00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כאן המפתחות של הצוללת.

פמיניזם זה עסק תל אביבי.

 

(מוקדש לכל חברותי הפמיניסטיות, שאני מאוד מעריכה ואוהבת)

אתמול בבוקר הייתי במצעד השרמוטות בחיפה. תהיתי אם בא לי לכתוב על זה או לא. ואם כן, מה- על הטוב, או על הרע. כי לכתוב על הרע פירושו לצאת מול רוב חברותי הפמיניסטיות, ואני לא לגמרי בטוחה שזה מה שאני רוצה לעשות. מצד שני, לא לכתוב את זה, פירוש הדבר להישאר עם טעם רע בפה. וחבל, כי באמת שהיה מוצלח אתמול.

למי שלא יודעת, הרעיון למצעד השרמוטות הוא רעיון קנדי שיובא לארץ על ידי נשים חיפאיות, שקבעו במקור את המצעד לשבוע הבא (בשל יום האדמה שמתקיים בדיוק באותו תאריך, העבירו אותו להיום, כדי שכולם יוכלו לבוא). והכל היה טוב ויפה. ואז באו שתי נשים תל אביביות והחליטו להרים מצעד תל-אביבי. וגם זה, רעיון בכלל לא רע. רק שהן החליטו שהן חייבות לעשות את זה לפני המצעד החיפאי. כשניסיתי להבין למה, הן אמרו שהן לא רוצות שזה יהיה אחרי הפסח. לגבי העובדה שהן מסיטות אליהן את אור הזרקורים, לא הצלחתי לקבל תשובה. גם לא למה אי אפשר שזה יהיה אחרי פסח (יכול להיות שהעולם נגמר אחרי פסח, או שפשוט צפויה סופת שלגים, ואז אי אפשר ללכת בלבוש מינימלי).

בכל מקרה, כצפוי, ברגע שהזרקור הופנה לתל אביב, מבחינת כולם זה המצעד המקורי, המארגנות, בראיון לעיתון אמרו שהרעיון המקורי לא שלהן, אלא של חבורת ירושלמיות (ירושלים, חיפה, הכל אותו דבר: משהו שהוא לא תל אביב).

ואני חושבת שזה מראה משהו שידעתי כבר מזמן על התנועה הפמיניסטית. שהיא מרוכזת ברובה בתל אביב ופרבריה. ואני מתחילה להרגיש מחנק כלשהו. אתמול בצהריים כתבתי סטטוס על המצעד, ודיברתי על זה שהתאכזבתי שלא הגיעו שרמוטות תל אביביות. כמובן שלכל אחת הייתה את התשובה שלה, וכל תשובה היא מוצדקת. אני לא כועסת אישית על אף אחת שלא הגיעה, אבל מאוכזבת- כן.

אני מאוכזבת מזה שחיפה היא "רחוקה", שמספרים לי שזה רחוק, ועולה כסף. כי פשוט כל פעם שאני מגיעה לתל אביב מחיפה (שלא לדבר על שדרות, או הצפון הרחוק) אני רוכבת על חד-קרן שלא עולה לי כסף. הרבה יותר זול, כמובן, לנסוע בתוך תל אביב, בעלות של כמה שקלים. וכמה קל לשכוח שמי שמגיעה מחוץ לתל אביב עשויה לשלם די הרבה כסף. מדי פעם אני רואה הזמנות לאירועים או ימי עיון- רובם מאוד מעניינים, ורובם בחינם- לקהל הרחב. זה מאוד נחמד, אבל כשאני צריכה לשלם עשרות שקלים בשביל הנסיעה, וזה בלי שאני צריכה למצוא מקום לישון (לי אישית יש את גאיה, שזה מאוד נוח, אבל לא לכולן יש איפה לבלות את הלילה). אז כן, כשיש אירועים או הפגנות שמאוד חשוב לי להגיע אליהן, אני מגיעה- כי המטרה מאוד חשובה לי.

אבל הפעם, הרגשתי שמשהו בי נשבר. כי במחי יד שוכחים שתל אביב היא ישראל אחרת. כי בתל אביב אולי קל יותר להיאנס. עדיין מצלצל לי באוזניים את התשובה שקיבלתי כשחיפשתי לפני שנה סיוע לילדה שנאנסה, כשאמרתי שהיא מגוש דן, ממש יכולתי לשמוע את אנחת הרווחה: מזל, כי שם שירותי הרווחה הרבה יותר טובים.

ואני לא מרגישה מסכנה, למזלי אני אישית יכולה להרשות לעצמי נסיעות ונדידות, ויש לי איך לספוג את זה. אבל זה כואב לי שמתעלמות מהעובדה שפריפריה היא לא רק אזור גיאוגרפי. זה לא סתם שחיפאיות יגיעו להפגנות בתל אביב, ולא להיפך. יש בזה כדי להראות מי צריכה לבוא לקראת מי.

אתמול מאיה אמרה שאולי כדאי שאני פשוט אתחיל לפעול באזור חיפה, שזו גם אפשרות. אבל אני לא יודעת אם אני רוצה (מה גם שאני נקרעת בין חיפה לשדרות, מה שמקשה עלי להיות חלק ממשהו). זה פשוט מעציב אותי. כי אני מרגישה שבשביל להיות פמיניסטית אני צריכה לעקור לתל אביב.

-

וכמה דברים טובים:

אתמול כשחזרתי מהמצעד ראיתי שכמה נשים בפייסבוק כתבו שהטרידו אותן במצעד ושהסתכלו עליהן כאילו הן היו תערוכה. ואז הבנתי כמה נעים היה במצעד שלנו, שהיה אמנם קטן יחסית, אבל לא בלתי מורגש. וכמה זה היה נעים שהיו במצעד גם גברים וגם נשים, וגם יהודיות וערביות. והיה בזה איזה חיבור טבעי, לא צועק. ובסך הכל, חוץ מאישה מבוגרת אחת לא באו הרבה לצעוק (חרדי אחד שעבר לידנו המשיך ולא אמר כלום). ועמדתי כמה דקות והקשבתי לה, עד שפתאום התפרצתי עליה ואמרתי לה שזה לא משנה איך אנחנו לבושות. הצבעתי על מישהי שעמדה לידי שהייתה לבושה קצר, ואמרתי, שאני לבשתי הרבה יותר מזה כשתקפו אותי, אבל היא לא הקשיבה. וזה לא היה נורא. אחר כך אמרו לי שזה היה אמיץ מצידי, ואני לא כל כך התרגשתי, כי בסך הכל- לדבר עם מישהו שלא מקשיב זו לא כל כך חוכמה. אבל מדי פעם אני צריכה את הקטרזיס הזה.

ואולי אנחנו לא חייבות שYnetיסקרו אותנו, ואולי זה בכלל לא נורא שלא היו הרבה א-נשים. כי בסך הכל, יכול להיות שתחושת היחד הזו שווה הרבה יותר מכותרות והסברה. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

קוביית קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ענבאך אלא אם צויין אחרת