00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

חיים ומוות – ביד המדע : הדרך לחיי נצח ולשינוי סדרי בראשית על פני האדמה

 

המאמר התפרסם במקור בגיליון אפריל של כתב-העת המדע-פופולרי גלילאו. תודותיי למערכת העיתון על העריכה המדוקדקת.


"In youth I have known one with whom the Earth / In secret communing held – as he with it…" Edgar Allan Poe, In Youth I have Known One.

"בנעוריי הכרתי אחד עמו האדמה / בחשאי שוחחה – והוא עמה..." אדגר אלן פו, בנעוריי הכרתי אחד


אני נכנס לפקולטה לביולוגיה בטכניון ומסתכל סביב. זמן רב עבר מאז שלוש השנים שביליתי כאן במהלך לימודי התואר הראשון, אך אני עדיין זוכר את התשוקה היוקדת עמה נכנסתי לטכניון: לשנות את העולם, לטובת האדם. היום אני נפגש עם אחד האנשים ששימשו לי מקור השראה לשאיפה זו, הפרופסור לביולוגיה שמעון גפשטיין.

פרופ' גפשטיין פותח עבורי את דלת מעבדתו באדיבות המאפיינת אותו. הוא מקדם אותי פנימה. המעבדה אינה מפוארת: שולחנות ניסויים פשוטים, כיסאות, מקומות עבודה עבור החוקרים. קשה להאמין שבמקום פשוט כזה, נזרע הזרע שאולי עוד יציל את העולם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרופ' שמעון גפשטיין

 

"אוכלוסיית העולם הולכת וגדלה." מתחיל גפשטיין לתאר את האתגרים העומדים בפני האנושות בעשורים הקרובים. "בעוד 20 שנה יהיה צורך ב-50% יותר מזון מהקיים כיום. דשנים חדישים יותר לא יביאו אותנו לשם. הגענו כבר ליבולים הגבוהים ביותר שאפשר להשיג בטכנולוגיה הנוכחית לדונם. למעשה, צפויה ירידה כי הקרקעות פחות טובות, וכמות המים הזמינה הולכת ויורדת. השינוי האקלימי יביא לתקופות יובש במקומות רבים בעולם."

תחזיות מעין אלו אינן חדשות. הן תוארו כבר לפני יותר מ-200 שנה על-ידי תומאס מלתוס (Malthus), כומר, דמוגרף וכלכלן פוליטי אנגלי, שטען כי המין האנושי יגיע לפיצוץ אוכלוסין עוד במהלך המאה העשרים. הוא הציע כי על צעירי וצעירות אנגליה להתנזר ולהימנע מקיום יחסי=מין שלא לצורך, וכך ירד גם מספר ההריונות הלא רצויים. הצעירים לא ממש הקשיבו לו. קשה להנדס מחדש את דרך החשיבה של המין האנושי. גפשטיין בחר בכיוון האחר: לבנות מחדש את הטבע עצמו, ואת המגבלות שהוא מטיל עלינו.

"חייב להתרחש שינוי", הוא אומר. "משהו שיכול לשפר בצורה משמעותית את המצב. והשיפור הזה יכול לבוא בצורה של הנדסה גנטית, באמצעות שליטה בתהליכי ההזדקנות."

הוא מביט בי בעיניים שלוות, ומרים את כוס המים לפיו. דפוס זה מאפיין את שאר השיחה בינינו: הוא מתאר ברוגע ובענייניות רעיונות ופיתוחים שגורמים להיבריס, חטא היוהרה, ללכת לבכות בשקט בפינה. האם הוא רוצה לשנות את תהליכי ההזדקנות של המין האנושי? הוא ממהר להסביר את עצמו. "אני עובד עם צמחים, והזדקנות של בני אדם שונה מאד מזו של צמחים", הוא אומר. "התמונה הבולטת שכל אחד מכיר היא שבסוף העונה, שדה החיטה או התירס מצהיב תוך שבוע=שבועיים. זה הכול ממש מתוכנת. אתה יכול לצפות מראש מה יהיה סדר האירועים בצמח. דגם כזה של הזדקנות אופייני לכל הצמחים שמניבים פרי רק פעם אחת במחזור החיים שלהם. אתה יכול ממש לחזות מה יקרה בכל התהליך הזה, ברמה התאית, המולקולרית ושל האורגניזם השלם."

בדפדוף מהיר בספרי הלימוד שבחדר, אני למד כי הצמחים החד-שנתיים אינם קוטלי קנים. אלו הם הצמחים שאנחנו אוכלים בחיי היומיום, כמו עגבנייה, שעורה ותירס. צמחים בעלי חשיבות גדולה להזנת מיליארדי בני האדם שבכוכב הלכת הקטן שלנו. "במחקר שלנו התמקדנו בהזדקנות בעיקר בצמחים חד-עונתיים וחד-שנתיים, וראינו שמיד לאחר שהצמח פורח ונותן פירות, הוא מתחיל להזדקן. ההזדקנות באה לידי ביטוי בכך שהעלים מתחילים להצהיב, תהליך הפוטוסינתזה יורד ביעילותו, מילוי הגרעינים בדגנים נפסק, ותאי הצמח מתחילים לעבור תהליכי פירוק. רואים שהצמח מפסיק להצמיח איברים חדשים, כמו עלים. אנחנו רואים גם שמפסיקה חלוקת התאים בגוף הצמח, וזה יוצא דופן, כי לאורך כל חייו עד לאותו רגע, הצמח ממשיך להוציא ענפים, שורשים ועלים חדשים. בזאת הוא שונה מאיתנו. אנחנו בני האדם מפסיקים להצמיח ידיים חדשות ואיברים נוספים בתום ההתפתחות העוברית. הצמח כל הזמן מוסיף לגדול, וההזדקנות שלו קשורה בין היתר בהפסקה של חלוקת תאים."

גפשטייןעוצר, ובורר מילותיו בקפידה. "ההבדל השני בין הצמחים לאדם הוא שבצמחים קיים קישור בין ההזדקנות להתרבות. בצמחים, אם נקטום את הפרחים או את הפירות, אזי משך החיים יתארך. הזדקנות הצמחים מתוכנתת גנטית בעצם, כאשר ההזדקנות היא תהליך אקטיבי שמוּנע על ידי הצמח. מסונתזים אנזימים שהורגים את הצמח. למעשה הצמח הורג עצמו לדעת, מיד לאחר שהוא נוקט בפעולות הנדרשות להעמדת הדור הבא: יצירה של פרחים, זרעים או פירות. יש ממש קישור ותלות בין שלב ההתרבות להזדקנות. בבני אדם אתה לא רואה את הקשר הזה באופן מיידי."

אני חושב על חבריי וחברותיי, שרבים מהם מתנסים בימים אלו לראשונה בחוויית גידול ילדים וישנים ארבע שעות בלילה. חלקם נראים כאילו הזדקנו בעשר שנים. מחקרים אחרים מההיסטוריה, כגון אלו המתעדים את חייהם של אנשי האצולה הבריטית משנת 740 אחרי הספירה ועד המהפכה החברתית, מראים תוצאות דומות: הנשים המעטות ששרדו עד גיל תשעים הביאו לעולם רק 1.8 ילדים בממוצע, ומחצית מהן לא ילדו כלל. נשים אחרות, שהביאו שפע של ילדים לעולם, חיו בממוצע 45 שנים בלבד[1]. האם באמת אין קשר אצל בני האדם בין ההזדקנות להבאת ילדים לעולם? אלא שגפשטיין מבטל את הספקות בהינף יד. "קיים תהליך התאבדות של תאים הקרוי ומוכר כ"מוות תאי מתוכנת" גם בבני אדם, אבל לא בתהליך ההזדקנות", הוא מסביר. "התאים המרכיבים את הגוף האנושי מפסיקים לתפקד ומתים בצורה פסיבית כתוצאה מבלאי של החומר: רדיקלים של חמצן גורמים לנזקים בדנ"א, בחלבונים, ובעוד חומרים. וכן, גם העייפות משחקת חלק בתהליך. בסופו של דבר, בני אדם לא מתים מסיבה אחת, אלא מכשל הדרגתי של הרקמות השונות בגוף. אין מנגנון השולט על ההזדקנות. התאים לא הורגים את עצמם. בצמחים, לעומת זאת, התמונה שונה לגמרי."


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הזדקנות אנושית

 

הצמח האובדני

"How often we forget all time, when lone / Admiring Nature's universal throne; Her woods – her winds – her mountains – the intense / Reply of Hers to Our intelligence!" Edgar Allan Poe, In Youth I Have Known One

"לעתים תכופות אנו שוכחים בבדידותנו / להשתאות ממלכות הטבע; עציה – רוחותיה – הריה – תשובתה העזה / לכל תבונתנו!" אדגר אלן פו, בנעוריי הכרתי אחד


גפשטיין גילה בצמחים מתג הקיים בקוד הגנטי. ממש כמתג המכבה או מדליק את האור, כך מתג זה שולט ביצירה של אנזימים בצמח שמשמשים לחיסולעצמי. אלו הם אנזימי ההזדקנות, שהורגים את הצמח בעצמם. במקום שבו כל שאר היצורים החיים מנסים לשמר את קיומם עד הסוף המר, הצמח מביא על עצמו את הקץ באופן אקטיבי. למה? הדעה השגורה היא כי הצמח הבוגר מפנה מקום לצאצאיו, כדי שלא להתחרות עמם על המשאבים המוגבלים הקיימים בסביבה. הצאצאים, אחרי הכול, אינם יכולים להרים רגליים ולעבור לסביבת מחיה אחרת כבעלי חיים צעירים. זוהי אסטרטגיה נבונה שהתפתחה במהלך האבולוציה ומשרתת את הצמח היטב, אך לא בהכרח אותנו, בני האדם.

"להזדקנות הזו יש משמעות כלכלית מאוד גדולה, כי צמח שמזדקן מפסיק למלא את הגרעינים שלו", מפרט גפשטיין. "היבול היה יכול להיות יותר גדול אם היינו יכולים לדחות את תהליך ההזדקנות, כי הפוטוסינתזה היתה נמשכת תקופה ארוכה יותר, והיו מתקבלים יותר חומרי גלם ליצירת פרי במשך זמן ארוך יותר. ידוע בחקלאות שבזנים שהם מאריכי ימים ונשארים ירוקים עוד שבועיים, היבול יכול לגדול ב-20%. בעיה נוספת היא בהזדקנות של איברי הצמח הבודדים, כמו העלים והפירות. ברגע שמנתקים את העלה או הפרי מהצמח, האיבר שנותק מתחיל לעבור הזדקנות מהירה בעצמו. יש ביטוי לכך בלשון העממית: חיי מדף קצרים. חיי המדף הקצרים של חסה, עגבניות, בננות, תפוזים וכל יתר הפירות והירקות, הם ביטוי של תהליך הזדקנות מואץ. התוצאה היא לעתים הפסדי יבול של עד 50%, מהרגע שהחקלאי קוטף בשדה עד שמגיע לסופרמרקט ומשם ללקוח בבית. אבל יש הרבה דמיון בין ההזדקנות של הצמח השלם, לבין הזדקנות האיבר המנותק."

פניו מרצינות, והוא מטיל את הפצצה: "במהלך מחקרינו בשנים האחרונות, הצלחנו לעכב את שתי צורות ההזדקנות: הן של הצמח השלם והן של אברי הצמח הקטומים."


 

 

 

 

 

 

הזדקנות מתוכנתת מראש של צמח

 

המתג שעוצר את המוות

"A change in time, a change in place / A change of jobs, a change of pace / Change your style or change your friends / Change your path and change the end." Ethan Allen

"שינוי בזמן, שינוי במקום / שינוי בעבודה, שינוי בקצב / שנה סגנונך או שנה חבריך / שנה מסלולך ושנה את קצך." איתן אלן.


המילים זורמות בשצף עכשיו. תיאורים של מנגנונים גנטיים סבוכים, שמיפוים והבנתם הם תוצר של מפעלי חיים בעשרות מעבדות מסביב לעולם. "ידענו כבר איזה גנים מוציאים לפועל את תהליך ההזדקנות, אבל חיפשנו גנים שמבקרים את המתג של התחלת ההזדקנות. הנחנו שיש גן בקרה, שמדליק את התהליך כולו. מצאנו גן אחד שקראנו לו בשם SARK, וזיהינו שהוא אחראי על יצירת חלבון ממשפחת הקינאזות. החלבונים ממשפחה זו מפעילים או מכבים תהליכים ספציפיים בתאים. אז התחלנו לחשוד. הבנו שמצאנו את המתג שלנו כשהבחנו שהפעילות שלו מופיעה רק קצת לפני שמתחיל תהליך ההזדקנות, ומיד לאחר מכן הוא מפסיק לפעול. הוא בעצם המתג שמפעיל ומתחיל את תהליכי ההזדקנות, וברגע שהם נכנסו לפעולה, הוא מפסיק לפעול בעצמו וההזדקנות נמשכת כתוצר טבעי של שרשרת האירועים שהוא התחיל."

"אנחנו חשבנו לבטל את הפעילות שלו לגמרי בעזרת טכנולוגיה מוכּרת של ההנדסה הגנטית, כך שלא יתחיל בכלל את תהליכי ההזדקנות", מתאר גפשטיין את מאבקו בתהליכים טבעיים שהתגבשו לאורך מיליוני שנות אבולוציה. "להרוס את המתג כדי שתהליך ההזדקנות לא יותנע בכלל. הניסיון הראשון בכיוון הזה נכשל מסיבה טכנית: השתמשנו בשעועית כצמח מודל, כ"חיית הניסוי" שלנו, ולא הצלחנו להנדס אותה גנטית. אבל מתוך הניסויים שלנו בשעועית ידענו כבר שקיים גן ה-SARKבצמחים, וידענו לזהות אותו גם בצמחים אחרים. בסופו של דבר, הוא שימש אותנו למציאת הפתרון להזדקנות הצמחים, אבל רק אחרי שמצאנו פיסה נוספת בפאזל."

קבוצות מחקר אחרות בעולם זיהו הורמון הקיים בצמחים בלבד, המכונה ציטוקינין, מלשון 'ציטו' (תא) ו'קינזה' (חלוקה). זהו הורמון האחראי בין היתר על חלוקת תאים בצמח, ואחראי גם על דחיית ההזדקנות בצמחים באופן מתמיד. כל עוד הרמה שלו גבוהה, הצמח נותר צעיר. בשלב מסוים הצמח מייצר פחות ממנו, ותהליך ההזדקנות נכנס לפעולה והורג את האורגניזם תוך ימים ספורים. אבל האם החוסר בציטוקינין הוא המפעיל את ה-SARKוגורם להזדקנות, או שאולי הפעלת ה-SARKגורמת לירידה בייצור הציטוקינין? מי הביצה ומי התרנגולת?

"לא ידענו מה קודם למה, ה-SARKאו הירידה בציטוקינין", מודה גפשטיין. "אבל ידוע גם שאם מרססים צמח בציטוקינין, אז ההזדקנות נדחית. אמרתי, במקום לרסס, בוא נעשה את זה מבפנים. כלומר, נשנה את הגן שאחראי לייצור הציטוקינין בתוך הצמח."

הרעיון המקורי היה להפעיל את הגן האחראי לייצור ציטוקינין, כך שיפעל לאורך כל חיי הצמח וישמור על רמה קבועה וגבוהה של הורמון הנעורים בתוך האורגניזם. אלא שקבוצת מחקר אחרת הקדימה את גפשטיין ויצרה צמח מהונדס גנטית, בו הורמון הנעורים לא הפסיק להיווצר לעולם. התוצאה היתה צפויה: פרנקנשטיין הכה בשנית.

"הוא קיבל צמח מפלצתי", אומר גפשטיין בעיניים מוצרות. "הצמח הזה נשאר צעיר לנצח, כמו עובּר אנושי שממשיך לגדול בלי בקרה עצמית וליצור ידיים ורגליים בלי הפסקה. הוא לא הזדקן, אבל יצר כל כך הרבה גידולים, ענפים ועלים שהוא מת מהמשקל של עצמו."


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צמח עם 'סרטן' - גידול בלתי-נשלט

 

הריקוד העדין של החיים והמוות

"In every clime and under every sun, / Death laughs at ye, mad mortals, as ye run;"

The Dance of Death, by Charles Baudelaire

"בכל אזור ותחת כל חמה / המוות צוחק, בני-תמותה משוגעים, בעת ריצתכם על האדמה." ריקוד המוות, צ'רלס באודלייאר


גפשטיין החליט לנסות לעבוד יותר בעדינות. הוא חזר ובחן את SARK, הגן המורה לצמח להתחיל להזדקן, וזיהה כי הגן 'נעול' על ידי רצועה קצרה של דנ"א המכונה בעגה הביולוגית 'פרומוטר'. הצמח ייצר את המפתח למנעול רק בשלב הנכון בחייו - ורק אז נכנס גן ה-SARKלפעולה והוציא לפועל את תהליך ההזדקנות.

"לקחנו את המנעול של גן ה-SARK, והצמדנו אותו לגן שהיה אחראי על ייצור ציטוקינין. בעצם, יצרנו כאן לולאה. בכל פעם שהצמח מייצר את המפתח לגן ה-SARK, מפעיל אותו ומנסה להתחיל להזדקן, הוא פותח באותה נשימה גם את גן הציטוקינין, וגורם לייצור מוגבר של הורמון הנעורים שמפצה על כך שהצמח מנסה להזדקן. לכן רמת הציטוקינין אינה יורדת אלא נשארת קבועה. היא גם לא תעלה מֵעבר למה שצריך, כי ברגע שנפסקת ההזדקנות, גם נעלם המפתח המשותף של גן ה-SARKוהגן האחראי על ייצור הציטוקינין."

גפשטיין ביצע את המניפולציה הגנטית הנחוצה בטבק, המשמש כצמח מודל מקובל בניסויים של הנדסה גנטית בצמחים. התוצר היה יוצא דופן, בלשון המעטה.

"קיבלנו צמח שחי יותר מפי שניים מאורך החיים של צמח רגיל. אם מחזור החיים הרגיל של טבק הוא ארבעה חודשים, הרי שהצמח שלנו המשיך לחיות שמונה חודשים ויותר. במהלכם הוא המשיך לתת פרחים ופירות, בעוד שהצמח הרגיל כבר מזמן הצהיב ומת. יכולנו לראות את ההשפעה הזאת גם ברמה של חיי המדף. כשקטמנו עלים משני הצמחים, העלים של הצמח הרגיל הצהיבו כעבור שבעה ימים ונרקבו, בעוד שהעלים של הצמח המהונדס גנטית החזיקו מעמד 21 יום מבלי שראינו כל שינוי בצבע הירוק שלהם."

הוא נשען לאחור, ומסכם, "כלומר, הצלחנו לקבל כאן טכנולוגיה באמצעותה ניתן לשלוט גם בהזדקנות של הצמח השלם כדי להגדיל את היבול וגם ברמת האיבר המנותק להארכת חיי מדף."

אלא שזו רק ההתחלה.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ירקות בשוק האיכרים

 

להישאר צעיר לנצח

"Touch my world with your fingertips / And we can have forever!"

Who Wants to Live Forever, Queen.

"גע בעולמי בקצות אצבעותיך / ואנו יכולים לחיות לנצח!" מי רוצה לחיות לנצח, קווין.


פריצת הדרך הגדולה הבאה הגיעה כשבסוף אחד הניסויים נשארו הצמחים המהונדסים גנטית בפינת החממה ללא השקיה וללא השגחה. צמחי טבק דורשים השקיה מדי יומיים-שלושה, ולכן אין זה פלא שלאחר ארבעה שבועות, כשהגיעו החוקרים בכוונה לפנות ולחסל את הצמחים, הם הופתעו לגלות שהללו - לגמרי בלי כוונה - המשיכו לחיות גם ללא השקיה.

"זו היתה תופעה מאד מפליאה, מכיוון שלא מופיע באף ספר לימוד בשטח כי לציטוקינינים יש השפעה של עמידות צמחים מפני יובש", מסביר גפשטיין. "החלטנו לערוך ניסוי מבוקר. לקחנו צמחים רגילים וצמחים שהנדסנו גנטית, והפסקנו להשקות את שניהם. רק לאחר שלושה שבועות חזרנו להשקות את שניהם. הצמחים הרגילים לא התאוששו מהבצורת הכפויה, ומתו. לעומתם, הצמחים המהונדסים גנטית, שבהם רמת הציטוקינינים לא פוחתת בעת 'משבר', חזרו והמשיכו לצמוח כרגיל ללא נזק. המשמעות החקלאית של פיתוח כזה היא עצומה במיוחד במדינת ישראל. זרעי חיטה שנזרעים בנגב בתחילת החורף, ונובטים עם גשם ראשון, ימותו במידה שיחוו תקופה ארוכה מדי ללא משקעים. זו מוגדרת כשנת בצורת במדינת ישראל. עם הטכנולוגיה הזו, הם היו יכולים להיות עמידים לתקופה מסוימת ללא השקיה. אפיזודות כאלו של יובש עתידות להיות נפוצות יותר לאור התחזיות הצפויות בעתיד של שינויי האקלים, שישפיעו על העולם כולו."

בשלב זה אני כבר מפסיק להיות מופתע. האם הצמחים של גפשטיין ישמשו אותנו בעתיד כקו הגנה מפני שינויי האקלים? אולי. אבל מסתבר שיש להם יתרון גדול נוסף שיכול לשמש את האנושות בימים אלו ממש. "בניסוי אחר, ניסינו לבדוק כמה הצמח הצעיר-לנצח יכול לחיות עם מינימום של מים", הוא ממשיך. "הורדנו את מנת ההשקיה לצמח ב-70%: כלומר סיפקנו רק כשליש בלבד מכמות המים שצמח טבק רגיל מקבל. רצינו לראות אם עדיין יצליח לגדול. להפתעתנו, הצמח המהונדס גדל בצורה רגילה ונורמלית מבלי איבודי יבול. הטכנולוגיה הזו הונדסה כבר לתוך אורז ולתוך חיטה על ידי חברות מסחריות שמסתמכות על העבודה שלנו, וכנראה שהיא תעבוד גם בזנים נוספים. היא עשויה לסייע באופן משמעותי לבעיות המים של העולם, ולצמצם את כמות המים המושקעת בצמחי מזון."


אנרגיה ירוקה

"Our environment, the world in which we live and work, is a mirror of our attitudes and expectations." Earl Nightingle

"סביבתנו, העולם בו אנו חיים ועובדים, הינו מראה המשקפת את גישתנו וציפיותינו." ארל נייטינגל


כשהפגישה מתקרבת לסיומה אנו חוזרים לנקודה בה התחלנו: מציאת הדרך להמשיך ולכלכל את האנושות כאשר היא מתקדמת לתוך המאה ה-21. מחסור במזון? יש אולי פתרון ביישום טכנולוגיה זו. מחסור במים? גם כאן מוצעת דרך שתקל על משבר המים. האתגר העיקרי שנותר הוא המחסור באנרגיה, וגם כאן יש לגפשטיין הצעה.

"בתקופה האחרונה נכנסנו לשטח חשוב הקשור בפיתוח ביו-דלקים. יש היום דלקים ביולוגיים שמופקים מצמחים ומהווים תחליף לדלקים מאובנים. את האתנול מייצרים מסוכרים שנמצאים בזרעי הצמחים שמכילים פחמימות, ואת הביו-דיזל מייצרים משמן שנמצא בזרעי שמן כמו חמנית, קנולה ואחרים. בברזיל, לדוגמה, מייצרים אתנול מקני סוכר, ואפשר לנסוע שם על אתנול שעולה כמחצית ממחיר הבנזין. אלא מה? ניצול צמחים לביו-דלקים יהיה על חשבון מזון! כאן חשבתי שאני יכול להציע בעצם פתרון לנושא הזה: לגדל את צמחי האנרגיה שלא על חשבון המשאבים הנדרשים לגידול צמחים לצרכי מזון. נגדל אותם באזורים ללא מים, באזורים צחיחים בהם לא יתחרו עם צמחי מזון. הטכניון זכה לאחרונה בתקציב להקמת מרכז המצוינות בענייני אנרגיה ביחד עם מכון וייצמן ואוניברסיטת באר-שבע. במסגרת המחקר הזה נכלל פרויקט של פיתוח דלקים חליפיים באזורים מדבריים ובאדמות שוליים, שאינן חקלאיות. אנחנו נהנדס אותם כך שיישארו צעירים ויוכלו להתמודד עם היובש הקשה. הם לא ישמשו רק למזון, אלא בעיקר לייצור דלקים ביולוגיים."


 

 

 

 

 

 

 

 

 

קנה סוכר, צמח עתיר-אנרגיה. התמונה במקור מוויקיפדיה, צולמה ע"י Enoch Lau

חזרה למציאות

אני עוזב את חדר העבודה של גפשטיין, מוצף בתהיות ובהרהורים. האם זכיתי, בשעתיים האחרונות, להיחשף לחלק מהעתיד אשר מדע הביולוגיה צופן למין האנושי? האם יש בידינו - ויותר מכך, בנפשותינו - את הכלים להתמודד עם כוח שכזה ולערער על תהליכים שהגיעו לאיזון לאורך מאות-מיליוני שנים?

כל אלו, אני יודע, הן שאלות שעוד נידרש לספק עבורן תשובה בבוא הזמן. ייתכן כי דור ילדיי יגיע לבגרות בעולם בריא, נקי ושופע יותר בזכות הטכנולוגיות של גפשטיין, והם גם ישפטו אותן לדין או לחסד. איני יכול לראות לתוך העתיד ולשפוט מראש את ההשלכות שיהיו להנדסה גנטית מרחיקת-לכת שכזו על ילדי שעדיין ברחם.

אני רק שמח שגם לאחר שייוולד, עוד אהיה כאן לתמוך בו.





[1]Mutants, Armand Marie Leroi, 2005

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת