00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

על היקום החי של הכומר שהאמין באבולוציה

 

הרשומה הבאה מהווה את הבסיס להרצאה שאתן ביום ראשון, 25 למרץ, בטכניון. כמובן שההרצאה מפורטת הרבה יותר, אבל למי שלא יכול להגיע לטכניון... ובכן, תצטרכו להסתפק ברשומה!

 

צרותיו של הכומר הישועי פייר טיילארד דה-שרדין החלו כאשר למד אבולוציה.

כך, לפחות, ראו בכירי הכנסייה הקתולית את הנושא.

האמת היא שטיילארד רכש את ידיעותיו הראשוניות באבולוציה בזמן שלמד תיאולוגיה, מכל המקצועות בעולם, באנגליה של תחילת המאה העשרים. במקום בו כמרים אחרים עושים את סימן הצלב בחלחלה לנוכח רעיונות הכפירה של האבולוציה, נפשו של טיילארד ניצתה באש יוקדת בהיותו עד לגיבוש מודל המתאר את הבריאה כולה ואת רעיונות הבסיס העומדים מאחוריה. גם כאשר הפך לכומר ישועי, סירבה האש להיכבות, והוא החל לעבוד ולחקור במעבדות פלאונתולוגיה באירופה, כשהוא מתרכז במיוחד באבולוציה של האדם.

דרכו של טיילארד הובילה אותו דרך מלחמת העולם הראשונה ועד לסין הרחוקה, שם חקר ולימד גיאולוגיה ופלאונתולוגיה במכוני הלימוד הקתוליים. שם גם התחיל לגבש את תורתו, שראתה את האבולוציה כמנגנון מכוון, ממש כקשת המספקת אנרגיה ומסלול לחץ, הסוחף עמו את החומר הדומם ביקום והופך אותו בשלבים איטיים ומדודים לחיים. הוא תיאר בספריו, המסתמכים על ידיעותיו המדעיות ועל אמונותיו הדתיות, כיצד התהוו התאים החיים על-פני כדור-הארץ מחלקיקים דוממים. תאים אלו, לאורך מאות מיליוני שנים, התאחדו ליצירת מבנים גדולים יותר: היצורים הרב-תאיים. ואלו, לאורך מאות מיליוני שנות אבולוציה, התגבשו בסופו של דבר ליצור הרב-תאי המעניין ביותר בכדור-הארץ: בני האדם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכומר הישועי פייר טיילהארד דה-שרדין

 

הכנסייה, שלא במפתיע, לא הייתה מרוצה במיוחד מהכתבים שפרסם הכומר המרדני, והשאירו למעשה את יצירת האדם ואת החטא הקדמון מחוץ לתמונה. אילו היה טיילארד חי לפני חמש-מאות שנים, סביר להניח שהיה עולה על המוקד. למזלו של טיילארד, במאות השנים האחרונות איבדה הדת חלק גדול מכוחה, מלבד בליבותיהם של בני-האדם. האפיפיור לא היה יכול להורות על הוצאתו להורג של הישועי, ולפיכך הסתפק בהוצאת איסור על טיילארד ללמד בסין, והורה לו לחתום על התכחשות רשמית לרעיונותיו. טיילארד, שעמד בפני הרחקה ממחקריו, חתם על ההתכחשות, אך המשיך לנסות לקבל הכרה בפילוסופיה שלו מהכנסייה במשך כל ימי חייו. הוא מעולם לא הצליח. למעשה, האנטגוניזם כלפי טיילארד רק הלך וגבר, עד שבשנת 1947, הוציאה הכנסייה צו רשמי שאסר עליו לפרסם בחייו ספרים בנושאי פילוסופיה.

אז הוא פרסם אותם לאחר המוות.

בספרו האחרון, שהתפרסם מיד לאחר מותו של טיילארד בשנת 1955, תיאר טיילארד את המשך האבולוציה של האדם והשתלבותה עם האבולוציה של היקום כולו. הוא פירט אודות הדרכים בהן בני-האדם ייצרו קשרים מורכבים יותר ויותר אחד עם השני, שיאפשרו להם להחליף רעיונות ביניהם במהירות ובדייקנות, ולהגביר את תודעתם כמעט לכדי תודעה אוניברסלית אחת, חובקת עולם. כל אדם יוכל לדבר עם כל אדם אחר, להיות נוכח בכל פגישה שירצה, בכל עת. למי שלא מזהה עדיין, אנו מכנים היום את ההתפתחות הזאת בשם 'אינטרנט', וטיילארד חזה את הרשת יותר מחמישים שנים לפני שהפכה לממשות. משם הוא המשיך והתנבא בנוגע לעתיד היקום, כאשר האדם יתפשט לכל קצוות תבל ויביא אור, חיים ומודעות עצמית לכל רחבי החלל. היקום, בסופו של דבר, ירכוש תודעה, ותודעה זו תהיה אנושית בבסיסה.

והכל התחיל בתא אחד.


ההתחלה

אם נרצה להתייחס לתיאוריה של טיילארד, הקובעת באופן דטרמינסטי ומוחלט כי ברבות הימים תתפתח תודעה כללית ליקום, הרי שעלינו להבין קודם מהי בכלל תודעה, והאם האבולוציה אכן מקדמת כזו. לרוע המזל, איננו יודעים מהי בדיוק תודעה, או כיצד מתפתח יצור בעל תודעה עצמית. עד היום איננו יכולים לומר איזה אורגניזם ניחן במודעות עצמית. אנו מנחשים כי לשימפנזים יש כזו, ואולי גם בעלי-חיים עילאיים אחרים, כפילים, עכברים ואלבטרוסים. האם לזבוב יש מודעות עצמית? ייתכן. האם לחיידק, או לתא פשוט יש מודעות? כאן כבר אין לנו אפילו בסיס לתשובה. כל שאנו יכולים לומר הוא שגם התאים הפשוטים ביותר ניחנים ביכולת לנתח את הסביבה ולהגיב לשינויים בה. בכך הם מחקים, לכל הפחות, מודעות עצמית.

במבט מהיר נראה כי האורגניזמים הרב-תאיים, לפחות המפותחים יותר, אכן ניחנים במודעות עצמית. ואם לא, הרי שהם מחקים אחת כזו טוב יותר מהיצורים החד-תאיים. חלק מההתקדמות ליצורים רב-תאיים מחייב את יחידות הלגו הבסיסיות של החיים, התאים, לפתח דרך לתקשר אחד עם השני. כל אחד מהתאים נדרש להגיב עתה לסביבה מורכבת, ולהבין את תפקידו בה בכל רגע נתון. התאים נאלצו לפתח אמצעים שיאפשרו להם לתקשר עם הגוף, ולקלוט סימנים מהסביבה – המגיעים בצורה של מולקולות כהורמונים וגורמי גדילה – שיאמרו להם מה לעשות.

אמצעים אלו מכונים 'קולטנים', והם מרוצפים לרוב על פני-השטח של התא, כאנטנות זעירות המאפשרות לו לחוש את סביבתו. הם מעבירים את המידע לתוך התא באמצעות מנגנונים המכונים 'מסלולי העברת אותות', ובמידה רבה ניתן לומר כי הם המקנים לתא היחיד את יכולתו לחקות מודעות עצמית, ולאורגניזם המורכב לפתח מודעות עצמית אמיתית. לפיכך, יתכן כי אנו יכולים לעשות שימוש במסלולי העברת האותות כאבן בוחן לקביעותיו של טיילארד אודות האבולוציה. ובמיוחד באחד מהחשובים שבהם: המסלול הקולט את המולקולה EGF.

[כאן מתחיל חלק מאד, מאד כבד ברמה ביולוגית. למעשה, אני כולל אותו במאמר בבלוג יותר כבדיחה מאשר מתוך ציפיה שקוראי הבלוג יקראו ויבינו אותו. אם אתם לא ביולוגים, אנא דלגו מעליו למען שפיות נפשותיכם האומללות, ועברו ישירות לחלק הבא במאמר]


מסלול איתות ה- EGF

EGFהוא גורם גדילה המדרבן את גדילתם של תאים אפידרמליים ואפיתליאליים. קולטן ה- EGFמורכב מדימר של שתי יחידות זהות, אך בשונה מקולטן האינסולין, יחידות אלו מתקיימות כמונומרים בודדים עד שה- EGFנקשר אליהן. כל אחד מהמונומרים נקשר למולקולת EGFאחרת, כך שהדימר הסופי כובל שתי מולקולות ליגנד במקום אחת. ברגע שמונומר קושר EGF, הזרוע שלו מסוגלת להישלח הצידה ולתפוס מונומר אחר על הממברנה כאשר הוא מתקרב, ואז שני המונומרים נפגשים אחד עם השני כשהם נעים דרך הממברנה הנוזלית ביחד.

בדומה לקולטן האינסולין, גם הקולטן ל- EGFחווה פוספורילציה הדדית של המונומרים שלו. עם זאת, במקרה של קולטן האינסולין המטרה לזרחון אינה בלולאת ההפעלה של הקינאז, אלא באתר שונה בו יש חמישה שיירי טירוזין שעוברים זרחון. הטירוזינים המזורחנים משמשים כאתרי עגינה עבור חלבונים בעלי דומיינים של SH2. אחד החלבונים העוגנים נקרא Grb-2, שמגייס חלבון המכונה Sos, שמגייס בתורו חלבון Rasומפעיל אותו.

Rasהינו חבר בקבוצת חלבונים המכונה small G proteins. הוא מכיל GDPבמצבו הלא-פעיל. Sosמפשק את האתר קושר-הנוקלאוטיד של Rasומאפשר ל- GDP להימלט ול- GTPלהיכנס במקומו. בשל תפקיד זה, מכונה Sosגם guanine-nucleotide-exchange factor (GEF). בדרך זו, הקישור של EGFלקולטן מביא לשינוי של RASלמצבו הפעיל עם GTP.

RAS, כאשר הוא פעיל, נקשר לחלבונים אחרים, כולל פרוטאין קינאז המכונה Rafומפעיל את אזור הפרוטאין קינאז ב- RAF. RAFעצמו קשור לממברנה, אך הוא מזרחן חלבונים אחרים, כולל פרוטאין קינאזות המכונים MEK. ה- MEKמפעילים קינאזות המכונות Extracellular signal-regulated kinases (ERK). ה- ERKעושים פוספורילציה לחלבונים רבים, כולל גורמי שעתוק בגרעין ופרוטאין קינאזות אחרים. וכך, בסופו של דבר, משתנה ביטוי הגנים כתוצאה מהגעת EGFלתא.

איך נפסקת העברת הסיגנל? פוספאטאזות מסירות קבוצות פוספוריל משיירי טירוזין על הקולטן ל- EGF, ומסרין, תראונין וטירוזין שבפרוטאין קינאזות שמשתתפים במפל הסיגנלים. תהליך העברת האותות עצמו מפעיל רבים מאותם פוסטאזות, וכך בעצם מכבה את עצמו.

RASעצמו הוא גם GTPase, ולכן בסופו של דבר עושה הידרוליזה ל- GTPוהופך אותו ל- GDP. קצב ההמרה מאיץ בנוכחות GTPase-activating proteins(GAPs) – חלבונים אשר פועלים עם RAS-GTPומקדמים את ההידרוליזה של GTP. כך שגם אורך החיים של RAS נשלט על-ידי חלבונים בתא. אין פלא, לפיכך, שסוגים רבים של סרטן מכילים מוטציות בחלבון ה- RAS, שאינן מאפשרות לו לפרק את ה- GTP.


כשהמודעות לסביבה מזיקה

הקולטן ל- EGFמודיע לתא מתי עליו להתחלק. זוהי אחריות כבדה המוטלת על קולטן יחיד, אך הוא נושא בה בגבורה בימים כהרגלם. עם זאת, ניתן להתל ולשטות בקולטן באמצעות מולקולות שמתחזות ל- EGFאך לא נשלחו מהגוף עצמו. במקרים אחרים, תאונות המתרחשות בתוך התאים מסוגלות לגרום לתא לחשוב שקולטן ה- EGFהופעל ומורה לו להתחלק במרץ. במקרים אלו, התא יתחיל להתחלק ולא יפסיק עד שייצור גידול סרטני שיקטול את הגוף כולו.

קלטתם? הקולטן, האיבר הזעיר שמקנה לתא את יכולתו להגיב עם הסביבה, יכול גם לגרום למותו במידה ויקבל מסרים שגויים!


היקום החי?

טיילארד טען כי התבונה והמודעות האנושית תתפשט ביקום כולו. אם לומר את האמת, בינתיים נראה שהוא צדק. הוא חזה את הרעיון שמאחורי הפייסבוק, זמן רב לפני שהומצאה אפילו שפת התכנות של האתר. אנו חיים כיום ב- noosphere, בענן המודעות האופף את כדור-הארץ ומאפשר לנו לתקשר אחד עם השני, בכל מקום ובכל זמן, כמעט במהירות המחשבה. אבל מה עם היקום?

התייחסנו במאמר זה לקולטנים שעל כל תא בגוף. ראינו שרכיבים הכרחיים אלו אמנם מאפשרים לתאים לחקות תודעה עצמית (אם לא לרכוש כזו), אך שהם גם חושפים את התא לסכנות רבות מהסביבה. במקרים מסוימים, הפעלה לא-נכונה של הקולטנים יכולה לשגר לתא פקודות הרות-אסון, שיגרמו לו להתחלק פעמים רבות וליצור גידול סרטני שיהרוג בסופו של דבר את הגוף. האלגוריה ברורה: ככל שנרכוש יכולות חדשות ומשוכללות יותר שיגבירו את תודעתנו, כך נהיה חשופים למגוון גדול יותר של סכנות.

האבולוציה מדגימה תובנה זאת במקרים רבים. הברירה הטבעית עצמה דוחפת אורגניזמים מסוימים להתנוון בתנאים ספציפיים, ולא בהכרח להתפתח ולהתעלות באופן מתמיד. כך למשל היא גרמה לדגי המערות לאבד את עיניהם, כאשר לא היה בהן עוד צורך בעלטה הנצחית של בטן האדמה.

ובכל זאת, האם היקום עומד להפוך לישות חיה, ככל שניתן לאבולוציה להתקדם? גם העתידן המפורסם ריי קורצווייל חושב כך, ומאמין שאנו עצמנו ננחה את האבולוציה של בשרנו ומוחותינו, עד שתודעתנו האנושית תופץ ביקום כולו, במגוון רחב של צורות ותנאי-קיום.

אלו רעיונות פואטיים ויפים, ללא ספק, אבל האמת לאמיתה היא שאין לנו שום מודל מהימן לדרך בה גזע אינטיליגנטי מתפתח ומשתלט על היקום. למעשה, דווקא מכיוון שאנחנו במערכת שמש 'מתה', יש שיאמרו שהרעיון של טיילארד לא עובד. אם הוא היה עובד, למה היקום לא חי מסביבנו, כתוצאה מממאמציו של גזע אחר כלשהו?

כל אלו שאלות פתוחות עדיין. הפילוסופים מבינינו יכולים רק לחכות ולראות מה יקרה. המהנדסים הביו-רפואיים עשויים בעתיד, מתוך הבנה של המסלולים הביולוגיים שבאדם, להוביל את השינוי האבולוציוני בעצמם.

אם עדיין לא בחרתם את המקצוע שלכם בחיים, נראה לי שיש כאן רמז עבה לאיזה כיוון לפנות.

 

 

(ועד שהרשת החברתית שלנו ממלאת את היקום כולו, אתם מוזמנים להפיץ את המאמר בפייסבוק הקטן והשכונתי של כדור-הארץ.)



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת