00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

השופינג שלי

                                                   

אנחנו היננו חברה צרכנית, בני אדם אוהבים שיהיה להם הרבה וטוב. לשם כך הומצאו המותגים (אותו מוצר כמו "הלא מותג" אך בעלות של פי כמה וכמה בשל היותו בעל שם של מותג). כמו כן הומצאו הפרסומות תחת הרעיון הכללי: "אתה אחד ומיוחד אין כמוך בעולם אם אתה שותה משקה x או אם אתה נוהג במכונית y, זכור זה הופך אותך להכי ייחודי שיש. (רצוי כמובן שכולם ישתייכו לחבורה זו של ייחודיות..).
בני אדם אוהבים למלא עצמם במוצרים. לעיתים יש צורך הכרחי, לעיתים זו הנאה לשם עצמה. יש המתמכרים לעניין, בעיקר נשים. אם על ידי רכישת מותגים יקרים במיוחד תחת הראציונאליזציה "אני בוחרת אך ורק באיכות אמיתית" ואם על ידי דחף לרכישה שבועית. אצל נשים מתבטא השופינג בביגוד, כלי בית לעיתים תכשיטים אצל גברים מתבטא יותר בגאדג`טים, מוצרי אלקטרוניקה ומכוניות. צורה אחרת של שופינג היא החלפה תכופה של ריהוט הבית ואיבזורו. מטרת השופינג היא להתמלא בעונג. מצבי התמכרות לשופינג מצביעים בדרך כלל על חסך רגשי אותו ממלאת הרכישה במשך יום יומיים עד סיבוב הקניות הבא.

 

יש אישה בת חמישים פלוס שאני מכירה, שגילה הכרונולוגי הוא מספר חסר ערך הרשום בתעודת הזהות.
אין ספק שהיא משתבחת במראה עם השנים. היא לא גבוהה, בינוני טיפה מינוס, חטובה להפליא, כל איבר מושלם ופרופורציונאלי בפני עצמו. גוף של אישה צעירה ועם רגליים חטובות כמו שלה היא מבינה היטב עד כמה רעה אופנת המכנסיים לנשים. פריט זה לא יעלה עלייה, לא לא. רק חצאיות מיני צרות על רגליי גרביונים בנעליים מרהיבות. פנייה חלקות להפליא, איפור מינימליסטי עד כמה שלא יראה מה שהופך אותה ליפה ומטופחת באופן מושלם, גם השיער. הכול בטוב טעם, בפרופורציות הנכונות והבגדים הם חגיגה בפני עצמה. הצבעים התואמים, לעיתים בקונטרסט לעיתים בהרמוניה, הבדים השונים, סגנון החצאית, הלבוש העליון, הצעיף או המטפחת, המעיל העליון או הז`קט, הכול אופנתי, לא קיצוני, יפה ומאופק, לא צועק שופוני וגורם לעונג אסתטי של ממש להתבונן בה.

לראשונה כשראיתיה לא יכולתי להתאפק ולאחר ה"בוקר טוב" אמרתי לה : "כמה שאת נראית יפה". אחר כך פשוט התחלתי לכנותה "אישה יפה". לא בושה, זה מה שהינה. וכל ההקדמה הזו למה? להדגיש שיופי אסתטי מעורר בי, כמו במרבית האנשים , ריגוש של הנאה, יופי הוא ערך בפני עצמו.

 

באשר להופעתי החיצונית, שנים הייתי במשא ומתן עם בורא עולם היאך אין שום קשר, אבל כל קשר, בין איך שאני חווה עצמי מבפנים ואיך אני נראית מבחוץ. בנערותי ועד שנות השלושים וצפונה למדתי להסתדר עם הופעתי. הנעורים הם תמיד יפים ורעננים לא משנה מה, האמת שגם היום אני לא סובלת ממש. פשרה של וויתור והשלמה, זה מה יש.
החלטתי שחשוב לי בעיקר איך אני מרגישה עם עצמי, בתוך עצמי ועם הזולת. והחשוב מכל לשמור על רוח חופשייה ורעננה , זה האנטי אייג`ינג מספר 1.

מאחר ואיני נמצאת בתחרות של הופעה עם אף אדם ושום אישה הרי שאני פתוחה לפרגן באמת ובתמים ומכל הלב על כל הופעה יפה וכל אישה יפה תקבל את מלוא מחמאותיי האמיתיות.

אז עד כאן ענייני אסתטיקה, שהם חלק ראשון, פתיח, של הנושא. ומכאן לגוף הנושא שהוא השופינג.

שופינג זה לא אני.

למען האמת אני מתעבת שופינג.

מעולם, אבל מעולם בטיולים בחו"ל לא הקדשתי שמץ של זמן לענייני קניות. וכי אני נוסעת לחו"ל כדי לקנות או כדי לראות וליהנות?
בארץ המצב לא טוב יותר.

שופינג הכרחי שאי אפשר לחיות בלעדי הרי הוא מצרכי המזון השבועיים, יבורך האל הטוב שבני משפחתי כבר בוגרים כולם והרי הם עסוקים במלאכת קודש זו כך שאני נמצאת פטורה. הקניינית האולטימטיבית זו הבת שלי, ידוע שאם תקבל רשימה יגיעו כל המצרכים, אבל כולם, כולל סיווג החברה המסוימת, האריזה והמשקל המדויקים הביתה בדיוק מוחלט, בזכות מה? כי היא לא חוששת להתקשר ולוודא במקרה של ספק. נוסף לזה כנראה היא אוהבת לעשות שופינג.

הגברים שבחבורה הם אסון קניות מהלך, חצי מהמצרכים יוכרזו כלא היו בנמצא (מה שמזכיר שיום אחד לא הגיע הביתה חלב הסויה "כי פשוט לא היה" מתוך פרינציפ ואתגר קפצתי לסופר וראה זה פלא, חלב הסויה תפס שם מדף שלם) השאר לא יהיו מהסוג והמין שיתבקש, מצרכים לא שייכים ומיותרים יתווספו לקניות, מוצרים יוחלפו באחרים, ובאשר לעודף הוא יתנדף כלא היה. כך שעדיף לשלוח אותם לקנות מקסימום 3 פריטים מוגדרים. הם גם לא טורחים להתעניין היכן נמצאים המוצרים או אם יש תחליף, הקיצור מוחם נמצא בשנת חלימה עמוקה בעת עריכת קניות סופר. אין עם מי לדבר.
הפנייה אליהם היא פתרון של ברירית מחדל או במצבי מצוקה וייאוש עמוקים כגון: "אני חייבת עכשיו מיץ תפוזים, עכשיו ממש הרגע!". לפעמים הצורך הדחוף הוא בגלידת שוקולד רום צימוקים. מזל שלידינו חנות מיני סופר הפתוחה 24/7 , מרחק 2 דקות הליכה.

 

כשעולה בי, וזה קורה לעיתים לא קרובות, דחף לפינוק עצמי. לעולם, אבל לעולם לא יעלה על דעתי שיאללה נלך להסתובב לעשות שופינג או לפחות שופינג חלונות ראווה. אין לי צורך בעינוי הזה. גם לא יעלה על דעתי במסגרת משאלות הפינוק העצמי ללכת לקוסמטיקאית (הייתי פעם אחת בגיל 19 ולא ייספתי , אחר כך למדתי חצי שנה קורס קוסמטיקה כדי להיות בעניינים ומאז הנושא ירד מסדר היום) גם לא יעלה על דעתי ללכת לעשות פדיקור מניקור (מעולם לא עשיתי) או למספרה (מספרה נחשבת בחזקת התייצבות חובה אחת לחודשיים, זהו עול ולא פינוק עצמי.
הקיצור נשמע שחלק ניכר מהמכונה פינוק עצמי, לא כלול ברשימה האישית שלי.
דברים אחרים כלולים בה, אבל אין זה העניין לכאן כי בשופינג עסקינן.

כבר אמרתי, אני נהנית עמוקות מיופי ואסתטיקה, וויזואלי, מוזיקלי וחוויתי, עד כדי עונג נפשי ופיזי של ממש.  ברובד האסתטיקה אני נהנית מריהוט וחפצי נוי, בדים, צבעים ובעיקר בעיקר ציורי איכות. נכון שיש כמה כאלו בבית אבל להלן הוא מוכה גזר הדין נגד המשך רכישתם ואיסופם בביתנו:

1. כידוע אנחנו בית חי בר והכול מתכסה שיער תוך פחות משעתיים.

2. כל פריט צובר אבק, ידוע שמלחמת נצח היא באבק. הוא המנצח. לא מוכנה להאכיל אותו בעוד משהו.

3. ביתנו מוגדר כבית של נוחות, הכוונה:  "איש הישר בעיניו יעשה" אין שום צורך להקפיד  על דברים נחותים כגון סדר וניקיון. העיקר שיהיה נוח , שיהיה אפשר להתרווח, להשליך בגדים לכל עבר ולהשאיר כלים וספרים בכל מקום אפשרי. מה הלחץ? מה המתח? מה יקרה אם יישארו עוד כמה ימים מפוזרים? הרי הם לא יברחו לכל מקום.

אז שוב אני נכנעת לאקולוגיה הסביבתית. ואם כך הוא הדבר מה הטעם באבזור נוי? הרי זה כנזם זהב באף חזיר.

טוב הרי אומרים שהחיים מתחילים אחרי שהילדים עוזבים את הבית והכלבים כבר מתו. לא ברור בכלל מתי יתחילו חיי האמיתיים הטובים, אם בכלל ואם אוהב את זה. מה שמרחוק נראה יפה וטוב עשוי מקרוב להיראות כאכזבה ועצב.

אז נחזור לענייני השופינג.
אז מאחר ושופינג אינו ממלא שום חלל של ריקנות או חסר או צורך בפינוק (מה שגלידת רום צימוקים בהחלט כן עושה) הרי הוא אפוא בחזקת הכרח. כאמור, עונש.
נרכוש רהיטים כל שנתיים שלוש מתוך ידיעה שיאכלו ישרטו ויתלכלכו בלא- נעים- להגיד- מה בתוך שנתיים. אז קיבלתי עליי שנחיה באי נוי מובהק, אבל בגדים מוכרחים לא?

אני פוגשת בני אדם וחובתי הבסיסית היא לכבדם בהופעה נקייה ומסודרת.
אז ככה:
במגילת זכויות האישה שלי קיימים שלושה סעיפים המתריסים ומתקוממים נגד שלושה פריטי אופנה נשים שלא נועדו אלה לאמלל את חיי הנשים:
1. עקבים (לא משנה גובהה ולא משנה עוביים, כל מילימטר מעל הקרקע להלן הרי הוא בחזקת עקב והוא פסול מכל וכל)

2. מה שהפך ברבות השנים ממחוך האימים מצר המותניים "לסומך נופלים" או "פוש אפ" עם ברזלים מלמטה ורפידות מלמעלה מעוטרות תחרה ובלבד שיראה יפה. שום מוצר ברזלי כזה לא עלה ולא יעלה עליי לעולמים. הדבר הראשון שאני עושה כשאני נכנסת הבית או כשיוצא אחרון מי שאינו מדרי הבית הוא להוריד את חיתול הבד המיותר הזה ממני גם אם הוא רק בד בלבד ללא התוספות, מזל שאני יכולה  להרשות זאת לעצמי.
הגוף והנפש צריכים לנשום מלוא בית החזה, לא?

3. הסעיף השלישי במגילת ההתקוממות: טוב, אני כבר לא בגיל אבל אני חושבת שנשים מתעללות בעצמן כאשר הן לובשות חוטיני, למה שיסתובב להן חוט תקוע במקום שאינו אמור להסתובב בו. טוב אבל צרה זו ממני והלאה.

 

אז כאמור: פרט ל-3 ההסתייגויות דלעיל הדרישה הבסיסית שלי מן הבגדים מסתכמת במילה אחת: נוחות. נוחות ושוב נוחות. שום ברזנט הקרוי ג`ינס לא יעלה עליי, שום בגד מחויט מכל סוג שהוא . רק בגדים רכים, רחבים, נשפכים המאפשרים את מירב התנועה לכל הכיוונים ושאינם מעניקים תחושה של היות האדם לבוש. להיות עם ולהרגיש בלי זה העיקרון המנחה.
מאחר ולמדתי איזו מעצבת אופנה עונה על דרישותיי ומאחר ואני יודעת מה אני אוהבת ואיך וכיצד ומאחר ואני מהירת החלטה, הרי פעמיים בשנה נמשכת חובת שופינג הבגדים שלי בין 30 דקות ל45 דקות מקסימום (זהו זמן ברוטו הכולל פטפוט עליז עם המוכרת).

להלן פס ייצור הקנייה:
נכנסת לחנות, שמה בערימה אחת גדולה כל מה שנראה לי, במהירות שיא לובשת מחליפה  עד לקבלת ההחלטה הסופית על גודל הערימה, משלמת ויוצאת. ברוך שפטרנו עד חצי השנה הבאה. עם הנעליים והסנדלים עקרון השטיחות המוחלטות מאליו מכתיב את הבחירה שהיא ממילא קלה ושוב הקובע הוא עיקרון הנוחות. קונים במכה אחת כמה זוגות ורצוי באותה חנות וסיימנו עם השופינג לעונה. איזו הקלה איזה שחרור.

אני יודעת שאני מצטיירת בכתבה כאישה מסוג חייזר , ממש לא אישה אמיתית.
אז כדי להחזיר ללחיי מעט דוק של נשיות נורמטיבית אני רוצה להתוודות שבענייני הפיתוי שבשופינג העונג שברכישה ותחושת המלאות שלאחריה, אני בהחלט יכולה להבין ולהזדהות וזאת בעיקר עם רכישה נשית מובהקת -  מצעי מיטה (ראיתם פעם גבר הקונה מצעים?) גם מגבות גדולות ועבות הולכות טוב עם הפיתוי של המצעים.

אוח, הבדים המטריפים מסאטן, דוגמאות הפאר שבלישון במיטה המלכותית הזו, הפינוק הזה של פרטיות, של יופי לשמו, שמטרתו היחידה היא לרומם את הרוח. באמת אני אוהבת לקנות מצעים. אבל כמה מצעים שאפשר שיהיו בארון? אין די מקום בבית, זו הבעיה הקבועה.

טוב, אולי העונה נתפנק בעוד סט מצעי מיטה, אבל רק אם ממש ממש ישברו לי את הלב.

נ.ב
לעולם לעולם בשום דרך ובשום צורה לא לחלק לי קופונים לרכישה.
או לחילופין לא להציע לי מבצעי הוזלה או ימי רכש מרוכזים באינטרנט. זו ברכה לבטלה. תנו הכול למישהו אחר. לא רוצה הנחות ולא רוצה שופינג.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת