00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

עבדים היינו?

היום היה לי יום חופש. היום הראשון מאז... יותר מדי זמן מכדי שאוכל באמת לזכור. קמתי בבוקר יקיצה טבעית ב6:00 (כן, אני יודעת... איכסה), הבטתי בשעון, תהיתי למה קמתי מוקדם.. אני צריכה ללכת ללימודים? לא.... מסתבר שאפילו לסטודנטים יש חופש של שבוע וחצי בפסח... אני צריכה ללכת לעבודה? לא... אני עובדת לילה... אני חופשיה לחלוטין עד 23:00. חופש. וואו. מה עושים? חזרתי לישון.

בכל דור ודור חייב כל אחד לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים.וכפסטפריאנית אני יכולה להתחיל להטיל ספק בעצם קים יציאת מצריים באופן כללי,אבל בין אם יציאת מצרים אכן התרחשה או דווקא לא- נשאלת שאלה גדולה יותר- האם היינו עבדים?

למה זו שאלה בכלל? כי מדיון עומק שניהלתי לא מכבר עם חבר חופר כמעט כמוני- לטענתו מסתבר שלפי התעודים המצרים אנחנו ככל הנראה כן שהיינו זמן במצרים, כן עבדנו שם, אפילו בפרך... אבל עבדים... לא ממש היינו. היינו עובדים. לדבריו, לפי התיעוד המצרי יש עם כלשהו, העברים, שאכן הגיעו למצרים, כי בארצם יש בעיה כלשהי (בצורת?) שיצרה מצב בו הם העדיפו לא להיות שם, והם הגיעו בהמוניהם למצריים- איפה שלא היה משבר, והם עובדים אצל המצרים. הם יכולים לעזוב בכל שלב שבא להם, ופשוט יום אחד הם באמת החליטו לקום וללכת. זהו.

לו היה זה עם אחר, היינו יכולים לחשוב שהמצרים פשוט טייחו את העובדות- אבל לא המצרים, בניגוד לשאר העמים באותה התקופה (ובראשם- אנחנו) שהיו מגזימים בסיפורים ומתארים בדרמטיות אירועים שהיה להם חשוב להעניק להם משמעות- המצרים תיעדו בפאנטיות. הכל. דברים טובים כרעים, סיפורי גבורה ואצילות כמו השפלה ובושה. הם תיעדו הכל. אין להם שום סיבה לשקר דווקא בזה.

פתאום, מעצם העלאת הטענה... הסטאטוס שלנו כעבדים התערער לי. יכול להיות (לא יודעת) שהיינו פחות עבדים רצועים סטייל סרטי יציאת מצרים שכולנו ראינו... והיינו יותר כמו... הפיליפינים בישראל של ימינו. עם... שהחליט מסיבותיו שלו, ומבחירה מלאה, ללא כפייה, ללא רודנות, ללא חשש- פשוט בחר לחיות. לחיות כמעמד עובד נמוך בארץ זרה, כן... אבל לחיות. מה שהעלה בי את התהייה- איך הפיליפינים היו מתעדים את המצב הנוכחי כאן אם בעוד כמה שנים כולם היו חוזרים לארצם, ולא היו את אמצעי התקשורת והארכיונים שיש היום. איך הם היו מדברים על העם שציווה עליהם לעבוד בעבודות פרך מחד ועבודות מבזות מאידך?

ונגיד שאנחנו בוחרים לשחרר את כבלי המסכנות שכל כך כיף לנו להתכרבל בהם... לוותר על "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו"... ולשניה אחת- לשקול את האלטרנטיבה... איזה קונספט מרתק! להסתכל על סיפור עתיק וטחון כל כך שכל אחד יודע לספר בדיוק מה קרה שם- ולבחון אותו מזווית אחרת:

אכן קם דור שלא ידע את יוסף. אבל בשני העמים. לא רק המצרים איבדו את חיבתם/ידידותם/קשרם הטוב עם העברים... גם עברים חדשים נולדו. כאלו שלא ידעו את סבל הבצורת. כאלה שמעולם לא בחרו לנוס מפני רעב ומוות בייסורים- והעדיפו ללא ספק את האלטרנטיבה של לעבוד אצל העם המקומי שנתן להם מקלט.... ואותם הצעירים העברים בכלל לא אהבו את הקטע שמהרגע שהם נולדו הם רק עובדים בעבודות משפילות- מנקים את הבתים של המצרים, מטפלים בזקנים שלהם (על כל המשימות המגעילות הכרוכות בכך), בונים את הבתים שלהם, מביאים אותם ממקום למקום- מגיל אפס- הם הרגישו כמו עבדים. משלמים את מחיר הבחירות הטיפשיות של הוריהם.
אז אכן קם דור שלא ידע את יוסף, דור עברי, ובמקביל- בארץ כנען נפתרה הבעיה (אם נצמד למקורות- נשברה הבצורת)- ואותה הארץ, ארץ האבות, הארץ המובטחת, התחילה לקרוץ להם... ארץ זבת חלב ודבש... ארץ בה הם העם הנבחר, ולא עם משרתים... אין ספק שזה היה יכול למרמר כל אחד.
ובניגוד למצרים, כאמור, העם שלנו תמיד התברך באובר-דרמטיזציה (גם סיפורים מהתנ"ך שהוכח כי יש להם עוגן כלשהו במציאות- הם שונים בתכלית השוני מתיאורם התנ"כי). ברור שאנחנו לא סתם קמנו יום אחד, שלחנו את המצרים לחפש את החברים שלהם והחלנו לצעוד לארצנו האהובה. לא ולא... אנחנו רצינו ללכת אבל אז לא הסכימו לשחרר אותנו... ונדרשו עשר מכות אלוהיות שכל העם הכובש, הרודה והמושחת הזה סבל מכל אחת ואחת מהן, ועד למכה האחרונה, שנטלה את חייו של כל בכור ברחבי העם האכזר ההוא... עד אליה עדיין לא הסכימו לשחרר אותנו, ואז אחרי שהסכימו ושמחנו ושרנו לנו במדבר- הם התחרטו, ורדפו אחרינו, הנבלות, אבל אנחנו... עם סגולה, ובהנפת מקל, לא יותר, חצינו את ים סוף ועברנו בתוכו, ואת המצרים המתועבים הים לא העביר- אלוהים לצידנו. כולם צריכים לפחד מאיתנו. אנחנו אדירים.

כנראה שלכל אחד יש את הדרך שבה הוא נהנה לתאר את החופש שלו. העברים דאז בחרו לזכור דברים כפי שראו לנכון...אני, לעומת זאת, חגגתי את החופש שלי בארוחת שחיתות מטורפת, ואז בסרט ספונטני (מחריד לחשוב כמה זמן חלף מאז הפעם האחרונה שהייתה לי המותרות להיות ספונטנית לגמרי!!!) "21 ג'אמפסטריט". כן, אני יודעת... התרגום נשמע מטומטם... אבל סרט אדיר. קחו את עצמכם ולכו.
לא יודעת מה איתכם... אבל לפחות את חגיגת החופש שלי לא יקללו בעוד מאות שנים בזמן שממתינים שעה וחצי של הגדה מרגיזה רק בכדי להגיע לקניידלך הנכסף!

חג חירות מדהים לכולם!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת