00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

לתפארת מדינת ישראל

 

לתפארת מדינת ישראל (כתבה ציונית לא עלינו)

מוקדש באהבה לדנה, שלא וויתרה ובצדק על כתבה ליום העצמאות.

 

מדינה יקרה שלי,


אני רוצה לכתוב לך מכתב ברכה ליום הולדתך.

שמים לב?
מיד ברומטר הגיל שלי יורד בערך לגיל 3-5 וגם הכתב שלי הופך לדפוס מרובע עם קווים לא ממש ישרים, כמו כל ילד גן שרק החל ללמוד כתיבה וכבר כותב מכתב נרגש.

טוב שאני מיד הופכת לילדת גן.

אז, בגיל הזה, התמימות היא בשיאה, וגם האהבה. הכי בעולם אוהבים את אמא ואת אבא ואת המשפחה ואת הבית ואת שירי הגננת, אם היא אכן נחמדה.

בגיל הזה אמר לי פעם אחד מבניי: "אני הכי אוהב והכי מאמין באמא באלוהים ובמדע" השבוע הלעיז שאני מייחסת לו דברים שלא היו ולא נבראו (שטויות, הכול כתוב ביומן האישי שלו שניהלתי לכל ילד מיום היוולדו ועד ליום ההתבגרות) וצחק צחוק גדול. כמובן שנשאר שהיום הוא מאמין רק במדע. שני הקודמים שקעו לעמקי הלא מודע אבל אני כלל לא מפחדת. הוא לא המציא את הגלגל , כבר הייתי בסרט הזה של גלגל שינויי הערכים והאמונות לאורך השנים. הוא צעיר. הגלגל עוד יחזור ויסתובב , אני מאמינה גדולה בDNA ביולוגי לא כל שכן בDNA נפשי ונשמתי. מה גם שלאחר הצחוק ניהלנו שיחה רצינית על מהי זהות אישית וכיצד אדם מגדיר אותה לעצמו. כמה יש כאן בחירה אישית ועד כמה דברים כאילו נבחרים עבורנו באופן דטרמיניסטי.

אז מדינה שלי אני אוהבת אותך נורא כי קודם כל וראשית לכל אם בחרתי או לא את הבית שלי ואני כידוע חולת בית.

ואת מדינתי , זו שכל ימות השנה העם היושב בגבולותייך, לא מפסיקים לבקר, ולקטרג, ולקטר, ולמצוא פגמים ועיוותים, ועוולות, ואי צדק וחוסר יושר, וקומבינות, ויד רוחצת יד, וסדרי שלטון קלוקלים , והון ושלטון, וחילול האקולוגיה ועוד ועוד ומידי ימינה פוליטית ומידי שמאלה פוליטית והרבה בלגאן במרכז הפוליטי, הכול נכון וצודק וטוב שיאמר על מנת שיתוקן, וטוב שבדק הבית יישאר תמידי והאבק ינוגב תמיד יחד עם השיער הנושר.

 

אז היום לרגל יום ההולדת, נשים הכול בצד, מחר בתום החגיגות נוכל לחזור לכל זה בתענוג שבעתיים.

אז היום מדינה שלי אני רוצה להודות ש 3 דברים מופלאים, והם אכן מופלאים בעיניי אי אפשר לקחת ממך, פשוט זו את, ולעולם זה שלך, מודה שזאת ציונות אבל מה לעשות אני ציונית.

1. פלא הקמתך- הפלא הזה של הקמת היישוב היהודי והמדינה היהודית יש מאין, ממש, אבל ממש. בתוך מרחב אקולוגי לאומי ודתי עוין, בארץ ציה ושממה וביצות וכולירע , בארץ שום אדם ושום איש לא חפץ בה. הפלא הזה של ההתיישבות, הבנייה , הפיתוח , התקומה וקיבוץ 70 גלויות אחרי אלפיים שנה.
אני חושבת שבכל תולדות העמים לא התקיים עד היום החזון המשונה של קיבוץ גלויות מאתיופיה עד אוקראינה , ממרוקו ועד רומניה. יבורכו כולם כולם מעומק הלב. זו ברכה וחזון אמיתיים. אין עלינו בזה. זו מהות הציונות. ללא ספק עם משוגע. והמדינה הקטנה הזו שלנו מכילה את בניה המשוגעים, מתפתחת ומתפתחת ושלא יבלבלו את המוח עם הציונים במבחני המיצג הבינלאומיים, הילדים, הנוער והצעירים של היום הם –מה- זה – חכמים ובוגרים ובשלים. ומשום מה כולם דוברים וכותבים אנגלית כשפת אם.

2. פלא שרידותך- את ואני מדינתי היקרה, יודעות היטב ואיתנו כל עם ישראל כמה מלחמות עברנו מיום שבאת לעולם וכמה דם נשפך. בני מחזורי טמונים הרבה ועמוק באדמתך. העובדה שאנחנו נטע זר תרבותית , דתית וממטלית, באזור שונה ונבדל, מחייבת היאחזות הישרדות עיקשת. ולא חשוב מהי הדעה הפוליטית. המרחב רוצה להקיא אותנו מתוכו, ואנחנו בשלנו, זו הארץ שלנו. המון אנרגיה מושקעת בזאת. למעשה עמוד השדרה של האנרגיה הלאומית מושקע בעצם ההישרדות. כאמור אנחנו לא שוויץ, גם לא נהיה אי פעם. וזו אנרגיה הצורכת משאבי עתק וחרדה קיומית מתמדת.

 

3. הפלא של הרוח הישראלית- רוח אי אפשר להגדיר, פעם זיהיתי את הרוח הישראלית עם השירה והזמר הישראלי, כמו זו הנשמעת כל יום זיכרון וכזו המושמעת ברדיו ומושרת ע"י זמרי ארץ ישראל החל מקום המדינה ועד השתלטות הזמר הים תיכוני אודות הלב השבור, הלב שעדיין מלא תקווה ואהבה והלב המתגעגע שעוד מעט יישבר. אני לא נגד זמר ים תיכוני, אבל חבר'ה , לא להגזים, די בהצפה הזאת, פרופורציות, בכל זאת אנחנו קיבוץ גלויות.

אז הרוח הישראלית חיה וקיימת.
אתמול כשהתבלבלתי במדרחוב של נחלת בנימין ואיבדתי את הכיוון בין ימין ושמאל צפון ודרום עמדתי ושאלתי מוכר צעיר באחד הדוכנים: "תגיד לי, איפה כאן נחלת בנימין?" ואז הוא הסתכל בי ואמר "תגידי את רצינית באמת?" זו תשובה ישראלית אופיינית. מיד התאפסתי והבנתי שכל מה שאני צריכה לשאול אותו זה איך לצאת משם לכיוון אלנבי.

אז הרוח הישראלית זו התשובות המוחצות האלה, זו ההידחפות בתור ושכולם צועקים על המאחר שעליו לחכות שני תורים, ורק רגע שאלה אחת קטנה, הריצה לעזרה כשמישהו נופל בכביש, ונתינת כמה שקל לזה שחסר לו בדיוק בקופה, הישירות והפתיחות והיעדר המעמדות והיכולת לקרוא לכל אחד נשמה, אחי ואחותי או סתם חבר ולהתחיל לדבר איתו משום מקום ישירות בגובה העיניים ולא חשוב גילו ומקצועו. לזהות בחול ישראלי ממרחק 30 מטר כמו שבארץ אפשר עדיין לזהות קיבוצניק מן השורש. ובקצרה התחושה שאפשר לבקש מכל אחד , תמיד :"אפשר רגע להציץ בעיתון שלך?", ובחייך, אפשר לבקש ממך טובה קטנה... שלפעמים מסתיים בהחלפת צמיג המכונית. והשיחות האין סופיות עם נהגי המוניות. בקצרה כל ישראל חברים ואני חשה זאת תמיד וכל הזמן וכלפי כל אחד ואין עבורי אפילו לא אדם אחד שקוף.

חשה קירבה, שייכות, משפחתולוגיה ישראלית, בארץ ובחו"ל אותו דבר.

לבבות הממהרים להתקרב זה לזה.

 

אז אני , כשכל פעם כשגלגלי המטוס נוגעים באדמת נתב"ג, מתמלאת אושר שחזרתי שוב הביתה (אוהבת לנסוע, אוהבת עוד יותר לחזור) . עומדת דום בפנייך מדינה שלי.

איני יודעת מה יהיה נושא התהילה הקרוב אשר עבורו תודלקנה משואות יום העצמאות הזה.
כל שנה אני מתרגשת מחדש. אין לי ספק שזה יהיה טוב וראוי , כולל הבחירות הנכונות של מדליקי המשואה.

 

אז אני רוצה להדליק לך משואה וחוזרת על ההכרזה הקבועה של מדליקי המשואה:
אני אילנה אהובה ילידת מדינת ישראל, תל אביב בת רחל בוראק (ניצולת השואה) וגדליהו סמיטיצקי (מכאן האשמתי הבלתי מוצדקת בעליל אודות היותי אמא פולנייה ואני רק חצי, ואבא זה פחות נחשב בקשר לאימהות) מצדיעה לך מדינה שלי, מחבקת אותך , שולחת לך את אור ליבי כי את פלא קיומי בעיניי ורוח ייחודית יצירתית והבית שלי.


ולתפארת מדינת ישראל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת