00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

ראיית העתיד שמסתירה את ההווה, או - כיצד יורה המדע לעצמו ברגל

 

ראיית העתיד שמסתירה את ההווה


לפני שנה סקרנו את אחד המחקרים המעניינים ביותר שהתפרסמו בתחום הפרה-פסיכולוגיה: מאמר שנכתב על-ידי דריל בם, מדען ופסיכולוג מוערך וידוע, אשר לאחר שנים רבות של ניסיונות הצליח להוכיח כי חלק מהנבדקים שלו מסוגלים לראות לתוך העתיד.

המחקר התפרסם בכתב העת המדעי לאישיות ופסיכולוגיה חברתית (Journal of Personality and Social Psychology) ועורר סערה תקשורתית ומדעית. זה לא מפתיע. התגלית של בם, אם היא נכונה, אינה פחות ממדהימה. מדהימה, מסעירה ומכשפת. המחקר שפרסם מדגים כי אנשים מסוימים מגיבים ומתכוננים באופן בלתי-מודע למילים ספציפיות שעוד -=יראו=- בעתיד. לא למילים שראו בעבר, לא למילים שראו עכשיו, אלא למילים שיראו בעוד מספר שניות, והם אינם אמורים לדעת מהן עד לאותו רגע. זו נראית כהוכחה ל- 'ראיה מרחוק', clairvoyance, ואפילו טוב מכך – ראיה מרחוק אל תוך העתיד לבוא.

בדרך כלל אנו נוהגים לגחך על מחקרים מסוג זה, ולהאשים את עורכי המחקר שלא היו רציניים מספיק, מהימנים מספיק או אינטליגנטיים מספיק. אלא שבם, כפי שכבר כתבנו, הינו מדען מוערך ביותר, בין היתר בשל היושר האינטלקטואלי שהוא מפגין לאורך הקריירה שלו. בנוסף, לאחר שנים של איסוף תוצאות, הוא קיבל ראיות מובהקות מבחינה סטטיסטית. כלומר, הסטטיסטיקה תומכת בטענות שלו.

ובכן, סטטיסטיקה זה טוב ויפה, אלא שאחד מעמודי התווך של המדע המודרני מכונה 'שחזור התוצאות'. אנו יודעים ששני חוקרים שבודקים את אותו נושא, יכולים להגיע לתוצאות שונות. לפעמים הם מגיעים לתוצאות שונות אפילו כשהם משתמשים באותן שיטות בדיוק. הסיבות לכך רבות, ונעות בין טעויות אנוש תמימות לרמאויות ממש. על אחת כמה וכמה הדבר נכון בתחום הפסיכולוגיה, בו כל חיוך של הבוחן, כל ניד עפעף, יכולים להשפיע על הנבדק ולרמוז לו מהן התוצאות המבוקשות.

הבנה זו, שאף חוקר אינו חף מטעויות, ויהי גדול וחכם ככל שיהיה, הובילה למסקנה שטענה מדעית אינה יכולה להתקבל על דעת הקהילה בטרם שוחזרה מספר פעמים במספר מעבדות שונות. זו הסיבה שלפחות שלושה פסיכולוגים החליטו לנסות לשכפל את התוצאות של בם במעבדותיהם. כולם, מסיבה לא ברורה מגיעים מאנגליה, והם רחוקים מלהיות קוטלי קנים. סטיוארט ריצ'י חוקר באוניברסיטת אדינבורו, ריצ'רד וייסמן (שבודק במשך שנים רבות את תחום העל-טבעי, ונהנה גם ממוניטין כקוסם מיומן בפני עצמו) חוקר באוניברסיטת הראפורדשייר וכריסטופר פרנץ' חוקר באוניברסיטת לונדון. כל אחד מהם גייס חמישים נבדקים בערך, וערך את הניסויים של בם מחדש.

אני מנסה לשים את עצמי במקומותיהם של אותם מדענים. את וייסמן, לפחות, אני חש שאני מבין במידה רבה. ספריו מעידים על היותו, מעל הכל, אדם סקרן המחפש תמיד אחר הקסם שבקיומנו היומיומי, ומתפעל כל העת מנפש האדם ויכולתה להשלות ולהשפיע על החושים ועל הגוף. כמה נרגש היה, בוודאי, לדמיין כי במידה והניסויים יצליחו, הרי שתימצא לראשונה עדות מהימנה ליכולתו של המוח האנושי לעקוף את חץ הזמן ולדלג קדימה במישור הרביעי של איינשטיין!

אבל הוא לא מצא כלום.

וייסמן לא מצא כל עדות ליכולות העל-טבעיות שבם תיאר במחקר המקורי שלו. לא זאת בלבד, אלא שגם שני החוקרים האחרים, בשתי אוניברסיטאות אחרות, לא זיהו שמץ של יכולת לחיזוי העתיד בקרב נבדקיהם. וכאן הסיפור מקבל אולי את הטוויסט המעניין ביותר מבחינה מדעית, מכיוון שהניסויים של שלושת החוקרים המחישו בעיה אחרת שתפסה מיד את תשומת-לבה של קהילת הפסיכולוגים: כתב העת שפרסם את תוצאותיו המקוריות של בם, סירב לפרסם את מחקרי ההמשך שהפריכו את המחקר המקורי.


העלילה מסתבכת

לכאורה, אין בכך כל פסול. אחרי הכל, כתב-העת הינו גוף פרטי שאינו מחויב ל... ובכן, לשום דבר בכלל. הנהלת העיתון שואפת בעיקר להגדיל את רווחיה, והיא אינה שונה בכך מרוב החברות שבשוק, ומכל אחד ואחת מאיתנו. אלא שדפוס התנהגות זה מדגים חולשה חשובה במחקרים מדעיים, הידוע כ- 'הטיה פרסומית'. חוקרים אשר מנסים לשחזר ניסויים קודמים, ומגלים כי התוצאות אינן תואמות למצופה, מתקשים לפרסם את אותם ניסויים בספרות המדעית. כתבי-עת מדעיים מעוניינים, אחרי הכל, במחקרים עם תוצאות מרתקות חדשות. ככל שהמחקרים שהתפרסמו בכתב-עת מסוים מצוטטים יותר בכתבי-עת אחרים, כך גדלה תהילתו של כתב-העת המקורי. אבל מי ירצה לצטט מחקרים שהמסקנה העיקרית מתוכם היא: "לא התקבלו התוצאות המצופות" ?

וכך, כמעט מבלי משים, מתקשה הקהילה המדעית לנטרל את כוחם של מחקרים מגוחכים, מוזרים והזויים. חוקרים אינדיבידואליים עשויים לבדוק את הטענות שבאותם מחקרים ולנסות לפרסם את העובדה שהם עצמם לא הצליחו לקבל תוצאות דומות, אך הם נתקלים לרוב בחומה בצורה של התעלמות מצד כתבי-העת המדעיים.

זוהי גם הנקודה להצביע על כך שקרוב לוודאי שמחקרי המשך נעשו גם בארצות-הברית, ולא באנגליה בלבד. מדוע, אם כך, איננו שומעים גם מחוקרים אחרים שבדקו את תוצאותיו של בם באמריקה? כנראה משום שגם הם לא הצליחו להשיג תוצאות בשחזור המחקרים המקוריים, ואפילו לא טרחו לנסות לשלוח לפרסום את מחקרי ההפרכה. הם כבר ידעו מה תהיה התשובה.


אם בתחילה לא תצליח, נסה שוב

הצד החיובי של הסיפור הוא שבסופו של דבר, לאחר לא-מעט רעש שהקימו וייסמן, ריצ'י ופרנץ' בקרב הקהילה המדעית, הסכים אחד מכתבי-העת המדעיים היוקרתיים, PLoS ONE, לפרסם את הפרכותיהם. צד בצד עם תיאור הניסויים העוקבים, פירסם כתב-העת גם את תגובתו של בם, שבוודאי מצר גם הוא על המצב אליו נקלעו כל המעורבים ומבין את הבעייתיות בדרך הפרסום המדעי הנוכחית. לפי המקור מ- LiveScience, הוא אינו מאמין עדיין ששלושת החוקרים הצליחו להפריך באופן מוחלט את טענותיו, ומעלה את האפשרות שהחוקרים הספקנים מדכאים באופן בלתי-מודע את כוחותיהם העל-טבעיים של הנבדקים. זה ייתכן, כמובן, באופן עקרוני, אבל כל עוד לא יתקבלו מחקרים נוספים המגבים את תוצאותיו של בם, אין לנו סיבה להאמין דווקא בטענה זו.

בסופו של דבר, לפרשה הנוכחית יש סוף טוב עבור כולם חוץ מכתב-העת המקורי בו התפרסם המחקר של בם. וייסמן, ריצ'י ופרנץ' הצליחו לפרסם את המחקר הנגדי בכתב-עת יוקרתי ולקבל הכרה בעבודתם. על הדרך, הם גם שפכו אור על הבעייתיות הטמונה בדרך הפרסום של המחקרים המדעיים כיום. בם ממשיך לחכות למחקרים עוקבים, ומקווה שיאששו את טענותיו.

ואם לומר את האמת, גם אנחנו.


המאמר המדעי ב- PLoS ONE

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת