00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

משחקי הרעב

29/03/2012


במאי: גארי רוס
שחקנים: ג'ניפר לורנס, ג'וש האצ'רסון, וודי הארלסון (למי הוא היה חייב כסף?)

תסריט: גארי רוס, בילי ריי
ז'אנר: מתח, הרפתקאות
שנה:
2012

אני אומנם בן נוער, אבל מעולם לא קראתי את "משחקי הרעב", מהסיבה הפשוטה שכבר הפסקתי להתעניין מזמן ברבי מכר לנוער. "הארי פוטר" כבר נגמר, "פרסי ג'קסון" ו"יומנו של חנון" כבר התדרדרו והתמסחרו בצורה מזוויעה ו"דמדומים"... איכס, אל תזכירו לי את זה. אבל, בגלל שאין ממש שום דבר לראות בפסח, הלכתי לעיבוד הקולנועי ל"משחקי הרעב", ולא התחרטתי יותר מדי.

"משחקי הרעב" מתרחש בעתיד דיסטופי, במדינה טוטליטרית בשם פאנם, אשר הוקמה על החורבות של מה שהיה פעם צפון אמריקה. הממשלה ועיר הבירה העשירה והנהנתנית שלה נקראים "הקפיטול" והם שולטים ביד רמה על 12 מחוזות שונים אשר חיים רובם בעוני מוחלט. בכל שנה מתקיים בפאנם אירוע בשם "משחקי הרעב" שהוא גם עונש על מרד שהונהג על ידי המחוזות לפני שנים רבות, וגם תוכנית ריאליטי פולשנית ואכזרית אשר נוצרה כדי לשעשע את תושבי הקפיטול. במסגרת התוכנית, נער ונערה מכל מחוז נבחרים באקראי ואז נשלחים לזירת טבע ענקית בה הם צריכים להרוג אחד את השני בדרכים אכזריות וגם לנסות לשרוד את הטבע בו זמנית - מתוך 24 שמגיעים, רק אחד יכול לשרוד. הסרט מתמקד בשני המתומדדים שמגיעים השנה ממחוז 12, העני ביותר מכולם - קטניס אוורדין (ג'ניפר לורנס) ופיטה [כן, זה השם שלו] מלארק (ג'וש האצ'רסון), ועל כיצד הם מתמודדים עם המשחק עצמו ועם תרבות הריאליטי האכזרית שסובבת אותו. 

לפני הכל, תנו לי לשמח את כל המעריצים של הספר שחיפשו ביקורות בגוגל, בכך שאומר שמדובר בעיבוד הטוב ביותר לספר נוער שהוא לא הארי פוטר (התחרות אומנם לא קשה, אבל יש בה מתמודדים רבים).  זה בולט בעיקר בטון שלו - מדובר, בסרט אפל, ישיר ואינטלגנטי. במהלך הסרט ימותו הרבה אנשים, ולא תמיד מדובר במוות הירואי או מוות מוצדק של האיש הרע, אלא מדובר רוב הזמן בטבח חסר תכלית, בערך כמו בחיים. הסרט לא מקל יותר מדי על הדמויות שלו כמו בסרטי ילדים אחרים – חוץ מבסוף האנטי קליימקטי ביותר שלו – ואפילו שהדמויות ניצלות מדי פעם, לא מדובר בדאוס אקס מכינה שלא קשורה לכלום, אלא למעשה שנובע ישירות מהעלילה והעולם. ככה נוצרת תחושה לאורך כל הסרט, שאף אחד לא באמת בטוח ושמדובר בעולם קר ואכזר, ורק זה מוכיח שהסרט לא מזלזל באינטיליגניציה שלנו רק משום שמדובר בסרט לנוער.
מבחינת איכות העשייה, מדובר בחצי טוב חצי רע. המשחק מעולה. ג'ניפר לורנס, הזכורה מ"קר עד העצם" ו"אקס מן: ההתחלה" נהדרת בתפקיד קטניס, ומצליחה לגלם אותה גם בתור נערה חששנית שלא יודעת מה יקרה, וגם אחרי שהיא עוברת שינוי ללוחמת חזקה וחסרת פשרות. ג'וש האצ'רסון גם טוב מאוד בתפקיד פיטה, דמות נדירה של נער בגיל העשרה שהוא לא מניאק לחלוטין. גם דמויות משנה, כמו המדריך של קטניס ופיטה, היימיטץ' (וודי הארלסון), מנחה התוכנית (סטנלי טוצ'י) וכל שאר הילדים המשתתפים במשחק מגולמים היטב אף הם, אם כי לא מדובר בדמויות עמוקות במיוחד.
בניית העולם די טובה. טוב, אז אולי לא ברור לי איך "הקפיטול", או כל דיקטטורה עתידנית כלשהי שהוקמה על חורבות של מלחמות ואסונות טבע תתפתח לתרבות ניאונית וצעקנית שבה כולם נראים כמו מרילין מנסון במצעד גאווה סטימפאנקי, אבל מחוץ לקפיטול ישנה תשומת לב אותנטית לפרטים. כל מחוז של פאנם מקבל מראה ואישיות משלו ובתיאור "משחקי הרעב" ישנו פירוט של כל אספקט של התחרות, החל מבימוי התוכנית, החוקים שלה ושיטות המשחק הרבות שבה.
אה, וגם יש לו פסקול מעולה, המשלב תזמורת עם גיטרה ומפוחית. מגניב מאוד.

הצד הטכני והארטיסטי, עם זאת, היה יכול להיות יותר טוב. ישנן תלונות על איך שהצילום ועריכה די גרועים בסצינות האקשן, המוות והאלימות. אני לא מסכים עם הטענה הזאת. הם גרועים ב*כל* הסרט. הצלמה רועדת כמו חולה פרקינסון עירום בקוטב הצפוני, והעריכה מגיעה הרבה פעמים למצב שבו יש שוטים שונים באורך 0.00001 שניות אחד אחרי השני. והאפקטים? מאכזבים.
התסריט היה צריך לעבור עוד קצת ליטוש לפני הצילומים: השעה הראשונה שלו היא דוגמה נהדרת ל"להתסכל בתפל ולא בעיקר" – היא אומנם מציגה את העולם ואת חוקי המשחק, אבל זה נמרח כל-כך הרבה, עד שחשבתי לעצמי "נו, הבנו את כל הקטע על הנחישות, נותני החסות והבזבזנות והאדישות של תושבי הקפיטול, תגיעו כבר למשחקים הארורים!". גם אחרי שכל החוקים של העולם והתחרות הונחו, הסרט עדיין מצליח לסתור את עצמו באופן חסר בושה לעיתים או לחילופין ליצור אירועים מרכזיים שלא מגיעים עם שום הסבר (אם היה כזה בספר, אני מניח שפה אין אותו) ומותיר את כל הצופים שלא קראו את הספר מבובלים ומסכנים. וכמובן, יש את הבעיה הזאת שאני אומר על כל סרט שלישי – אני יודע שיש פה דמות ראשית אחת, אבל לעזאזל, תבנו קצת יותר את הדמויות האחרות ותנו להן יותר זמן מסך! איך לעזאזל אני אמור לרחם עליהן כשכל מה שהן עושות זה לבוא, להילחם קצת ואז להתפגר בטווח זמן של 10 דקות?! והכי גרוע – אין בסרט הזה יותר מדי רגש. אז, כן אמרתי שהוא מותח ומרתק, אבל אלה תחושות, לא רגשות. כמו ב"משחקי שלטון" (קונקשן?), אני לא יכול להצביע בדיוק על הסיבה לכך, אבל אני מניח שבגלל הבימוי היחסית יבש והלא מעניין של גארי רוס והבעיות התסריטאיות שמנועות התחברות ממשית לדמויות, קשה נורא להיות עצוב או שמח כשמתרחש אירוע שמח או עצוב.

"משחקי הרעב" הוא סרט טוב, אבל הוא בהחלט יכל להתחשב קצת יותר עבור אלה שלא קראו את הספר, להתמקד יותר בעיקר ולא בתפל, להכיל קצת יותר רגש ועקביות ולהיות עשוי יותר טוב מבחינה טכנית. בסופו של דבר, זה כנראה הסרט הטוב ביותר שתוכלו לראות בפסח (אולי ביחד עם
רחוב ג'אמפ 21", כך אומרת השמועה), אבל לטעמי, אם אתם מתכוונים לראות בשבועות הקרובים רק יצירה עלילתית מצולמת אחת עם המילה "משחקי" בשם... או, פאק איט, יצירה מצולמת עלילתית *כלשהי* אחת, אני ממליץ יותר על העונה השנייה של "משחקי הכס" שעולה לאוויר ביום ראשון.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת