמא: אמא ביקשה ממני לבקש ממך סליחה. היא מבקשת שתסלחי לה על שעזבה אותך בסוף המלחמה..... אני יודעת שאין צורך בבקשה כזו אבל הבטחתי לה. היא ביקשה עוד לספר לך שאת נמצאת אתה כל רגע וכל שניה ואנחנו עדים לכך.
התפילה שלי היא שילדיי יהיו דומים לך ויזכו להמשיך ולחיות לזיקנה שאת לא זכית לה ולגדל למופת ולאמץ ללבם נכדים ונינים".   

      קישור לסרט:   
https://www.youtube.com/watch?v=ScklvZtMs1Q

את הסרט "דמך בדמי זורם", בו מספרים יפה ובני משפחתה את סיפורם,  הפקתי וביימתי לפני מספר שנים. זה סיפור אישי מרגש כסמל לסיפורן של אמהות ובנות - אז והיום - בצל השואה.
תודה למשפחה ששיתפה אותי בסיפור ולקחה חלק בצילומים.
הסרט  ישודר בערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, ה-18 לחודש, 2012, בערוץ הקהילתי, ערוץ 98 ב"הוט" וב"יס" בשעה 
30;22 .
מומלץ.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

73 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת