00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבת חינם

הדלת לתקווה - יש לאנושות סיכוי

ממש מתחת לאפנו, באחד המקומות ההומים בארץ, מתרחשת פעילות יוצאת דופן של התנדבות, חוסר שיפוטיות וחמלה.

תל אביב - נווה שאנן - התחנה המרכזית הישנה.
כל מי שביקר שם פעם, זוכר היטב את החוויה המשונה של להיות בארץ - ועם זאת להרגיש בחו"ל - אין פרצוף ישראלי אחד בסביבה, אתה הולך וסביבך אלפי פנים אסייתיות ואפריקאיות, פועלים זרים ממדינות שונות ופליטים הגודשים את הרחוב הראשי המרוצף במכולות, פאבים וחנויות שונות.
השטח העוטף את התחנה המרכזית החדשה הוא איזור של עליבות ועוני, שעם השנים הפך לאחד הריכוזים הגדולים בארץ של מאפיה, הימורים, סחר בסמים ובנשים.

למעלה מ-200 בתי זונות פועלים באיזור נווה שאנן, ה"משרתים" מאות ואף אלפי "לקוחות" ביום; לכאן מגיעות הנשים שהחיים לא האירו אליהן פנים, אלו שלא מצאו את עצמן בחברה או שמשפחתן נידתה אותן, אלו שהגיעו לפת לחם ונאלצו למכור את גופן כדי לכלכל את משפחותיהן, אלו שהתמכרו לסמים ומוכרחות לממן את המנה הבאה.
לא נדיר ללכת ברחובות נווה שאנן ולראות בחורה שכובה על המדרכה, מעולפת מתשישות ומנת יתר, זבובים רוחשים סביבה.
לא נדיר לראות קבצנים חסרי גפיים פושטים יד לנדבה, מחייכים בפה חסר שיניים.

ובלבה של סצינה עגומה זו, מסתתר לו מרכז קטן של אנושיות, טוב לב וחמלה, אי של שפיות: העמותה "הדלת לתקווה" (The Door of Hope), מרכז יום לסיוע לזונות ולחסרות הבית הדרות ברחובות.

המרכז מספק מספר שירותים לבנות הפוקדות אותו:

1) "הקפטריה" - מנה חמה, מזינה, המוגשת בחיוך ורוחב לב, היא דבר לא מובן מאליו בחייהן של אותן נשים שפרנסתן ו/או התמכרותן לסמים הפכה אותן למצורעות בעיני החברה. 
עם זאת, המטרה רחבה בהרבה מהזנת הגוף בלבד; המתנדבים משתדלים ליצור אווירה פתוחה ומקבלת - יחד עם הקפה מוגשת אמפתיה, ועם הארוחה מגיע לב מבין ולא שופט, המאפשר לבנות לשתף, לחלוק וליצור אמון חדש בבני אדם.

  

2) "חדר ההלבשה" - החיים ברחוב גורמים להתבלות מהירה של הבגדים; במרכז מחכים לבנות מקלחת חמה ובגדים נקיים להחלפה, הניתנים ללא תשלום. 
את הבגדים מקבלים המתנדבים מתרומות, מכבסים אותם, ומציגים אותם על קולבים לנוחות מבקרות המרכז.
כמו כן הוקמה במרכז פינת איפור, בו הבנות יכולות לטפח את עצמן, לשוות לעצמן צלם אנוש ולחוש נשיות ובריאות.

   

3) "חדר השינה" - אחת הבעיות הבוערות ביותר עבור הנשים שחיות ברחובות, הוא למצוא מקום שקט ובטוח לשינה. 
שקט הוא עניין ברור מאליו, איזור נווה שאנן הוא איזור הומה וסואן; 'בטוח' הכוונה למקום לינה שבו לא תהיי חשופה לאונס, מקום בו בו לא ישדדו אותך בשנתך, או גרוע מזה.
ב"הדלת לתקווה" מספקים המתנדבים מיטות מנוחה בשעות היום, חמישה ימים בשבוע.
מפעילי המקום מקווים שיגיע יום ובו יוכלו לפתוח את המרכז 7/24, להוות אלטרנטיבה לחיי הרחוב, אך כרגע אין זה אפשרי.



מקים העמותה ומנהל המרכז, דיוויד פיקווט, הגיע מארה"ב, לאחר שחווה בשנות נערותו את הקושי שבחיים בסביבה אלימה, נגועת סמים ועוני.
ההיכרות האישית הובילה אותו לרצון לעזור לאלו שמצאו את עצמם שקועים עמוק במעגל ההתמכרות, האלימות וחיי הרחוב, ולנסות לסייע להם לצאת ולבנות חיים חדשים ובריאים יותר.
בתחילת דרכה, העמותה כוונה לעזור לכל דיירי הרחוב, אך עד מהרה גילה דיוויד שקיים דווקא צורך בוער במיוחד באוכלוסיית הזונות והנשים חסרות הבית.
הוא רצה לעזור גם לגברים, אך יש הבדל תהומי בין גבר לאשה החיים ברחוב - ברוב המקרים גברים לא נדרשים למכור את גופם והם מועדים פחות למקרי אונס והתעללות.
את פעילות העמותה הוא החל בדירה קטנה, שהייתה פתוחה לדיירות הרחוב לבוא ולהתקלח, לאכול דבר מה ולישון לאחר ליל עבודתן, שיכול להגיע אף ל 10-15 לקוחות ב"משמרת".
עם הזמן הצטרפו ובאו מתנדבים נוספים והפעילות גדלה והתפתחה, עד שלפני חמש שנים שכרו הפעילים את המרכז בנווה שאנן.

העמותה פועלת ללא תקצוב מהמדינה, הטיפול המסור בעשרות הזונות המבקרות במקום מדי יום, ממומן מתרומות בלבד.
מסיבה אבסורדית וכמעט לא תאומן - העמותה צריכה להעביר לקופת העירייה אלפי שקלים בחודש עבור ארנונה.
הסיבה לעלות הארנונה הגבוהה היא שבעבר התקיים במבנה מפעל, ושינוי הרישום לגבי מהות המבנה עמוסת ביורוקרטיה.
העירייה אמנם העניקה 66% הנחה המוענקים לעמותות צדקה, אך לא מגלה גמישות בעניין שינוי רישום המבנה - והחובות תפחו לממדים מפלצתיים, החוברים לתשלומי השכירות, חשבונות החשמל והמים, עלות המזון והכביסה, ועוד.

"
הייתי המום כשעיריית תל אביב דרשה שנשלם 8,000 שקל ארנונה לחודש", אומר פיקוויט, "הראיתי להם תעודה שמעידה שאנחנו עמותה, קיבלנו אומנם 66% הנחה, אבל הנחה ממפעל - ככה יוצא שהארנונה שאנחנו אמורים לשלם גבוהה יותר משכר הדירה, מה ההיגיון? אין לי בעיה לשלם את המיסים, אבל למה של מפעל, אנחנו מפעל?"
לאחרונה, לאחר הגעה לחוב ארנונה של 145,000 ש"ח (!!), עיקלה עיריית תל אביב את חשבון הבנק של העמותה.
לאחר מאבק כמעט קפקאי של שלוש שנים בביורוקרטיה, החליט דיוויד לעצור ולשלם את החוב, כדי שהפעילות במקום תוכל להמשיך; ללא חשבון בנק פעיל אי אפשר לנהל עמותה בסדר גדול כזה.

יתכן ואני טועה, אך סביר בעיני מאוד שהערמת הקשיים מצד העירייה טמונה בעובדה ה"לא נוחה" שמרבית ממתנדבי המרכז הינם נוצרים אוהבי ישראל, שנתינתם המסורה מונעת מתוך אמונה דתית עמוקה במסר החמלה והחסד שהורה ישוע.
לי עצמי כיהודי, אין צל של בעיה עם דתם של הפעילים; מניסיוני האישי ידוע לי שהמתנדבים לא מנסים אפילו לרגע להמיר את דתן של הבאות בשערי המקום ובטח לא של המתנדבים היהודים שבאים לתמוך במפעל החשוב הזה.

מהיכרות אישית אני יכול להעיד על הניקיון השורר במקום - הניקיון הפיזי של המיטות, המטבח והקפטריה - אך בעיקר על הניקיון הפנימי של המתנדבים, שעושים ימים כלילות על מנת לשפר את מצבן של אלו שגורלן לא שפר עליהן, והן נאלצות למכור את גופן ואת נשמתן.

כיצד ניתן לעזור?

1) התנדבות - כל זוג ידיים יכול לתרום; איסוף הבגדים לתרומות, כיבוסם וסידורם, הכנת ארוחות הבוקר והצהרים, ניקיון המקום, תחזוקת המבנה (אינסטלציה וכיוצא בזה), ובעיקר אוזן קשבת לבאות בשערי המרכז.

2) איסוף - בגדי ונעלי נשים, מצרכי מזון (קופסאות שימורים, אורז, שמן וכיוצא בזה), מוצרי ניקיון, מצעים, ספרים, איפור,
 וכל מה שעשוי לעזור לתחזק את פעילות המרכז. את הטובין ניתן להעביר למקלט (רח' נווה שאנן 5, ת"א) בתאום מראש בטלפון 052-2293928

3) תרומה - החוב הכבד העומד כצל מעל העמותה, מעמיד בסכנה את המפעל המדהים שנוצר בחמש השנים האחרונות. כל תרומה, אף הקטנה ביותר, תוכל לעזור לעבור את התקופה הקשה שבה מצויה העמותה.

בנק לאומי, סניף 810, אלנבי 119, תל אביב, מיקוד 61282

מס' חשבון  99 / 21859 

Swift No. LUMIILITXXX

IBAN: IL20 0108 1000 0000 2185 999

  

קישורים:

באתר העמותה יש פירוט לגבי מטרות המרכז, השירותים המוצעים במקום וגלריית תמונות; הצפייה בתמונות אינה פשוטה, לתשומת לבכם. לאתר העמותה: לחצו כאן

ניתן להצטרף לתמיכה ולקבלת עדכונים בדף הפייסבוק של העמותה: לחצו כאן

בקישור כאן תוכלו לראות סרטון מתוך כתבה על "הדלת לתקווה" מאתר YNET מיום ה-21.4.2008, אותה ניתן לקרוא כאן: ה"מפעל" להזנת זונות 

בקישור כאן תוכלו לקרוא כתבה מאתר NRG מיום ה-17.2.2010, אותה כתבה פעילה המתנדבת במקום; בכתבה חוויות ממקור ראשון של מתנדבת.

בקישור כאן תוכלו לקרוא כתבה נוספת מאתר YNET מיום ה-1.1.2011, המציג את התפתחות מפעל הסיוע לזונות וסרטון עדות אישית של אחת הבנות, המספרת כיצד דיוויד עזר לה לצאת מהגיהינום.

בסרטון הבא (באנגלית) מאתר NBC NEWS, מציג דיוויד את המקום ומתאר את פעילות העמותה, מומלץ להגדיל למסך מלא:

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת