00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

ארץ הידיעות הבלתי נגמרות

12/03/2012

 

 

 

                                         

 

אני שוברת ת`ראש כל היום על מה לכתוב ולא עולה לי שום רעיון. מפתיע אותי שזה יכול לקרות למרות שיש לא מעט נושאים מסביב, שיכולים לספק חומר לאין ספור רשומות. על פניו זה נראה שלא אמורה להיות בעיה. בעולם תקשורתי שבו אנחנו  חיים אין רגע דל. רק שהיום ממש לא מתחשק לי להתעסק באקטואליה. גם לא בא לי לחטט דווקא בשעה זו בחיי האישיים. אז מה עושים? אני מנסה להכריח את עצמי לחזור קצת לספרים. הם נשארו באותה פוזה כבר כמה ימים. אבל לא מצליחה. אני בכל זאת מנסה למצוא ישועה ומתחילה לדפדף בעיתונים, אולי משם תבוא ההשראה. אבל כלום. נאדה. גורנישט. זה לא יוצא ולא בא!...

הרעיונות בראשי מתחלפים אבל המטרה נשארת. לכתוב משהו שיעניין אותי אבל גם קצת את האחרים. אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים פחות ולא פעם יותר. אולי אכתוב על משהו שמרגיז אותי?? הרי יש כל כך הרבה דברים כאלה, בטוח שאמצא כבר משהו...כמו למשל, נורא מרגיז אותי שכל בוקר אני נאלצת לדלג מעל גללי כלבים הפזורים לכל אורך הרחוב שלנו וכשמגיע חשבון הארנונה לתשלום בסוף החודש, אני נזכרת שעדיין לא כתבתי מכתב תלונה לעירייה. או כשאני מחכה בתור הארוך בסניף הדואר השכונתי, ולא מבינה איך כל כך הרבה אנשים עדיין מגיעים, למרות שמזמן כבר עברנו לבצע כמעט את כל הפעולות האפשריות באינטרנט. כנראה שאין תחליף להדבקת הבול עם הלשון...אה...ויש עוד משהו קטן...אולי פחות מציק, אבל די מצליח להרגיז אותי...זה גם לראות את בתי הקפה מלאים עד אפס מקום כבר בשעה שמונה בבוקר, כשאני ממהרת לעבודה...

אני ממשיכה לחפש נושאים לכתיבה וגולשת בכל מיני אתרים. נדהמת לגלות כמה אתרי חדשות קיימים היום באינטרנט. איך לא הרגשנו שהפכנו עם השנים להיות צרכני חדשות אובססיביים. אנחנו חיים בעידן של שפע מידע וכמות האינפורמציה שמגיעה אלינו היא עצומה. לא חסר על מה לדווח במדינה ובעולם כולו. במיוחד במזרח התיכון אין צורך "לכשכש בכלב" ולארגן מציאות מדומה של מלחמה. האיום המלחמתי מרחף מעלינו כל הזמן. כנראה שהפכנו לפראנואידים אם התרגלנו לחיות בתחושה שכל רגע עלולה לפרוץ פה מלחמה. מה זה התרגלנו- אם היא לא קוראת בסופו של דבר עם אויבנו, אנחנו מתחילים להילחם בתוכנו.

קצב החיים דינמי והארועים רודפים אחד אחרי השני. זו כנראה סיבה מספיק טובה להפוך אותנו למכורים. מי שלא הספיק להאזין ברדיו לחדשות בכל שעה עגולה, אל דאגה, יש גם מבזק כל חצי שעה. בטלויזיה לא חסרות תוכניות אקטואליה ומבזקי חדשות, שבדרך כלל מכילים כתבות שליליות. אני אף פעם לא מצליחה להבין למה לאנשים יש צורך לדעת לפני כולם כל ידיעה חדשה. הם אלה שגם עושים מנוי קבוע לעיתון יומי, כדי להתעדכן ראשונים. המכורים קשה יותר אף נרשמים לקבל ניוזלייטר, "להזריק" חדשות טריות ישירות למייל האישי שלהם...

אני שואלת את עצמי לפעמים איך זה שלא מגיעים אלינו אף פעם חדשות משוייץ, לדוגמא. יש מקום בעולם שכמות האוכלוסייה שם כמעט כמו אצלנו ולא קורה שם כלום. נכון שהשטח הגיאוגרפי שלה כפול משלנו ונכון שהשוייצרים מוקפים באגמים ונופים ולנו יש רק אויבים מסביב. אבל זה ברור שגם אם היינו חיים שם, היינו ממשיכים לספק לעולם לא מעט ארועים.

ידוע שהתמכרות זה מצב תלות פסיכולוגית. להבדיל מהתמכרות לחומרים מזיקים, התמכרות לחדשות היא התנהגותית. במילים אחרות, הרגל רע!
התרגלנו לחפש ידיעה חדשה מרעישה כל הזמן. אם לא סיפקו לנו אותה, נדאג למצוא אותה בכל פינה, גם אם היא תהיה סתם רכילות מרושעת מעיתונות צהובה שמשום מה משגשגת מאוד לאחרונה...ואם לא שמתם לב, קמה לה בעולם גם פלטפורמה נוספת שאותי היא עושה לא מעט מודאגת. אני מתכוונת לאתר ויקיליקס- אתר שניזון רק מהדלפות. עוד מידע נוסף ומסווג שזורם אלינו בלי להניד עפעף. מה שידם של התקשורת העממית לא משגת, יהיה כבר מי שיגלה לנו את הסודות מלשכותיהם של ראשי ממשלות...

לסיום, נכון שאנחנו לא באמת יכולים להתנתק לגמרי ממה שקורה סביבנו. כולנו הפכנו להיות סוג של פוסט טראומטיים, חרדתיים. אבל נראה לי שכדי לשמור על שפיות אנחנו צריכים להפחית את כמות החשיפה שלנו אל מידע שלילי ואל פרץ הטירוף שבוקע לעיתים קרובות מדי מאמצעי התקשורת.

לפעמים קשה לי להאמין איך דבר קטן עושה את כל ההבדל...

                                                                                          אז תשמרו על פרופורציות חברים, ושיהיו רק בשורות טובות!!


אני

אני

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת