00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

הודו לה` כי טוב- כתבה ראשונה בסדרה (1/4)

מוקדש ליניר האחד והיחיד באהבה ובהודיה שרק בזכותו הכל התגשם.

 


אמרו עלייה שהיא מהממת, כובשת, מהפנטת וממגנטת, וכל מי ששהה בה רק מבקש לחזור ולהיות בה עוד ועוד.

עם השנים נוצר בראשי דימוי של פלנטה קסומה, חלום.

חלומות מטבעם מרחפים בעולם האידיאות, שם הם מושלמים. כאשר אנו אוחזים בשוליהם ומורידים אותם לקרקע המציאות, הם משתנים, הופכים לחלק מן המציאות, לעיתים קרובות זוהרים הרבה פחות.

שיעור שלמדתי מניסיון אישי בהיותי בת 4. היינו אוספים אז "זהבים" עטיפות נייר כסף של שוקולדים מיוחדים או סוכריות ועליהם ציורים ואיורים. בזהירות משחררים את ה"זהב, מחליקים אותו בציפורן האצבע ומכניסים לאוסף היקר. חבר גן הבטיח שיביא לי "זהב" מיוחד ענק של אריה. כל אותו יום ובלילה דמיינתי את האריה בגווני חום כתום עם עיניים ירוקות בורקות משום מה, פרווה צבעונית, הקיצור, אריה מופלא רב גווני וצבעוני.

בקוצר רוח חיכיתי לאריה המובטח והנה מושיט לי חבר הגן נייר כסף ועליו רישום בצבע כחול של דמות אריה כזה שהיה על קופסא של צבע נעליים בבית. ומי התייחס אליו בכלל? זה היה כיסוי של צבע הנעליים ותו לא.

ובכל זאת אותה ארץ קסומה , רוחנית המשיכה להקסים מתוך סיפורים של הרבה אנשים ולא הצלחתי להבין את סוד הקסם. מה פירוש רוחניות? האם רוח אלוהים מרחפת מעל פני האנשים? שורה ברחובות? יוצרת השראות והארות לנושמים את האוויר בה?

כמו חלק גדול מהמשאלות והציפייה והתרגשות לווה העניין בהרבה פחד. כבר אמרנו שלעיתים קרובות משאלה ופחד שלובים יחדיו. יחד עם סיפור הקסם הילכו גם סיפורי אימה. היו שאמרו שרק כף רגלנו תדרוך על אדמה ייהדף אל פנינו גל צחנה עז ומיד נרוץ למטוס ונבקש לחזור לארץ מיד ללא שהיות.

אז קניתי בארץ שישה בקבוקי שמן ארומאטי לבנדר לשים מתחת לאף ועוד מיני בשמים מוצקים נטולי אלכוהול שחלילה לא אטבע בסירחון.

מה יש לדבר? פחד מבחינתי כולל את כל אמצעי המיגון האפשריים.

הזהירו שלא לאכול בדוכני הרחובות ולא לקנות כל דבר מאכל כולל ירק או פרי שכן הושקו במי שופכין ונלקה בהכרח בתחלואי בטן ושמומלץ אך ורק לאכול בבית המלון. ספוגת פחד מפני הלכלוך אפוף המיקרובים הוחלט על לינה בבתי מלון יוקרתיים, צרה שעוד ידובר בה, מפוארים , שיש להניח שיהיו גם נקיים. אי של שפיות ונינוחות בתוך כל תרחישי המיאוס האפשריים.

גם עניין אסלת השירותים הטריד מאוד . מאחר ובאותה פלנטה לא מקובלת אסלת בית שימוש כנהוג במקומותיו אלא רק חור סניטרי וניקוי באמצעות צינור שטיפה הרי שהעדפנו חד משמעית להיות במקומות שיספקו אסלות ישיבה כולל נייר טואלט עליו ידובר עוד רבות.

מה לעשות? עשיית צרכים היא דבר חשוב והכרחי ואין לזלזל בו. כמו כן נשמעו הפחדות אודות יתושים, ברחשים, חום בלתי נסבל, לחות של 100 אחוז. מה שאילץ שוב את הבחירה במלונות יוקרה הממוזגים והחסינים מפני חיות קטנות מטרידות.

שורה תחתונה היה בכך הכנה לטיול תוך כדי שיריון מקומות מפלט והגנה, נשמע מאוד מצחיק אבל גם יצר תחושת ביטחון.
ואם בכל זאת לא די הרי שלגבי האקלים המצפה לנו נאמר שנפגוש את כל עונות השנה. מחום של 30 מעלות ועד לקור מקפיא ולפיכך יש להצטייד בביגוד מתאים.

התוצאה הייתה 2 מזוודות לנפש ובכל טיסה תשלום עתק על משקל עודף שלא לדבר על החשיפה למסע התנפלות של הסבלים המושכים בכוח מן היד את המזוודה בכל שדה תעופה בכל יציאה מן המונית למלון ולהיפך ואז לכל מזוודה מסתובבים שלושה סבלים עוזרים, מכוונים, מסייעים וכולם מחייכם וממתינים לטיפ- תשר בעברית.

מרבית כסף הטיול שולם כטיפ  לסבלים הנדחפים, לנהגים שהכניסו המזוודות לתא מהטען ובכלל הסיעו אותנו, למדריכים המקסימים, לנהג ששהה איתנו שבוע ימים ולכל איש שירות שעמד מולנו מחייך ולא זז, אם לא זז משמעותו שגם לא יזוז אלא אם כן יקבל טיפ. זהו חוק הפלנטה הקסומה. כשחזרנו הביתה מנתב"ג ביקש הנהג תעריף פעוט של 140 ₪ כולל המטען, בטבעיות הושטתי לו 150 ₪ , טיפ הרי זה חובה ולתדהמתי מיד הושיב לי 10 ₪ ועוד סייע לי חינם אין כסף בהורדת המזוודות, הו ארצי האהובה והיקרה, כמה שאת שפויה.

שוחרי טובתי ייעצו לי לנסוע לקנדה (אבל היא הרי לא רוחנית) לנופיה הקסומים של אירופה (טוב כבר היינו וראינו, מכירים , אז מה הביג דיל) אבל אני התעקשתי. על חלומות קשה לוותר.
לא חיפשתי יופי מערבי אסתטי נקי , מפנק ונוח, אלא חיפשתי מקום המכונה רוחני שאינו שרוי בתוך אלוהי הכסף והנוחות.

 מי שמחפש יופי ונופים קסומים ופסטורליים שייסע לשוויץ, בכך אין ספק.

לא נסעתי להודו כדי לחפש את עצמי, את זה עושים בחדר או עם זולת משמעותי המציב בפנייך מראה בזוויות שונות, או תוך התבוננות אל מהלך חייך. כמובן מי שרוצה להיכנס לתהליך של התבוננות רוחנית עליו להיכנס לחיות מספר חודשים ארוכים באשרם או בבית ספר ליוגה, כלומר סוג של תהליך לימוד לכל דבר ועניין.

מי שרוצה לחצות יבשת ענק זו תוך כשלושה שבועות הרי הוא תייר לכל דבר הרוצה לראות את החוץ עד כמה שאפשר, להתרשם, להפנים מראות, קולות (ריחות כאמור לא היו מטוב ועד רע) נופים, אנשים וכו'. מיקוד הקשב אפוא היה בחוץ ולא בפנים. כך שהייתי בהודו תיירת מקצועית. חמושה ביד אחת בווידיאו וביד השנייה במצלמה מנסה לראות ולמשש את הדבר הזה שמדברים בו קסומות ובאושות בו בזמן, לגעת במיתוס הקסם והמיאוס.(למען דיוק העובדות יד שלישית החזיקה גליל נייר טואלט , לכל מקרה וביד רביעית בקבוק מים מינרליים. הרי בהודו רוב האלים הם מרובי ידיים).

אז איך מספיקים לראות את כל שכיות החמדה על פני מרחקי ארץ כה גדולים? וכאמור עם שני מזוודות לנפש ומטען חריג עודף.

מאוד פשוט,  זמן הוא כסף וכסף חוסך זמן. אז יניר המקסים סוכן הנסיעות הטוב ביותר בתל אביב או בישראל בכלל קלט מיד עם מי יש לו עסק ומיד הציב מסלול לפי האתרים המבוקשים שהוגדרו כלהלן: מקדשים מרכזיים ואירועי פולחן דתי. הקיצור מוקדי הדת והאמונה.
יניר כזה מקסים שאי אפשר שלא להתחבק ולהתנשק איתו לאחר החזרה, הפך להיות הבן הנוסף שלי בעיניי רוחי(לא שאלתי אותו אם הוא מסכים). ומאחר ואנו מדברים על זמן וכסף ומהירות הרי שכמובן דובר על נהג פרטי צמוד ומדריך צמוד לכל עיר ולכל אתר ולכל מקום. שלא לדבר על נציג חברת הנסיעות המקבל פנינו בכל יעד בו דורכת כף רגלנו, בין אם שדה תעופה או ירידה מקרון רכבת, מחלקה ראשונה כמובן.
מוכרחה לומר כי בזכות יניר ובובי הקולגה ההודית מולו הוא עובד הטיול תקתק כמו שעון שוויצרי. טיפול מלכותי, אין מה לדבר.
רק יצאנו מקרון רכבת ובעיקר משדה תעופה , הגיח אלינו נציג חברת הנסיעות, הובילנו כולל ערימת הסבלים הנדחפים אל המכונית המסיעה למלון וקבע מיידית שלמחרת ב9 בבוקר יתייצב בלובי המלון הנהג היומי פלוס המדריך ההולם מה שאכן התרחש בדיוק של שניות.
אם אליזבת השנייה מלכת בריטניה חוגגת בתקופה הנוכחים יובל 60 למלכותה, מדוע שלא יגיע גם לי טיול מלכותי בדומיניון בריטי לשעבר? חלק ניכר מהתושבים דוברי אנגלית ואף רוב העיתונים יוצאים בשפה האנגלית.

אז קלטתם. תרמילאים לא היינו. רק מזוודאים, ההולכים לכל מקום עם בקבוק מים מינרלים (וצריך להיזהר בין המזויף למקורי וזאת לומדים חיש קל לפי הסגר ההרמטי של הבקבוק), אפשר אפילו לומר תיירים פלצנים העושים טיול סטייל חמישה כוכבים. טוב, באיזו ארץ בעולם אפשר לעשות טיול ברמת פינוק כזו. רק בהודו בה השכר החודשי של הנהג שלנו, 120 דולר. רק בהודו אנחנו הופכים מיליונרים ואם זה מתאפשר אז למה לא?

מוכרחה לומר שלאור הניסיון בטיול אני מעדיפה מלונות ושירות , פחות יוקרתי פחות פלצני פחות מתחנף פחות מלקק ובפרט מעדיפה את היכולת לפתוח חלון לאוויר הפתוח ולא להיות כלואה בכלוב זכוכית אטום וממוזג.


אז את המפגש הראשוני עם הודו עשינו דווקא במטוס אל על למומביי שיצא ריק ברובו. לידינו כמה גברים ישראלים הנוסעים למטרות ביזנס ומכירים ויודעים מה הם רוצים ולאן הם נוסעים.
כאן התגלה החלק הטרום הודו שהתגלה להיות מדויק להפליא. חברת עלית במבצע קידום מכירות חילקה על מושב כל נוסע מארז קרטון קטן ובתוכו של קפה טורקי, כזה שבלעדיו לא מעבירים את היום במקומותנו. שכני משמאל סקר במהירות של אל הודי בעל ארבעה ראשים ואין סוף ידיים, כמו כל אל הודי טיפוסי, את המרחב שלפניו ואמר בליבו "קדימה , אסוף קפה".

"אספי כמה שיותר שקיות" זרק לעברי והסתער למושבים הריקים כשהוא אוסף את הקרטונים של עלית. מכל סבב כזה אמרתי לו אמרתי לו "הלו, זרוק אליי קרטוניה אחת" מה שאכן התרחש , אך הוא המשיך לדחוק בי  "קדימה המטוס ריק קומי ואספי קפה" פעם אחת קמתי כמה פסיעות ולקחתי מארז אחד גם זאת בביישנות אך סה"כ צוידתי כהלכה ע"י ידידי משמאל.
כשהיה עמוס כבר שקיקי קפה טורקי עלית התרווח במושבו (הוא ישב כמובן על 4 מושבים ריקים שהפכו אחר כך למיטה) ואמר "עכשיו זה סידר לי את הודו". אז במטוס לא ידעתי כמה שהוא צודק כי בהודו פשוט אין מוצר הקרוי קפה טורקי או קפה נמס הגון ובכלל אין קפה. הודו וקפה לא הולך ביחד, רק תה ותה ותה ואז קוראים לו צ'אי. כדי להוסיף סבל על סבלי הודו היא ממש לא ארץ זבת חלב , גם לא דבש ולא ריבה. הודו לא הולך בכלל עם מוצרי חלב, עם גבינות לבנות, עם גבינות בכלל, עם יוגורטים , לא עם גלידה ולא עם לחם שמרים ועוגות כפי שאנחנו מכירים.

בהודו אוכלים דברים מוזרים שמבחינתי עדיף לא להתקרב אליהם , אז לסיום רשימת האין של הודו (לאיזון בכתבות ההמשך נציין גם את כל היש) נציין שאין בהודו עוד מספר דברים בסיסיים:

1. אין בה חיה המכונה סופרמרקט- פשוט עוד לא המציאו. על החנויות ואיך הן נראות נדון בהמשך. רק בעיר הנורמאלית היחידה בהודו צ'אניגראם – עיר מתוכננת לפי סטנדרטים אירופאים מצאנו מעין מיני סופרמרקט קטן המיועד כנראה לתושבי חוץ. אבל מי בכלל נוסע להודו כדי לראות עיר נורמאלית?

אז מה עוד אין בהודו?

2. אין כמובן בהודו מדרכות, מדרכה מה זה? יש כביש ללא שוליים משני צידיו עפר , על העפר ערימות של אשפה אין סופיות כגון בקבוקים, שקיות ריקות או מלאות, קופסאות, מיני אוכל שפג תוקפו, זבלים. ובקיצור אשפה לכל דבר ועניין כמו אצלנו בשביתת עובדי התברואה אלא ששם זה כרוני קבוע ונמשך לכל אורך דרכיה ורחובותיה של הודו. כך שלאורף הכבישים ולצידיהם נהרות של אשפה. בצידם סמוך לכביש זורמים פלגי מים קטנים בלתי מזוהים, מקורם לא ברור, אך אין הם מעלי צחנה. הכבישים עמוסי תנועה כאשר בצורה לא סבירה כאשר כולם נוסעים באותם מסלולים לכל הכיוונים רמזורים הם לא דבר שבנמצא גם לא מעברי חצייה להולכי רגל ובקצרה הכביש הוא ג'ונגל חסר פשרות.

בין עומס התנועה הלא סביר לבין מרחבי האשפה האין סופית מהלכות נשים יפיפיות לבושות בגדי סארי מדהימים, עדינים, צבעוניים ורקומים להפליא. אין דבר יפה וקסום יותר מסארי עדין יפיפה. הגברים לבושים בלבוש מערבי.

כבר אמרנו שההודים הם בעד חופש חירות ואיש הישר בעיניו יעשה  כך שבהיעדר חוקי תנועה ובהיעדר רימזור מסתערים מיליוני הודים ברצותם לחצות כביש לעבר נהר המכוניות, הטוקטוקים (מין תלת אופן) , אופנועים (4 אנשים לפחות על אופנוע) כששאר כל כלי הרכב צופרים ומצפצפים ובאורח פלא חוצים ההודים את הכביש.

הנהג המנומס שלנו תמיד פתח לי את הדלת לתוך הכביש הסואן. מה הבעיה? בהודו יש אלוהים והוא שומר על כל מיליוני ההודים בחציית הכבישים, קסם ופלא בפני עצמו.

3. ועיקר העיקרים החשוב שבחשובים, מה אין בהודו?

אין אבל אין ניירות טואלט! בשירותים הציבוריים אם מבקשים נייר הם מציעים חתיכת עיתון, אגב עיתון הוא דבר מאוד פופולארי  בהודו, לא רק לקריאה. ממנו אוכלים בדוכן את מנת האורז שקנו לצהריים ובעיתון גם אורזים את כל הקניות.

באשר לנייר הטואלט הרי הוא שווה יותר מזהב. הגליל דקיק ופצפון ולך חפש בשווקים ההודים גליל נייר טואלט. התמזל לנו שהנהג שלנו רכש עבורנו, לא ברור היכן, מארז גדול של נייר טואלט . כך שלכל מקום הלכנו עם ווידאו, מצלמה, בקבוק מים וגליל נייר טואלט ביד(כבר הוזכר קודם). נשמע מצחיק לא?

עם כל האין שבהודו יש גם הרבה יש השאלה לאן מכוונים את המבט ובאיזה מצב רוח.

אז נשאיר לפעמים הבאות את המקדשים, את האלים, טקסי הגנגס ההינדים, הבודהיסטיים, ובעיקר לבבות האנשים אותם פגשנו, המדריכים המקסימים שיש להם אור בתוך הלב וזה מה שעושה את הכול. (אלוהים בהודו, כמו בשאר המקומות שוכן בלבבות האנשים).

חווית כל יום עמדה תחת השפעת המפגש החיובי , המרנין, הייחודי עם המדריך של אותו היום.

בשקט בשקט הסתלקנו מהארץ לקראת המחצית השנייה של חודש פברואר עד למחצית חודש מרץ. הבלוג המשיך לפרסם כתבותיו מכוח עצמו ומכוח ניהולה של דנה, גם הפייסבוק העסקי חיפה עלינו ועבד על אינרציית דנה כך שבשקט ובהסוואה פשוט נסענו. כל הלקוחות החדשים שהשאירו הודעות במשיבון ולא חזרתי אליהם אמרו אחר כך כולם, או שהיא מתה או שהא ברחה לחו"ל.

ברוכים הבאים להודו.



הכתבות הבאות לסדרה:
כתבה שנייה - נמסקר אינדיה נמסקר
כתבה שלישית- גם בהודוו צריך להתפרנס
כתבה רביעית - איך נקמתי בהודים - או נוכחותו של האין

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת