00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

לנוע לנוע - להיות בעניינים

 

לאחת והבלעדית עבורי, האולטימטיבית, יש שיר המכונה "ננוע".

כך שרה אחינועם ניני: "בוא אהובי נשים איזה דיסק, העיקר שננוע... בוא נארוז וניסע ליפן לשנה או מספיק לשבוע, או במקום, נפתח החלון שחסר את הרוח, וננוע ננוע... בוא למיטה הגדולה, נקפל כביסה, נדבר זה לזה, שטויות החלום והפחד, וננוע ננוע..."

 

לא חשוב איזו תנועה. קטנה או גדולה, מנטלית או פיזית, העיקר שלא ניתקע בחיים, בתוך עצמנו, שנזוז זה עם זה וזה לקראת זה, שנתחבר, שנהיה בעניינים, שיקרו לנו דברים.

 

החיים הם תנועה מתמדת וזרימה.

דיכאון וכיליון הם תקיעות.

 

כולנו רוצים "להיות בעניינים", והעניינים הרי הם אין סופיים ומוגדרים על ידי כל אחד לפי תחומי ענינו, גילו, תעסוקתו וצרכיו: החל מלהיות בעניינים בבית הספר ולהיות מהמקובלים בחברה, במשחקי הכדור או במסיבות, להיות בעניינים בענייני אופנה ומותגים, להיות בענייני הספורט לענפיהם השונים, לעקוב אחר הנפשות הפועלות, השחקנים, המאמנים, המשחקים, הדרמות, צעקות ההתלהבות של השדרן: יש!!! בפנים!!!

להיות בעניינים בנושאי כלכלה, חידושי רכב וטכנולוגיה, משחקי מחשב, חידושי תקשורת, ענייני מוזיקה ופופ, המתרחש במקום העבודה או הלימודים, להיות IN בענייני דרמות הריאלטי (כאילו אין לנו חיים משל עצמנו ואנו זקוקים לאקשן דרך חיי הזולת) ובקצרה להיות מעורה במתרחש בכל העולמות בהם אנו נעים ובהם אנו מתעניינים ואותם אנו תופסים כרלבנטיים עבורנו.

המגדיר את עולמות התעניינותו, עוקב אחר המתרחש בהם בדחיפות ובתדירות, כדי להתעדכן באופן שוטף, המעדכן המוחלט הרי הם אמצעי התקשורת המגוונים למיניהם וכמובן כל מידע המגיע אלינו בכל דרך שהיא בה טרחנו להשיגו.

יום אחד החלפתי כמה מילות חולין עם מטופלת, סטייליסטית בענייני אופנה, הימים ימי אירועי לוב ואני שואלת אותה באגביות "שמעת אם תפסו כבר את קדאפי?" היא חייכה והניעה כתפיה בביטול.

"זה ממש לא מעניין הדברים האלה. אלו לא העניינים האמיתיים. מבחינתי, " אמרה, "חשוב ביותר לדעת מה יוצג בקולקציה החדשה של זארה ומנגו". הבחורה בעלת חוש הומור, חריפת שכל וממולחת, כך שבכוונה עמוקה אמרה את דבריה עם מלוא המתפרש מהם: כל אחד ועולמו, כל אדם והתענייותיו והכי חשוב לאחד בטל בשישים עבור הזולת, פשוט לא קיים. להיכן שאינך מסתכל, שם אין עולם.

מבחינתי זארה ומנגו אינם קיימים ביקום שלנו, מה זה בכלל?

לאף אחד מאיתנו אין שום עדיפות ערכית על פני האחרת.

אז הגענו, אפוא, לעניניי חדשות ופוליטיקה.

משום מה עניינים מדיניים ופוליטים, כלכליים וחברתיים נחשבים בראש סולם העדיפות הדווחית והם יוסטו הצידה רק אם יתרגשו אסונות חלילה או מפגעים חמורים שאז יהפכו אירועי הפתע לBreaking news.

כמה טוב היה בברית המועצות לשעבר, טרם התפרקות הגוש הסוביטי, ובכל הגרורות הקומוניסטיות, שהחדשות בהם היו בעיקרם רק חדשות טובות, לעודד ולרומם את רוח העם: בכמה עלה יבול החיטה באזור מסוים על זה של השנה הקודמת, מי זכה בתואר העובד המצטיין, תחרויות ספורט, חידושים במדע ועוד כהנה וכהנה חדשות מרוממות לב ונפש.

מי קבע שחדשות חייבות להיות או קשות או שערוריתיות או אסוניות? משום מה התגבש הפורמט הבינלאומי שזה מה שמופיע באמצעי התקשורת.

ומה לגבי כל הדברים הנהדרים והיפים, ההמצאות והחידושים, האומנות והחידושים התרבותיים, סיפורי אנוש חמים ועוד אין ספור עניינים שמשום מה אינם נכללים בקונספציה של החדשות היומיות?

מדוע אין מציגים בחדשות היומיות כחלק קבוע תערוכות אומנות, הצגות, ספרים מרתקים, ושאר עניינים המרחיבים דעתו של אדם?

הקונספציה השלילית היא כי החדשות מיועדות לעדכן ולהזהיר ולהעמיד על המשמר מפני מהלכי הרוע בעולם. ולפיכך הרי מחויבות החדשות לדווח, להתגייס למחלמה ברוע ולדווח רק על תקלות, צרות, קונפליקטים, סבל, אי צדק, מאבקים, מלחמות, שפיכות דמים, ושערוריות, כל המרבה בדיווחי הרע הרי זה משובח.

טוב, כמובן שכל אחד חייב להיות מעורה בעניני החול השוטפים של מרחב חייו, כגוון מקום עבודתו, מצב בני משפחתו ובריאותם, תחזוקת ביתו, מצבו הכלכלי, מאזן האוכל במקרר ועוד.

חייבים להתעדכן בחדשות הביתיות אודות הלחם שאזל, החלב שהחמיץ, או חלילה הפיוז החשמלי שעף.

ברור שחשוב לדעת מה מתרחש בגלוי ובסתר במקום העבודה ועוד כהנה וכהנה עידכונים קיומיים אודות המרחב המיידי האישי בו אנו חיים.

שאלת רוחב ההתעניינות היא בין היתר עניין תרבותי חברתי ונדמה לי שהרי הוא מושפע ממצב המדינה בה מתגורר האדם.

באוסטרליה ובהודו תוצאות הקריקט עשויות לפתוח מהדורות חדשות, ובשוויץ אולי מידת תנובת החלב של פרה מסוימת.

כשגרתי בארצות הברית, בפלורידה, התגוררתי באזור הצפוני שלה, בעיר האוניברסיטאית גיינסוויל בה שוכנת אוניברסיטת פלורידה. מיאמי נחשבה כמצויה הרחק הרחק בדרום המדינה.

לתושבי גיינסוויל הפעוטה היו מספרי עיתונים יומיים עבי כרס שעסקו בעיקר בדילים היומיים, מכירות החיסול היומיות והקופונים של החנויות השונות. וכמובן עסקו בחדשות העיירה בלהט רב.

אמרה לי פעם חברה אמריקאית: תאמיני לי שאם מיאמי תשקע בים איש לא יניד עפעף בגיינסוויל.

זה כל כך רחוק ולא רלבנטי.

כלומר, גבולות הרלבנטיות ורוחב עולם התופעות המעניינות אותנו הוא שרירותי לחלוטין ונקבע על ידי כל אדם.

ישראל הפיצפונת, הרואה עצמה במרכז הפלנטה, אנטנותיה כרויות לכל עבר והרבה אירועים חדשותיים מכל רחבי העולם מגיעים לאוזנינו, כך גם בענייני אופנה, תרבות, תצרוכת, והתעדכנות בהרבה תחומי חיים. אנחנו עם סקרן חדשותית, השומע חדשות רדיו מדי שעה, מבזקים מדי מחצית השעה ובין לבין שידורי אקטואליה בכל ערוצי התקשורת שלא לדבר על האינטרנט המתעדכן אונליין.

מדינה הלוקה בתסמונת חדשות. מחלה קשה.

ברישיקש, הודו, פגשנו בחנות יפנית צעירה וחמודה.

גם היא חיפשה כמונו מכנסיי "אלדין" כאלו הנשרכים בין הרגליים.

לא הספקנו לומר מילה וכבר הסבירה שהיא גרה בבית הוריה בטוקיו כי המחירים בטוקיו מאוד מאוד יקרים וקשה לשכור דירה.

וכך למרות שהיא נראית כבת 16, שזה עניין גנטי במשפחתה היא בכל זאת כבר בת 30.

נחמד מאוד, להתחיל לספר קיצור תולדות חייך לזר הראשון הנקרה בדרכך בחנות הודית, וזה היה בהחלט משעשע.

"איזו שפה אתם מדברים?" שאלה נוריקו היפנית. "עברית" ענינו לה.

נוריקו לא בדיוק ידעה מה היא עברית (המוכר ההודי דווקא כן ידע וזיהה) ואז הוסיפה ושאלה: "ומאיזו מדינה אתם? באילו מדינות דוברים עברית?"

לא היה לה שמץ של מושג על קיום נקודה בגלובוס בשם ישראל שרק בה דוברים עברית.

אך ורק בה.

מיד הרצנו כמה משפטים של הסבר ציוני נלהב ונפרדנו באהבה מנוריקו החמודה.

 

טוב, נחזור לישראלית שבי.

בהיותי בחו"ל, ברור שאהיה מחוברת על בסיס יומי לשידורי BBC וCNN כדי לדעת אם קרה משהו שראוי לדעתו בפיצפונת שלנו.

כאשר נוחתים בארץ, כבר נעלם הצורך הדחוף הזה להזנת החדשות לוריד.

ממילא הרי אדע אם משהו חשוב קרה. איך? הידיעות הרי נישאות ברוח ובSMS ובטלפונים וממש לא צריך לרדוף אחריהן.

ובכלל, אני מרגישה מעודכנת באין ספור תחומים (למשל יצור פרופילים של אלומיניום) שאין לי התעניינות ישירה משלי בהם, מאחר ואנשים אותם אני פוגשת, מדווחים ומספרים על עניינייהם, וכך אני נמצאת למדה ואוגרת מידע.

בשבוע שעבר שוחחתי עם מטופלת שלי על לא פחות ולא יותר מאשר ליידי גאגא.

ראיתי אותה הגברת מספר דקות באיזה שידור מוזיקלי חדשותי ותפסתי את העניין.

הרבה יותר ימינה ולמעלה ממדונה בזמנה.

אישה הופכת עצמה לאייטם קיצוני פרוקטיבי, מוכרת כל סנטימטר בגופה בשלל צבעים, וכך בתוך כל ההמולה והציבעוניות נוצר שואו אדיר ואז היא גם משמיעה סוג של קול, זה המכונה שירה, כך שברבות השנים, עם שיעורי פיתוח הקול שתיקח יהיה לה בסוף קול סביר כלשהו.

שלא לדבר על העיבודים במחשב. אני לא נגד. לא בעד. עוד תוצר תרבותי.

ולמה ומדוע עסקנו בגברת הגאגא? כי המטופלת שלי הינה תלמידת משחק וכדי לצאת מכל גבולותיה ומעצוריה החליטה ללכת עד הסוף ולגלם את הליידי כשהיא מתה מפחד.

בחרה שלהיות "האמא" של המיניות הפרובקטיבית המוחצנת הנמכרת במיידי.

 

אז נחזור לנושא הלהיות בעניינים.

חזרתי הביתה, תמיד הכי טוב לחזור הביתה, והחלטתי שעכשיו שאני במקום שלי אני רוצה פשוט שקט, לחיות בתוך השקט.

להיות השקט עצמו.

אך עושים שקט? הכי פשוט. לא צופים בחדשות הערב בטלויזיה.

העולם הזה הוא מקום טוב, נעים ונוח, הכל טוב, לא צריך להתעדכן בכלום, לא בסורים הנטבחים, לא באירן המתגרענת, לא בפריימריז אלו או אחרים. אם לא רואים לא יודעים.

ואם לא יודעים אז שקט.

ומה יעזור למישהו בעולם הזה אם אהיה יותר מעודכנת? אני מתה על בת יענה.

אז אני נכנסת לחדר השינה: הכל רגוע, שקט, נעים, רק טוב.

 

"ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם. וייכל אלוהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מלאכתו אשר עשה... ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו..."

 

מרחב השקט הקדוש. תמצית החיים.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת